ירחמיאל צוקרמן
הלך ירחמיאל לעולמו כי באה עת. לא שבע ימים אך שבע עלילות וָסבל.
ספורו, הכל-כך יהודי, תחילתו בילדות בעיירה בפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והמשכו בנדודי בריחה והישרדות ברחבי אירופה בתקופת המלחמה ואחריה, נדודים בים עד אשר מצא מנוח לכף רגלו על חוף מבטחים והתיישבות כאן בתחושה שאכן הגיע הביתה.
היה האיש עושה, וחי לו לתומו ונחבא אל כליו.
ספורו של ירחמיאל חובק ארצות ומאורעות. הוא חזה במו עיניו וחווה במלוא העֹצמה את השואה והתקומה. כל תקופת הסבל והנדודים לא גרעה כהוא זה מרצון החיים, משמחת החיים ומהכוח לעבוד וליצור ולהתמסר ליקיריו וידידיו.
לפני כ-10 שנים כתב ירחמיאל את ספור חייו בספר ששמו: הדרך שבה הלכתי.
"אני רוצה לכתוב את קורות חיי כדי שהדורות הבאים ידעו מה עבר עלינו, עלי באופן אישי ועל משפחתי והעיירה בה גרתי, שגורלה היה זהה לגורל קהילות רבות בפולין וברחבי אירופה.." כך כתב ירחמיאל בזיכרונותיו. "חשתי מחויבות ואחריות ואלה נתנו לי את הכוח והרצון לדבר ולספר".
ירחמיאל נולד בשנת 1931 בשצ'וצ'ין שבפולין למשפחה יהודית חמה ומלוכדת. בבית סבו וסבתו גר עם הוריו והדודים שעדיין לא נישאו ותקופה זו זכורה היתה לו כחממה משפחתית. הוא גדל עם אחיו צביקה אליו היה קשור מאד וכל הנדודים עברו עליהם ביחד.
ב-1939 נכנסו הגרמנים לעיירה וכל חייהם השתנו. הגברים נלקחו למחנות עבודה בגרמניה וחיי המשפחה התנהלו תחת אימת הכיבוש ובעוני כשנתיים נוספות, עד אשר בוטל הסכם השלום בין רוסיה לגרמניה. בעת מעבר החיילים הרוסיים מפולין לרוסיה הצטרפו האם ושני ילדיה אל הרוסים הנסוגים ובדרכים לא דרכים, תוך תנועה מתמדת, ברחו מן המלחמה וזו רדפה אחריהם. חויות של קרונות העולים באש והפצצות של מטוסים יחד עם הרעב המתמיד היו מנת חלקם של שני הילדים הקטנים, ירחמיאל בן 10 וצביקה בן 8 וחצי.
לאחר כשבועיים בדרכים התיר סטאלין את כניסת רכבות הפליטים לרוסיה, אז, מעיד ירחמיאל, הרגיש שניצל מן התופת. הם עברו עוד מספר תחנות בנדודיהם דרך מחנות פליטים, עד אשר התמקמו עם עוד ארבע משפחות בקולחוז. במשך 4 וחצי השנים ששהו שם לא חשו באנטישמיות והרגישו מוגנים.
אך היו אלה שנים של רעב, קור נורא ומחסור.
כשנגמרה המלחמה הודיעו שהפליטים יכולים לצאת לארצות מוצאם. ירחמיאל, אחיו ואמו יצאו בדרכם חזרה לפולין באונייה וברכבת של בהמות. בהגיעם, לאחר שבועיים בדרכים, נודע להם גודל האסון. לכל אחד ממשפחתם ספור טראגי. רובם מתו במיתות משונות ואך מעטים שרדו. הם לא חזרו לעירם והתמקמו במחנות פליטים שהג'וינט הכין. ילדים רבים, וביניהם ירחמיאל, הופרדו מהוריהם ונשלחו לפנימיות. שם דבק בו החיידק הציוני. הוא התגלגל לאיטליה והצטרף לגרעין אשר חיכה ליום עלייתו ארצה. בזמן שחיכו עבדו, הוא וחבריו, בהכנת אספקה לאוניות המעפילים שיצאו לארץ
בן 17 התחיל ירחמיאל במסע לארץ ישראל באוניה "קדימה". בים חורפי וסוער ובתנאים קשים מנשוא התנדנדה הספינה על הגלים. לרוע מזלם נלכדו המעפילים וביניהם ירחמיאל, ונשלחו למחנות המעצר בקפריסין. תנאי החיים שם, בתוך גדרות התיל, לא היו מימוש חלומם של המעפילים. בפרוץ מלחמת עצמאות, שחררו הבריטים את הילדים מן המחנות וירחמיאל, שזייף את גילו, הקדים את בואו לארץ. קרא עוד
את דרכו מחיפה למחנה העולים ברעננה עשה במשוריין.
הגרעין עמו עלה ירחמיאל מאיטליה פוזר והוא צורף לגרעין של נוער רומני שנשלח לקיבוץ גלעד לתקופת הכשרה ואחר כך, עם גרעינים נוספים מכפר גלעדי, עלו על הקרקע והקימו את קיבוץ ניר אליהו בשרון. בין מקימי הקיבוץ פגש ירחמיאל את נלי וב-1951 נישאו. שלוש שנים גרו בניר-אליהו, שם נולדה בתם הבכורה, חנה. ההחלטה לעבור לקיבוץ גזר גמלה בלבם נוכח תחושת הסכנה מן הקרבה לגבול. בקבוץ גזר נולד גלעד והמשפחה נשארה שם עד אשר הוחלט לפרק את הקיבוץ ב-1960.
ב-1961 עברו ירחמיאל, נלי ושני ילדיהם לרמת יוחנן ומאז הם וילדיהם הנוספים: ארז ומוטה, הינם חלק בלתי נפרד מבית רמת יוחנן.
ירחמיאל אשר עבד בלול בקיבוץ גזר השתלב כאן ועבד במסירות 20 שנה בלולי הרבייה והפיטום. בשל בעיות בריאות עבר לעבודה בחדר האוכל של פלר"ם ובסיום תקופה זו השתלב בעבודת הכריכיה והיה מסור לעבודת תיקוני הספרים וכריכת המסמכים עד אשר חלה. איש תאב חיים היה. לא שוקט על שמריו. מרבה לרקוד ולשמוח, מגלה את עולם הציור ואף זוכה לערוך תערוכה מציוריו הססגוניים ולהציגם בפני כלל החברים.
זכה ירחמיאל שארבעת ילדיו וכל הנכדים סמוכים אליו ברמת יוחנן בימי החול ובימי החג, נכונים להיות לעזר בכל עת.
יהיה זכרו ברוך
