אברהם ענבר

05/03/1908 - 10/08/1990

פרטים אישיים

תאריך לידה: ב' אדר ב' התרס"ח

תאריך פטירה: י"ט אב התש"נ

שם האב: מיכאל ברוסטין

שם האם: לייקה

ארץ לידה: לטביה

שנת עליה: 1929

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: ענבר חנה

אברהם ענבר

אברהם, אברמק'ה בפי כל, נולד בעיר ריגה בירת לטביה, בימי היותה תחת שלטון רוסיה. בית הוריו היה בית יהודי מסורתי, אפילו אדוק. אביו, יחיאל-מיכל, מוצאו בבית "מתנגדים". יהודי בר-אוריין היה ואדוק בדת, ועם זאת היה משכיל, הרבה לעיין בספרות, גם בזו החילונית, והעמיד גם את בנו בסודו של העיון והאהבה לספר. לפרנסת משפחתו היה האב, כפי שרשום היה על דלת הבית, "מורה לשפת עבר ודת". אמו, ליבע, מוצאה ממשפחת חסידי לובביץ', ממנה ירש אברמק'ה את אהבתו לניגון החסידי ולסיפורי החסידים. בן שש היה כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ולאחריה המהפכה הרוסית, ומשפחתו, שעד פרוץ המלחמה חיה ברווחה יחסית, עברה את כל תלאות המלחמה והגיעה עד פת לחם.
את חינוכו קיבל אברמק'ה ב"חדר מתוקן" ואחר כך בבית ספר טכני של אגודת "מפיצי השכלה". את ידיעותיו על ארץ-ישראל ואת הכשרתו רכש בתנועות הנוער החלוציות בהן היה חבר: "נוער בורוכוב", "החלוץ הצעיר" ו"החלוץ". בגיל 17 התפרק מן הדת ונשבה במחשבות על עליה ארצה. הוא יצא להכשרה חקלאית באחוזה יהודית פרטית בלטביה. שם, בקיבוץ ההכשרה, נתוודע לחיי הקיבוץ ודבק בהם לשארית ימיו. ב-1929 עלה ארצה, כשמלוות אותו מילות הפרידה שאמר לו אביו בצאתו: "היה יהודי". ומאז הלך אברמ'קה בטוחות בדרך שבחר והיה נאמן לה כל 60 שנות חייו בארץ.
מיד עם בואו ארצה החל אברמק'ה לעבוד בפרדסי הרצליה. הוא השתייך לפלוגת הקיבוץ המאוחד שישבה אז בהרצליה ובעבודתו בפרדסים מימש את שאיפתו להיות חקלאי. ומאז, במשך למעלה מ-60 שנה, הלך אברמק'ה בין העצים: נטע, השקה, טיפח, הרכיב, וזכה להשאיר חותם בארץ הזאת. ב-1936 עלתה הפלוגה להתיישבות הקבע ואמצה לעצמה את השם "שפיים". אברמק'ה המשיך תחילה לעבוד בפרדסי חברת "יכין", חברת "גן שלמה" ועוד, והשתלם שם במלאכות מקצועיות בפרדס. כתוצאה מתנאי החיים הקשים של הימים ההם, המגורים והתזונה, נחלש ולא יכול עוד לעבוד במלאכות הקשות שבפרדס. הוא סרב לעצת הרופאים לעזוב את הארץ ולמד את מקצוע ההרכבה שפרנס אותו לשארית חייו. הוא היה זריז מאוד במלאכה זו והרוויח היטב. משניטע ב-1939 הפרדס הראשון בשפיים, ומאז עבד בו אברמק'ה כל שנותיו בשפיים וליווה אותו בצמיחתו, למן זריעת הזרעים, יצירת השתילים והרכבת זני הפרי במשתלה ונטיעתם, ועד קטיף הפירות. כחקלאי בכרם ובפרדס היה עליו להתמודד עם מכשולים רבים שניצבו בדרכו, מהם מכשולים שמידי איתני הטבע, דלותה של האדמה החולית והרוחות הסוערות שנשבו מן הים ועשו שמות במטע, ומהם מכשולים שמידי אדם בגיוס עובדים קבועים לענף ובהשקעת כספים לקידומו.
