ציפי שטפנסקי

אמא נפלאה – שלמה

"אמא נפלאה", כך כתוב על צג הפלפון שלך. גונן הוא שכתב לך כך, כשביקשת ממנו לכתוב את שמך, על מנת שתוכלי לזהות אותו.

גונן לא כתב: "ציפי" או "שטיפנסקי" אלא "אמא נפלאה". שתי מילים אשר ביטא גונן כדי לומר לך, מה הוא ושלושת אחיו מרגישים כלפיך.

כשאורן נולד היית הכי מאושרת בעולם: את שטיפלת בילדים של אחרים נתת את נשמתך והנה יש לך ילד משלך, זה היה חלומך. לימים נולדו גונן, דותן, ושרון ואת גידלת אותם לתפארת.

ציפי שלי, 31 שנות נישואים שהכילו את הרגעים היפים ביותר בעולם. לא שלא היו לנו ריבים וויכוחים, אבל האהבה, הכבוד האחד כלפי השני, היו תמיד בינינו.

הילדים היו מרכז חיינו, מרכז האושר שלנו.

ציפי שלי, שעזרת לכל כך הרבה אנשים, שנתת להם את כולך , בכל כך הרבה אהבה, בכל כך הרבה חכמת חיים, ובלי לבקש לעצמך דבר. כולך צניעות, שקט.

כמה אהבו לבוא אליך לטיפולי קוסמטיקה: חברות, ילדים. כמה הרגישו כולם נוח לפנות אליך בבקשת עצה, לשתף אותך, ואת תמיד התייחסת לכולם בכבוד, במאור פנים, בגובה העיניים, בדיסקרטיות.

אני נזכר בשירו של בועז שרעבי: "לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב". כמה מבטא משפט זה את כל כולך: אשה שנתנה כל כך הרבה וכל כך מעט בקשה לעצמה.

ומה ביקשת?

כוס קפוצינו מידי שבת בבוקר: "אבא'לה, תעשה לי קפוצ'ינו, אני כל כך אוהבת קפוצ'ינו", ואני הייתי מאושר שסוף סוף גם אני יכול לתת לך משהו.

ובטיולים שלנו מדי שבת לפרדס, הייתי מקלף לך פומלה ומגיש לך. אלה היו ההנאות

שלך והרגעים היפים כל כך שלנו.

11 שנים הייתה כל המשפחה מגויסת לצבא ההגנה לישראל. בן אחר בן ליווינו בשירותם הצבאי. כששרון, צעיר הבנים, השתחרר כתבו לנו הבנים "תעודת שחרור": בקשו להודות על הדאגה התמידית, החדר שהיה מדוגם למסדר כשהיו חוזרים לחופשה, התמיכה והידיעה שבשבת שלא יוכלו להגיע הביתה בטוח שנגיע לכל מקום בארץ לבקרם.

ואת ציפי שלי, ברכת את הבנים שלנו, במסיבה שערכנו כששרון השתחרר וכתבת לבנים על החששות, החרדות, הדאגה והלילות שהיו קשים כל כך, וההקלה הגדולה שהשנים הקשות האלה מאחורינו.

הבדיקות האחרונות לא היו טובות, קיבלנו את הידיעה הנוראה מכל. ימים של חרדות עברו עליך: מה יהיה? לוקמיה זו אחת המחלות הקשות וכמעט אין לה מזור. צריך למצוא תורם מתאים. כשהתברר שדבורה, אחותך התאומה, נמצאה כתורמת מתאימה ב100% שמחנו עד אין קץ. האופטימיות חזרה אלינו. התברר שזה נדיר שיש תורם בכזו התאמה.

כל הטיפולים עברו בשלום וחשבנו, אני ואת, שהכל יהיה בסדר. כל המשפחה התגייסה לשבת לידך, לתמוך בך עד שהתהפך הכל עלינו. חלה הרעה במצבך, היתה הידרדרות מהירה ובלתי מובנת לנו, למשפחה ולרופאים.

אשתי היקרה, כולנו מתגעגעים,אליך מאד מאד. הכאב על האבדן הוא נורא.

