זלמן בלומשטיין – אחותו פסיה
עשרים וחמש שנים חלפו מאז התבשרנו בבשורה האיומה- זלמן איננו!
בדמי ימיו נקטף והוא רק בן 28. צעיר ומלא תכניות לעתיד. על סף החיים החדשים במולדת ובקיבוץ – אך גם עם ניסיון חיים כה עשיר.
את חייו חי באינטנסיביות רבה, במלוא התנופה ותוך אמונה מלאה בחזונו. בפרק זמן קצר שבילה בקבוצת הצפון (בגינגר) ועם העלייה על הקרקע ברמת יוחנן, לא היתה שהות מספקת בידו להתגלות במלוא יכולתו. להעניק לקבוצה ולחברה את כל מה שמסוגל היה לתרום ואף לא לחוות ולספוג לתוכו את כל מה שחיי הקבוצה הכילו בתוכם. אבל גם מה שהספיק לעשות בפרק זמן קצר זה, היה בו מן המעט המחזיק מרובה. מאבקו העצמי להתערות בעבודה ובחברה – כל אלה דירבנו אותו לפעול ולתרום תרומה גדולה לחיי התרבות, החברה וערכי החיים של הקבוצה.
נולד בליטא ב-1907 . היה ילד בעל דמיון עשיר ותפיסה נפלאה התחיל לימודיו בגיל צעיר ב"חדר מתוקן". בד בבד עם לימודים אלה, ביקר בבי"ס
עברי-רוסי. הצטיין בכל לימודיו. בגיל 8 גורש יחד עם כל משפחתו וכל יהודי הפלך, לפנים רוסיה. הגיע לעיר מריופול על שפת הים האיבזי, כפליט בין פליטים.
המשיך לימודיו ברוסית ועברית וטווה, יחד עם משפחתו, את חלום המולדת ליהודים. כנער ייסד עם כמה מחבריו אגודה בשם "פרחי-ציון"
והיה בין הפעילים ביותר. מאז התחילה עבודתו הציונית שלא פסקה עד יומו האחרון.
והימים ימי המהפכה הרוסית. העיר מוקפת קלגסים מכל מיני כנופיות, העורכות פרעות ורציחות בעיקר ביהודים. אחרי תקופה ארוכה של התפרעויות קמה סוף, סוף ממשלה סובייטית המנסה להשליט סדר בתוך החיים האזרחיים ומגייסת את תלמידי הגימנסיות למשימות אלה. זלמן נמצא בין הראשונים שנרתם להשליט את הסדר ומקבל תפקיד שבעקיפין גם מפרנס את המשפחה כולה. בתקופה זו הופך הנער החולם והאהוב שמשום מה רואה בו כל את האציל בר-המזל להיות "האדם". לפניו פתוחה הדרך להתקדמות ולהתמזגות בתוך החיים הסובייטים החדשים כבעל עמדה וקשרים עם המשטר החדש.
למרות כל הקשרים והאפשרויות האלה, לא עזבה אותו וכן את כל המשפחה – האמונה בציונות כפתרון לשאלת היהודים. רוח זו פיעמה בין רבים מיהודי ופליטי רוסיה. על כן בהזדמנות הראשונה שנתגלתה, מכריע הוא לצאת יחד עם המשפחה לבלתי נודע ולחפש דרך לעליה לא"י.
בחזרה, בליטא, אחרי טלטול דרך רבים, מנסה המשפחה לשקם את עצמה בבית הרוס למחצה ובעיר הרוסה. זלמן חוזר ללימודים בקובנה ומסיים את לימודיו בגימנסיה העברית. באותה תקופה הוא מצטרף למפלגת "צעירי ציון" ומתמסר לה בלב ונפש.
החלטת המשפחה לצאת לקנדה – מעמידה את זלמן בפני דילמה, מה לעשות? לבסוף מחליט הוא לא להתחמק מהחובה לעזור למשפחה במקום החדש, תוך תקווה, שזו תהיה רק תחנת מעבר. עם בואו למקום החדש לומד באופן אקסטרני ומתקבל לשנה השנייה באוניברסיטה. אך במהרה עוזב הוא את הלימודים משום שלא רואה בהן תכלית למטרתו ושאיפותיו. יחד עם קבוצת חברים מייסד הוא את "צעירי-ציון" במונטריאול, שבה משקיע את כל מרצו וכספו וזמנו. עובד למען חינוך הדור ומגביות. כל שליחי ההסתדרות הם אורחיו הפרטיים ובין אלה שהתארחו בביתו גם חיים ארלוזורוב, המנוח שבא אז לביקורו המפורסם לאמריקה. בימי שהותו התקשרו השניים מאוד והמשיכו בקשריהם במשך שנים. זלמן התמסר למען איחוד צעירי ציון ופרחי ציון באמריקה. נבחר לציר לועידת האיחוד. הוא הפך להיות כוח מדרבן ויוזם. לא שקט על שמריו. כל הבאים במגע אתו – העריכוהו וכבדוהו. הוא עצמו נשאר צנוע ועניו.
המשך לקרוא
בשנת 1931 עלתה מקנדה לארה"ב הקבוצה של ה"שומר הצעיר" אחיו ואחותו. זו היתה החוליה הראשונה של מגע מחודש עם הארץ.
דבר זה השפיע עליו השפעה עצומה. תוך מספר חדשים החליט הוא עצמו על הגשמה עצמית. לא היה זה קל לשפוט. רק עתה, עתה החלה המשפחה להתבסס – לצאת לדרך המלך. הנה שנים עלו ארצה וזה החיש במשנה תוקף את התחלת התפוררותה של המשפחה על אדמת קנדה.
אך היה זה מורכב מאוד. לא נרתע וביצע את המשימה.
חייו בארץ לא היו סוגים בשושנים. הופיע ביום בהיר אחד בחודש ספטמבר, במשה"ע להיפגש עם אחיו ואחותו. הודיע להם על עלייתו ועל רצונו להיאחז בארץ. בני המשפחה עודדוהו, עם כל הקשיים של השתרשותו בחיי העבודה ובחברה הישראלית. והוא – לא היו לו אשליות. ידע את הקשיים שבדרכו. נפגש עם הקבוצה האמריקנית שנמצאה בקבוצת הצפון (גניגר). כבר אז ראה בחזונו אפשרות של עלייה
חלוצית מאמריקה לדבר על כך, איך להפכה לפעילה ועוזרת לתנועה הקיבוצית בארץ. החליט להצטרף לקבוצת "הצפון" כחבר. חיפש ומצא לו שדה פעולה בשטח החברתי. המעבר לחיי עבודה ולחיי שיתוף לא היה קל. אך לאחר הסתגלותו לחיים חדשים אלה ולאחר שהרגיש את הקרקע תחת רגליו היטה שכם לפתרון הבעיות השונות של הקבוצה. בעיקר התמסר לחיפוש תורן מתאים לחגים תוך התאמה לחיי החברה. הוא החשיב בחיי החברה את ביטויי החג – כי יש בהם להטביע אותם על כל החברה וללכדה לימי החול האפורים.
ער ופעיל היה למתרחש בציבור. רצה לראות את הקבוצה משתתפת באופן פעיל בחיי ציבור אלה. התנגד תמיד לצמצום הקבוצה בשטחיה הפנימיים בלבד.
רבות היו תכניותיו לגבי הקבוצה, המשפחה וההורים.
ביום בהיר של חודש חשוון נקפדו חיים צעירים אלה, לדאבון לב המשפחה, הורים והחברים.
יהי זכרו ברוך
פסיה בלומשטיין, עין השופט