בד בבד הקים אברמק'ה עם חנה משפחה בשפיים, שם נולדו ארבעת ילדיהם: אילנה, נחום, בארי ומיכה, ושם השיגתו הבשורה על מות אביו ושלושת אחיותיו בשואת יהודי אירופה ועובדת היותו אוד מוצל ממשפחתו. אמו נפטרה עוד טרם עליית הצורר הנאצי לשלטון.
ואז בא השבר בקיבוץ המאוחד ובעקבותיו הפילוג. אברמק'ה, שהיה איש מפא"י ומצא עצמו מנושל מכל פעילות ומוצא מכל הועדות בהן היה חבר, עזב עם משפחתו וקבוצת משפחות נוספות את ביתו שבשפיים ועבר לרמת יוחנן. כאן, הצטרף לצוות עובדי המטעים. הוא אף למד בקורס לנוטע במדרשת רופין בו הרחיב ידיעותיו על הטיפול בעצי פרי והרכבתם. ואכן, מעל לכל העבודות הנקשרות לטיפול בעץ בהן נטל חלק, היה אברמק'ה בר סמכא במלאכת ההרכבה ובטיפול בשתילים הרכים, צאצאי ההרכבה, בכרמים, במטעי הנשירים, הבננות והאבוקדו ובפרדסי ההדרים. שני דורות של נוטעים העמיד אברמק'ה שהלכו כמותו בין העצים ולמדו ממנו את רזי המקצוע. "חורף, קיץ, גשם, חמסין- לא יכלו לו", כותב אלישע שלם, "בוקר בוקר, בלי להחסיר יום, היה חוגר את המזמרה, המשור וסכין ההרכבה כמו חייל את החגור או הכהן את כלי הקודש והולך לעבודת יומו, וזאת עד גיל גבורות ויותר מכך. עינו לא כהתה וידו לא רעדה עד מחלתו האחרונה".
כמעט ארבעה עשורים חי אברמק'ה ברמת יוחנן ולצד עבודתו החקלאית היה מעורה בחיי החברה והמשק. הוא כיהן כמסדר עבודה וכחבר בועדת משק ובועדת קליטה. איש צנוע, ער לנעשה סביבו ובעל עמדות ברורות בבעיות הלאומיות והמקומיות העומדות על הפרק. איש גאה ורגיש לזולתו, אדם מצפוני שנאה דרש ונאה קיים. אך לצד הרצינות וסערת הנפש שאפיינו אותו, הצטיין אברמק'ה בשמחת חיים שהדביקה את סובביו, בכשרון שיחה עם כל בן תמותה, בחיבה עמוקה לספר, לאומנות, לפיוטים ולשירה עברית. הקריאה בקול של קטעים מן הספרות העברית והיידית הפכה בקולו הערב למעשה אומנות.
במרץ 1990, כשהוא בן 82 וכבר חולה במחלה ממארת, זכה אברמק'ה בפרס העבודה ע"ש נמיר על מפעל חייו כנוטע. חודשים ספורים אחר כך הכריעתהו המחלה והוא הלך לעולמו. אברמק'ה האדם, החלוץ, החבר ואיש המשפחה הנפלא היה ואיננו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    אברהם ענבר 