נשמור אותך בליבנו,

אוהבים אותך: אבא, הבנים, הבנות והנכד.

אמא

כבר כמה ימים אני מנסה עם דמעות בעיניים לכתוב לך את כל מה שרציתי להגיד לך.

זה פשוט לא נתפס למה אני מדבר עליך בלשון עבר ולא יכול להגיד לך הכול ישר בפנים.

החודשיים האחרונים שעברו עלינו היו מאד קשים. אבל את לאורך כל הדרך לא ויתרת ולימדת אותנו איך נלחמים.

 אני זוכר כשהוצאתי אותך מבית חולים והגענו הביתה, היינו כל כך מאושרים שכל המחלה הנוראה הזאת מאחרינו ושאפשר להתחיל חיים חדשים. אבל בבת אחת קרה הנורא מכל, ועכשיו את לא איתנו, אנחנו פשוט לא מאמינים.

אימא'לה שלנו  אנחנו כבר כל כך מתגעגעים, אנחנו רוצים שתחזרי אלינו ונמשיך לחיות את החיים שאליהם היינו רגילים.

אנחנו כל הזמן נזכרים בעוגות שהיית עושה לנו בכול האירועים, ותמיד בכול יום הולדת היית מקפידה בנוסף לכול המתנות לקנות לנו טבלת שוקולד עם אגוזים.

ובימי חמישי – איך היינו באים כולם לראות איתך את "מכבי" משחקים, ואחרי כל סל שלנו היית פשוט בעננים, ומרוב צעקות ושירים השכנים היו נכנסים למקלטים.

איך היינו חוזרים מהצבא והחדר שלנו היה עומד למסדר אחרי שניקית וסידרת אותו כדי שנהיה מאושרים.

ואם שבת היינו נשארים, ידענו שלכל מקום בארץ את ואבא תבואו כדי להיות  איתנו, כדי שחס וחלילה לא נשאר בודדים ורעבים.

אבל אימא, מעל לכל אנחנו זוכרים ועדיין מרגישים מאד את אהבה הגדולה, את המסירות והאכפתיות, בה גידלת אותנו כל השנים.

הזוגיות שהייתה לך ולאבא זה דבר שלא רואים הרבה. הייתם הרבה יותר מאשר בעל ואישה, הייתם ממש חברים.

ואיזה סבתא גדולה את היית, כל פעם שדולב רק חייך היית אומרת: "אבא'לה, כזה ילד עוד לא ראיתי", וישר רצה לספר לכל החברות שלך מה הנכד הגאון שלך עשה היום.

אתמול נסענו כל האחים לשדה התעופה להביא לך את שרון, אחינו הצעיר. עכשיו שוב כל הבנים ביחד כמו שתמיד אהבת לראות.

תדעי לך, שאנחנו מבטיחים להיות חזקים ולשמור על אבא כמו שאנחנו יודעים.

יש לנו עוד כל כך הרבה דברים להגיד לך ולספר, אבל, אנחנו נמשיך לעשות את זה ביחד במקום אחר, כי אנחנו מאמינים שאת עדיין איתנו ושלא תעזבי אותנו לעולמים.

אמא אנחנו אוהבים אותך מאד ומקווים שלפחות עכשיו את קצת נחה אחרי כל השנים שבהן היית רצה ודואגת לכל העולם מלבד לעצמך כמובן.

מאיתנו כל הילדים:

אורן, גונן, דותן, שרון, הילה, שירלי, אולגה וכמובן דולבון הקטן.

חוט של חסד משוך היה ממך – מירה גלעד

חוט של חסד משוך היה ממך ציפי,  לכל זולת, בנתינה מתמדת: ייפית  בחום, באהבה, במסירות והענקת מטובך לכל. כל פנייה נעתרה לאלתר, בחיוך וברוחב לב. כל  מזדמן למרכולית, לא יצא ממנה אלא כשמלוא צרכיו בידו. תמיד במאור פנים ובמתן שירות מקסימלי.

קרן אור היית לסובביך.

