עמליה נבו
בת אורה ודוד דגן
נולדה: כ"כ בניסן תשי"ג 13.4.1953
בקיבוץ אושה – ישראל
עברה לרמת יוחנן בשנת 1980
נשואה ליגר נבו
אמם של אבנר, עופרי, ורד וענת
נפטרה: י"ד בכסלו תשפ"ב 17.11.2021
בת 68 במותה
יהי זכרה ברוך!
13/04/1953 - 17/11/2021
לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור
אימוש,
מהזיכרון הראשון ממך ועד האחרון,
מהנשיקה הראשונה שנתת לי ועד האחרונה שנתתי לך –
את חלק ממני – מהאדם שאני, מבן הזוג שאני לרונית, ומהאבא שאני לאוריק, ליעלי ואיתמרי. מלטפת ומכוונת, מגוננת ומשחררת.
אמא שלי, פשטות וצניעות, אהבת האדם, קבלת האחר ונתינה.
מלווה בטוב, בחכמה, ברגישות, בתבונה ושמחת חיים.
מנסה ולא מצליח, ובעצם לא רוצה – לסכם בדף או שניתן את מי שאת.
רק אומר את מה שאני יודע שהרגשתי גם ברגעים היפים וגם בקשים –
אנחנו אוהבים אותך אמא,
הנכדים אוהבים ומתגעגעים אליך מאד, סבתא.
אני אוהב אותך,
תנוחי בשלווה על משכבך.
משפחה יקרה , עמליה אהובה ,
קשה לעכל את לכתך המוקדם והפתאומי,
מהיכן נתחיל לספר על הקשר אתך? אולי קצת מההיסטוריה .
הוריך ז"ל היו חברים קרובים וטובים להוריו של עפר ,חברי אושה .גדלת כבת כיתה של עפר מגיל אפס .יחד בשנות ילדות ובגרות ,יחד ניגנתם בתזמורת של אושה בניצוחו וניהולו של אביך ושניכם עברתם לרמת –יוחנן כבני זוג והקמתם כאן את ביתכם.
זוכרת אני שלפני כ- ארבעים שנה ,הצטרפת כפיזיותרפיסטית אלי ואל שרהלה לצוות המיוחד שהקמנו לטיפול המיוחד בילדים בגיל הרך . שנים רבות עבדנו יחד ואת בחכמתך ,מקצועיותך וברגישותך הרבה היית עמוד איתן עבורנו ומקור סמכות עבור המשפחות והצוותים החינוכיים. ידעת להסביר ,לגייס את כל הסבלנות שנדרשה ולעזור למצוא דרכים להיטיב עם הילדים והמשפחות .גם כאשר נפרדת מעבודתך בקיבוץ ויצאת לדרך חדשה המשכת להיות עבורי כתובת להתייעצויות מקצועיות וסמכתי עליך ותמיד היית נכונה להושיט יד לעזרה.
במרוצת הזמן הפכנו להורים באותה כיתה לילדנו ,את יצאת לעבודה בבית ספר מיוחד בחוץ ,בננו היו במסלול דומה בצבא ונוספו נדבכים של ענין משותף.
נפשי נקשרה בנפשך והפלגנו לנו לשיחות נפש רבות על כל תחום בחיים והמשכנו בחברות קרובה ובכל מפגש מזדמן היינו נעצרות ומשוחחות מלב אל לב .
היה לך סגנון מיוחד ,בלבוש ,מחשבה על החיים ,התבוננות סביבך ויחסך אל האנשים היית דוגמא לטיפוח המשפחה ,ילדיך ונכדיך ,אהבתיך על כל אלה.
לימים נוסף עוד מפגש נפלא ,התעמלנו יחד אך העיקר היה השיחות ביציאה מהאימון .
היינו נעמדות על השביל לפני ביתך ומדברות ומחליפות דעות ,מתלבטות יחד איך ומתי לצאת לפנסיה ולאחרונה כמובן גם החלפנו רשמים כסבתות לתאומות ,שוב מחנה משותף ולך הייתה עצה טובה על כל סוגיה .
