ברוך גולן

ברוך ארי גולן

בן שושנה ודב

נולד בנען, ישראל

ז' בתמוז תשי"א 11.7.1951

נפל במלחמת יום הכפורים

י"ד תשרי תשל"ד  17.10.1973

מקום קבורתו לא נודע

בן 22 במותו

קטעי יומן – ברוך גולן

נולד ב-ב11.7.51

הופל ב-17.10.73

מקום קבורתו לא נודע

מתוך מכתב שכתב ברוך בתקופת היותו פרח טייס 22.3.71

… שעות עברו מאז שכתבתי את מכתב המחאה, וכבר השתנה לי מצב הרוח… ראיתי מחזה כזה שעם כל הציניות שלי הוסיף דלק רוחני לשנים רבות. באנו לשדה התעופה לוד על מנת לראות כיצד קולטים עולים. הפעם באו עשרים וחמישה עולים מרוסיה.

הופיע הראשון לבוש קסקט, מעיל שחור פשוט, והחזיק ספר תורה עטוף בעטיפה לבנה פשוטה. לא כמו אלו המקושטות באריות. ובלי הדרמטיות של מנחם גולן, אבל הוא עשה מבצע אדיר. הוא סחב ספר תורה מברית המועצות ארצה. דבר גדול, לא? אחרי זה הופיעו השאר בוכים, לבושים בפשטות, עדיין מבוהלים קמעה, ילד קטן, אקזמפלר קלאסי של הילד היהודי: קסקט, עיניים שחורות גדולות שקטות ונבונות (פשוט ככה) וחליפה שחורה, פנים לבנות…ממש הרגשתי.

…הם באו ואנחנו עמדנו מסביב. לראשונה הם נבהל כשראו כל – כך הרבה מדים.

מאוחר יותר הסבירו להם מי אנחנו ואז התחילה ההתרגשות. נכנסנו ביניהם והתחלנו לדבר , זאת אומרת מי שידע רוסית או יידיש. ואני מת לדבר איתם – ואילם. פשוט גולם שלא עשה כלום בחיים ולא למד אפילו יידיש!

פתאום תפס אותי אחד האנשים, חיבק אוצי כאילו הייתי ילד שלו שהוא לא ראה שנתיים והחזיק לי את היד זמן רב אחרי – כן.נדמה לי שעמדו לי דמעות בעיניים. אחר כך הסתבר שיש לו שני בנים בצבא. בכלל רב האנשים שבאו בודדים, זקנים ברובם, עם משפחות שם או בלי משפחות. רואים שזה לא החומר החזק, אבל זה משהו ומשהו גדול.

היה שם זקן שדיבר עברית ואיתו שוחחנו. שוחחנו. הזקן הזה היה – אגדה. איזה שד משחת, ממש תענוג לשמוע את חכמת – החיים היהודית שלו. מה שהשפיע אותי הוא שכל הסיפורים על הילד היהודי, וחכמת-החיים הזו, שתמיד נראו לי סיפורים עקב  החיים הגשמיים, הבריאים והשורשיים כל כך שלנו, הם כל כך אמיתיים ורק היום ראיתי מה מחזיק את העם שלנו בחוץ.

אני מרגיש עכשיו יותר טוב למרות הכל, ועם הרבה יותר תקווה..

קטעים מדפי יומן אישי שכתב ברוך במלחמת יום –  הכיפורים.

6.10.73

כבר אתמול אנחנו כאן ולא יודעים מהי חומרת המצב.בערב מצב הרוח מרומם. הנוער משחק ברידג' ואני חורפ, אבל היתושים "גומרים עלי". שבע בבוקר סירנה ואנחנו יורדים. מסתבר שהמצב חמור יותר ואנחנו מתכוננים ללכת.

…בלילה יוצאים לפטרל בין נחל – סיני ואבו רודס. מגהצים את השמיים ומיגים אין. לילה נפלא ואנחנו רואים את המטוסים חוזרים והולכים לתעלה והגיהוץ לא נפסק. שקט לנו, והדובה הגדולה, צדק ושאר חבריהם קורצים בארסיות לטיפשות בני-האדם.

8.10.73

…לקראת אור אחרון יוצאים לבצע קלע על שריון בתעלה. באמצע  חוזרים ויוצאים שוב. בקושי רואים משהו. עושים 360 מעלות מעל טסה ונכנסים שוב. ביציאה רודף אחרינו טיל. שוברים והוא מפספס. בדרך חזרה עמוס מדווח שנפגע ומלווים אותו באובך הנורא של אור אחרון לרפידים… אנחנו משאירים את המטוס וחוזרים לתל אביב. במטוס ישנם פצועים רבים. אני חוטף דיפרסיה. קצין דת מחלק ספרי תהילים וכולם לוקחים, כולל הטייסים ואני. חושך, ופחד מוות ממטוסים שלנו ושלהם. בדרך אני קצת עוזר לרופא עם האינפוזיות ומשוחח עם הפצועים קל יותר. הם עייפים ובקושי מדברים. חבר'ה טובים אך קשה להם מאוד. איזה מלחמה ארורה.

בת"א חושך מוחלט. חוזרים ומוצאים שעמוס הגיע בשלום. יורדת אבן מן הלב (נכנסת לכליות).

10.10.73

בצהריים מסע התאבדות בדמשק. שנינו משקשקים. עוברים בים ונכנסים בלבנון דרך

ההרים. הרים, כפרים נהדרים, טירות, כל מיני בתים יפים וכבשים במרעה. חוצים את ההרים ומתחילה הסמטוחה…טילים, צעקות בכל האזור, פחד מוות. אנחנו נדבקים לאדמה ועפים צפונה כשכל שדי- שאול רודפים אותנו. שוב נברך ”הגומל".

11.10.73

לקראת צהריים יוצאים לתקיפה. טיסה נמוכה בדלתא המוכרת. מדלגים מעל  קווי המתח. רואים את התקיפה – בול פראי. חוזרים ומדווחים לנו על מיגים ממשיכים עד שצועקים לשבור ואני רואה מאחור מיגים. שוברים ומושכים אל מיג. מתכתשים קצת איתו, כשצועקים לשבור, ואז רואים מיג משגר על אופיר. הכנף נדלקת. אנחנו שוברים כמו פראים ושוב מתייחסים אל מיג. יש נעילה הטיל יוצא אבל אנחנו שוב שוברים ובקושי נחלצים מהגובה הנמוך. שוב מתייחסים למיג. בדרך רואים שני מצנחים ואז שוב פאנטום פגוע. אני מביט לאחור ורואה מיג יורה עלינו. אני  לוחץ overide. נדמה לי שחולף הרבה זמן… ואנחנו לא רואים שוב. אופיר וכהן… נפגעו. אני די המום. זה היה מעייף ומחריד. המון מיגים ואנחנו תקועים.

עכשיו לילה. לא יודעים מה יהיה הסוף. היהודים מסובכים והבטן צובטת. אי אפשר להירדם והמילים נשפכות. רוצה שיגמר. רוצה שוב צחוקים, וטליה, ומהר.

14.10.73

(דף אחרון ביומנו של ברוך)

…בצהריים המראנו…לאחר השבירה אנחנו משליכים ומתחילים לשבור למיגים שנכנסו אחרינו לפי תור. קשר פנים גרוע. הרמנו…וירדנו בצלילה ספירלית נוראה…יוצאים בגובה הדקלים שם אני רואה מיג נפגע. מנתקים מגע ומתארגנים מיד לטיסה חסכונית ונוחתים באל –עריש…  …

…מצב הרוח השתפר.