 תמיד הקדמת בברכת שלום. כהרגלך הקדמת להגיע למרכולית, כמעט קודם יקיצת החמה, קודם להשכמת החברים הזדרזת להגיע לעבודה, קלת רגלים, זקופת קומה, תמירה , ושלל ניחוחות בושם דבקו בך וכשובל נכרכו סביב נתיב הליכתך.

כולם  דרשו בשלומך,עת נלקחת לבית החולים ולא הרפו משלמה ומהילדים בניסיון לדלות כל פירור מידע אודותיך, שעה שנלחמת על חייך, בכוחות שהלכו ונדלדלו. מלאי תקווה, תפילה ואמונה היינו, שאבנו  עידוד דווקא ממך-את נסכת בכולם תקווה שיהיה בסדר,  ואנו היינו בטוחים שאין מי שיוכל לך.

עתה נותרו יתומים ארבעה בנים ושלמה, שליווך בדאגה מתמדת,במסירות, באהבה,   באמונה ובתקווה שנגוזו.

אלוהים

חוס על הבנים שכואבים, ודואבים ובוכים בדממה, בצנעה, בתוכם, בינם לבין עצמם על חסרון אמם,  על הריק שהותרת.

תן להם הכוח לכאוב ולא להישבר, להתגעגע ולהמשיך, לחיות ולזכור, ולהנות מזיו העולם כפי שרצתה ציפי , פתח להם שער להיחלץ מהיגון, למלא ביתם, למלא החלל שהותירה במשפחה.

עתה ציפי,גופך משוחרר מייסורים ואנחנו אסורים בגעגועים אליך.

מקוים שהשלווה דבקה עתה דווקא בך, וניתנה לך מנוחה.

לכולנו מאד תחסרי

לאמא שלנו היקרה

רצינו לנצל מעמד זה, כדי לספר לכולם כמה דברים על האימא הכי מיוחדת בעולם.

אמא שלנו כמו שכולם יודעים קמה מוקדם,

כי אצלה המרץ לא נגמר לעולם.

שותה קפה של בוקר, את הבית מנקה ועוד לפני ששמים לב כבר המרכולית פתוחה ויאללה לעבודה…

כל היום רצה, מסדרת, את כולם היא מדרבנת ורגע לא יושבת בקיצור אמא שלא נגמרת.

אבל חוץ מעבודה אמא היא גם חברה טובה. בכול בעיה ושאלה תמיד נקבל עצה מועילה.

ולא תאמינו כמה אנשים עולים לרגל אליה עם בעיות ומקבלים תשובות.

ועוד לא הזכרנו כמה אימא שלנו חזקה.

בכול זאת לגדל 5 בנים זאת לא משימה קלה וכמו שאתם רואים היא עמדה בה בהצלחה רבה.

אמא שהראתה לסרטן מאיפה הדג משתין ומי ששמע שהיא חולה פשוט לא יכול להאמין,

שלמרות כל הכאבים והטיפולים היא לימדה אותנו איך נלחמים ולא נשברים.

אמא שלנו היא ספורטאית חוץ מהליכות בקצב מאד מהיר,

כל יום חמישי נשמע בכל הקיבוץ קול עידודה האדיר.

 אחרי כול סל של היריב היא אומרת נו זה לא בשבילי,

 אבל אז "מכבי" קולעים, ומיד מתחילים השירים והריקודים.

וכמובן, לא נשכח לספר, כמה אימא שלנו צנועה,

תמיד תחשוב על האחר אף פעם לא על עצמה.

ניתן להוסיף עוד אין ספור דברים טובים,

אבל, נסתפק בכך  שתדעי לך שאותך אנחנו מאד אוהבים,

יכולים לאחל לכולכם אמא כזו, אמא מהסרטים…

אז הגיע הזמן קצת לנוח בגיל 60 ( כן בטח.. על מי אנחנו עובדים?)

ליהנות עם הנכדים (אנחנו מבטיחים שזה יהיה ברבים)

ובכלל מהחיים.

שתדעי הרבה בריאות וימים טובים,

מאיתנו החברות, הכלות וכל הבנים:

אורן גונן דותן שרון הילה אולגה שירלי וכמובן דולבון הקטן