עמליה ,קטנת גוף ,עדינה עם נפש רגישה והמון חכמה ,עם ראיה מיוחדת ונחישות כבשת אותנו ,אהבנוך וכך נשמור אותך בלבנו תמיד.
לכולכם משפחה יקרה ,יגר ,אבנר ,ורד, עפרי, ענת ,אבישג ואהוביה ,נכדיך ,אחיותיך מיכל ואפרת וכל בני המשפחה , מי ייתן ויישארו הזיכרונות הטובים מאישה ,אם וסבתא נפלאה ויהיו הם המקור לנחמה.
יעל לביא
פרידה מעמליה / נורית פיינשטיין
"גַּם לַתְּפִלּוֹת – תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת", כתב שלונסקי. ואנחנו, עמליה, הגם שאיננו ציבור המתפלל דבר יום ביומו, ייחלנו כל-כך שתתגברי, אך תקוותינו לך היו אתמול לטרף ועמוק עמוק העצב בעיניים ובלב. מה זה היה לגוף שלך שחישב דווקא עכשיו להישבר בטרם עת? מה זה היה לרגליך הנמרצות, שעמדו פתאום מלכת? מה יהא מעתה על כל השבילים שבהם לא תעברי עוד השכם והערב? על מחוז הילדות הזה שלא נטשת מעולם, רק עברת את הכביש וטיפסת מעט במעלה הגבעה? מה יהא על יגר, על מיכל ואפרת אחיותייך, על אבנר וורד, עופרי וענת שלך, שטיפלו בך כולם במסירות אין קץ בחודשי מחלתך? מה יזכרו הנכדים והנכדות הפעוטים שהיו כרוכים אחרייך ואת הלכת שבי אחריהם? ומה תדע עליך נטלי הקטנה כל-כך שנולדה כבר אל תוך אין-אונייך? ומה יהא על לבנו שלנו שנחמץ מן ההחמצה ומן הצער?..
עבותות רבות ואמיצות נקשרו בין רמת יוחנן לבין אושה ב-85 שנות השכנות, מהן של קושי והתמודדות ומהן של צמיחה ושגשוג. נימים רבים מחברים בין שני הקיבוצים הללו ומזינים את שתי הקהילות. אחד מהם היית את, עמליה, שגדלת באושה ובנית את ביתך ומשפחתך ברמת יוחנן. אחד הוא אפוא אבלנו עליך ביום הזה, וכאן, בבית העלמין המשותף, תמצא לך מנוחה הן לצד הוריך, אורה ודוד דגן, ואחיך יובל, והן לצד הוריו של יגר, שרה וחיים נבו, ואחיו מוישיק, זכר כולם לברכה. המעגל נסגר, או שמא מוטב: הקדים להסגר, ונחמה – אָיִן.
עמליה חברתי לחיים, משפחה יקרה:
הרגע האיום, הבלתי ייאמן, רגע שאף פעם לא תיארתי אפילו בחלומותי הכי רעים שיגיע, להיפרד מחברה הכי טובה. זה עם צער, רגע של יתמות, שק מלא של זכרונות וגעגועים. לעד תהיי עבורי החברה הכי טובה.
עצוב, עצוב ולא נתפס. את, הבריאה, החזקה, שלא הלכת אלא ריחפת כאיילה.
ערב בטרם חלית ישבנו יחד בחיפה, ארבע שעות. ולמחרת בבקר הגיעה לאזנינו הידיעה אודות התקופה החשוכה.
תמיד היית המנטור שלי, מודל לחיקוי, מקצועית, ואסרטיבית שכל כך אפיינה אותך.
ברגישות ובנחישות ניהלת הכל סביבך.
כל ניסיון להעלות קוים לאישיותך לא יכול לתאר את תפארתך.
נוחי בשלום על משכבך חברה יקרה.