    לאייקה ומיכאל ברוסטין

    נולד בריגה – לטביה

    ב' באייר תרס"ח  03.05.1908

    נשוי לחנה

    אבא לאילנה, נחום, בארי ומיכה

    עלה לארץ בשנת 1929

    ממייסדי קבוץ שפיים

    עבר לרמת יוחנן 1952

    נפטר י"ט בתשרי תשנ"א  08.10.1990

    בן 82 במותו

  • כי האדם עץ השדה – אלישע שלם

     

                     כי האדם הוא עץ השדה – זה אברמקה

    למעלה מ- 60 שנה הלך אברמקה בין העצים ולא עוד…

    נטע, השקה, טיפח, הרכיב וזכה להשאיר חותמו בארץ הזאת.

    מפרדסי השרון, בשפיים ועוד. חגורות ירק המקיפות אותנו סביב

    ברמת יוחנן. חרף, קיץ, גשם, חמסין – לא יכלו לו.

    בוקר, בוקר, בלי להחזיר יום, היה חוגר את המזמרה, המסור וסכין ההרכבה כמו חייל את החגור או הכהן את כלי הקודש והלך לעבודת יומו וזאת עד גיל גבורות ויותר מכך. עינו לא כהתה וידו לא רעדה

    עד מחלתו האחרונה.

    אך גם פנים אחרים היו לו: איש צנוע, חובב ספר מובהק, ער לנעשה

    סביבו ובעל עמדות ברורות בבעיות העומדות על הפרק, הלאומיות

    והמקומיות. איש רגיש וגאה, נאה דורש ונאה מקיים.

     

                                                יהי זכרך ברוך

                                                אלישע שלם

       

  • אדם כי ילך לעולמו – מ. שלם

    קריאה ע"י הקבר  

    ותיק כי ילך לעולמו

    והלכו עמו שנות עמל,

    שנות חלום ויצירה.

    כוחו אשר השאיר

    לא לשוא, לא לשוא.

    האדמה תתן יבולה,

    העץ יתן פריו.

    כי נבט הגרעין

    אשר זרע במו ידיו –

    גאון הוא להולך –

    זו תפארתו.

     

    מ.שלם

  • אברמקה מספר

    חלול שבת

     זכורה לי חוויה מיוחדת שנחרתה בלבי.

    באחת השבתות, ביום קר, בבוקר, ואנחנו כל המשפחה מרוכזים במטבח הצר ע"י הכיריים  (כל הדירה לא הייתה מוסקת בגלל מחסור בחומרי תבערה) אבא דופק בדלת, נכנס למטבח צונח ומתיישב על כסא, מוציא מתחת כנפות מעילו העליון ככר לחם מרובע ופורץ בבכי מר…

    ומעשה שהיה כך היה: גרנו בבית גדול מאוד ובתוך הבית הזה היו גם מוסדות של הצבא הגרמני, בתי מלאכה, בית חולים וכ"ו.

    חייל גרמני פגש באבא והציע לו לקנות אצלו ככר לחם. אמר לו אבא "אין לי כסף שבת היום"; אמר החייל תשלם לי ביום ראשון. לא יכול היה אבא לעמוד בפני הפיתוי להביא לחם לילדים הרעבים ולחלל את השבת.

    חוויה

    לפני עלייתי ארצה, הלכתי לבית דודי הרב, להיפרד. נתקלתי בביתו בכמה רבנים, תלמידי חכמים, שהחלו לטעון: ארץ ישראל לעם ישראל לפי תורת ישראל, מה לאחד כמוך "קרקפתה דלא מניח תפילין?"

    סינגר עלי בן דוד ז"ל שהיה ראש ישיבה, והיה מתלמידיו של הרב קוק ז"ל

    ואמר: שקולה מצוות יישוב ארץ ישראל כנגד התורה כולה.

    למחרת בצאתי לרחוב פגשתי את אחד הרבנים שהתקיף אותי במיוחד, נעמד הרב ברחוב, שם כפותיו על ראשי וברכני ואמר: בני אם פגעתי בכבודך – אנא סלח לי ומחל לי.

     

                                                            אברמקה

     

     

     

     

     

     

     

     

     

  • על מצב מטע הנשירים – מכתב לאמנון

              

    חג השבועות תשכ"ד

    לאמנון שלום רב וחג שמח!

    הקדמה קטנה…

     

    אם כי אינני מרכז את הענף , והדאגות היום יומיות אינן רובצות עלי, ממשיך המטע הזה ששנינו שותפים לו מראשית הנטיעה (פרט לגן מרדכי שהקדמתי אותך בשנה) להיות בראש דאגותי.

    יודע אני כי לא אחדש הרבה, יש הרבה דברים שאתה טוען תמיד שאני חוזר על עצמי וששמעת ממני את הדברים הנ"ל 4-5 פעמים ויותר, (אולי אתה חושב שזה נובע מתוך הסתיידות המוח מחמת הגיל הקשיש) וכשאני מטריד אותך, ומנדנד לך, אתה מגיב לדברי לפעמים באותה הצורה שהיינו מגיבים לדברי צבי שוורץ מיודעינו… וזה די מעליב אותי.

