קיבוץ רמת יוחנן עלה להתיישבות בסוכות תרצ"ב, סתיו 1931, על הגבעות המזרחיות בפאתי עמק זבולון. מייסדיו היו חלוצים מארצות מזרח אירופה ואמריקה הצפונית וילידי הארץ, מקצתם בוגרי בית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

ב-1940 הפך קיבוץ רמת יוחנן להיות גם ביתם של עשרות מחברי קיבוץ בית אלפא, אנשי העלייה השלישית, ושל ילדיהם שהצטרפו אליה עם הפילוג בשני הקיבוצים וחילופי האוכלוסין שנתקיימו במסגרתו. יחד עשו לבניין משקי וחברתי של הקיבוץ, תוך התמודדות עם קשיים לא מבוטלים מבית ומחוץ, לביסוס קהילה שיתופית וליצירת תרבות חג ומועד ששמעה יצא לכל קצווי ארץ ועליה גאוותנו. במרוצת השנים נוספו אל השלשלת ארבעה דורות של ילידי המקום, הורים מבוגרים שבאו לחיות לצד בניהם, חברי הכשרות, חברות נוער ואולפנים, ילדי חוץ, נקלטים מהארץ ומחו"ל בני זוג נלווים ותושבים שכירים. בכוח ה"יחד" נרקמו מסכת היצירה והבניין ובכוחו הם מקיימים משק משגשג המושתת על תעשיה, חקלאות ומקצועות חופשיים, קהילה רב-דורית תוססת, מערכת חינוך הומה, חיי חברה, תרבות מקומית ומסורת הנמשכת מדור לדור.