    אני פונה רק אליך כי אינני חושב שיתר העובדים שהם צעירים בענף מסוגלים להבין הדברים, והרהורי סרק עלול להביא אותם לידי יאוש.

    היה לי זמן להסתובב בזמן האחרון בכל החלקות וגם עכשיו הוא יותר מהגלוי, גם כיום אני חושב את עצמי לפרדסן יותר, מנוטע.

     

    גן מרדכי – ניוון העצים ממשיך להתפשט  באין מפריע, וזה לא טבעי לפי הגיל שלו הוא באופן יחסי נחשב למטע צעיר. ככה שהניוון וירידה בטיב העצים הם לא מחמת גילו, אלא בגורמים שלא ידועים, לדאבונינו, לנו וליתר המומחים שהתייעצנו  איתם.

     

    אגסים מטע ב':

    חוץ מהז'נטיל שידועות לנו הסיבות, גם כאן ישנם הרבה דברים סתומים.

    בזמן הנטיעה העירו לנו על קרקע דחוסה והדוקה, (לא הייתה הכנת קרקע מספיקה לפני הנטיעה). עד עכשיו אנחנו לא יודעים הרבה על משטר המים. דברתי איתך כמה פעמים על פתיחת בורות בדיקה ובדיקתן ע"י "שרות השדה".

     

    מטע ב' – תפוחים:

     

    שאלת הכנות מדאיגה אותי מאוד ואולי אפשר לתקן הרכבות תומך, או של שתילת עצי "דלישס" ע"י "מלוס" בן ה -9 .

     

    מטע ג':

     

    גם שמה קיים במחצית השטח שאלת ההכנות. ובייחוד, הייתה לי הרגשה תמיד שהניקוז בשטח הנ"ל הוא לקוי מאוד. והנני להזכירך שאנשי אושה בכלל בטלו את הנטיעה על השטח הנ"ל. אני מציע: תמצא מחדש את בדיקות הקרקע (אצל דניאל בתיקים) תעיין בהם יפה, ואולי צריך להראות אותם למומחים.

    התעוררות העצים היא חלשה מאוד ובעיקר כיסוי רע מאוד.

     

    אגסים: נוסף מאדמה דחוסה ובלתי מאווררת , סובלים קשה מרוחות.

    צבע המטע הוא צהוב לא בריא, ואין אני יודע איך עושים טיפול שהמטע יהיה ירוק, כי כל הצמיחה היא צהובה.

    המטע הזה בהשוואה למטע התפוחים בכפר המכבי (באותו הגיל), והאגסים (באותו הגיל) באושה הוא מפגר מאוד ועתידו מעורפל. בל נשכח שמטע ג' תופש 70 דונם וכישלונו עלול להשפיע על עתיד הענף.

    אני יודע? אולי נטע עשב פיל כל כמה שורות, אם כי לא ראיתי שעושים את זה במטע נשירים.

    מבחינת השורות זה אפשרי אך האם זה לא יפריע להשקייה, ויגרום לריבוי מזיקים?

    רציתי להזכיר לך את כל הדברים האלו, בטוחני שאינני מחדש לך הרבה, ולבסוף אינני יכול לגמור את הערותי, מבלי להזכיר לך שוב ושוב להמנע מהידוק הקרקע באדמה רטובה ע"י עובדים וריסוסים, אם כי אני יודע יפה שזה מתנגש עם העיתוי בתוכנית העובדים והריסוסים.

    כמו כן להמנע מריסוסי דילול פרי חריפים, לפני שניסינו על כמה שורות בכל זן (אני חושב שעוד לא למדנו מספיק למשל על ה"יונתן") והרי אני מצטט את ברקן: "במקומות שטרם ניסו כלל את הדבר, רצוי להתחיל בשורות אחדות בלבד בכל זן".

       

                                                     שלך

                                                   אברמקה