נחמה אידלמן
נחמה נולדה בשנת 1908 בעיר העתיקה בירושלים, הצעירה בין תשעת ילדי המשפחה, שלושה חודשים לאחר מות אביה. דור ששי בארץ, למשפחת לוי (לעווי), משפחה חרדית רבת יחוס ורבת פארות. המשפחה הייתה ידועה בירושלים בקשריה הטובים עם בני כל העדות. אביה התפרנס מפרדס אתרוגים וכן הקים את בית הדפוס הראשון בעיר. המשפחה ניהלה את "דפוס לוי" שהיה בין בתי הדפוס הראשונים בירושלים. בני המשפחה היו בין הראשונים שיצאו מבין החומות ובנו את השכונות החדשות 'זיכרון משה' ו'נחלת שבעה'.
בהתאם למנהגי התקופה והחברה בה גדלה לא למדה בבית ספר, כך נהגו עם כל הבנות, אלא למדה אומנויות רקמה ותפירה. את השכלתה הבסיסית רכשה בכוחות עצמה והשלימה בסמינר למורים של "המזרחי".
אמה וסבתה העניקו לה את ברכתן ואישורן לחיפוש דרכה בפעילות חלוצית. ומגיל 22 החלה את בפעילות במסגרת ה"נוער העובד" שם עסקה בטיפול בנערים עבריינים בדרך של קשירת קשר עם משפחותיהם. נחמה נשלחה להדריך ולרכז את פעולות "נוער העובד" בחיפה, ואחר כך עברה לרכז את "נוער העובד" בעמק.
בשנים 1934-1935 גרה נחמה במרחביה ועסקה בהוראה.
למרות שה"שכבה" שלה בתנועה הייתה קשורה לקיבוץ נען, נשלחה נחמה לפעילות מטעם ה"הגנה" בקיבוץ רמת רחל, שם היתה מורה והקימה את חברת הילדים.
ברמת רחל הכירה את מרדכי אידלמן ושניהם עבדו יחד ב"נוער העובד". משהחליטה לעזוב את רמת רחל הצטרף אליה מרדכי והם עברו לבית אלפא. נחמה הצטרפה לצוות המורים בחברת הילדים שם, ומרדכי עבד במטעים של קיבוץ חפציבה. בשל עניינים מפלגתיים שהחלו אז, גרו שניהם בצריף "נייטרלי" שעמד בין בית אלפא לחפציבה.
מרדכי ונחמה היו קשורים ל"קיבוץ המאוחד" ולא לתנועת השומר הצעיר. לאחר ששמעו הרצאה של ברל כצנלסון על הצורך באיחוד התנועות הקיבוציות – החליטו לעבור עם כל הקבוצה הגדולה מבית אלפא לרמת יוחנן (1940)
נחמה ומרדכי בנו ברמת יוחנן את ביתם וכאן נולדו בנם חייא ושתי אחיותיו התאומות: ציפי ודבורה.
אושרם לא האריך ימים. בחורף 1958 נפטר מרדכי ממחלה.
באלמנותה נשאה נחמה את משא המשפחה ותמיד התמסרה לענייני החברה והחינוך בקיבוץ. היתה דמות סמכותית וכתובת לפניות רבות. קרא עוד
בכל שנות חייה עסקה נחמה בחינוך. בחרה את נתיבה ופיתחה גישות מקוריות למסגרות חינוכיות וטיפוליות.
בראשית דרכה ברמת יוחנן עבדה בבית החינוך של גוש זבולון שנבנה לאחר הצטרפות אנשי בית אלפא לרמת יוחנן.
אחרי השואה, בהגיעה שארית הפליטה ארצה, הרגישה נחמה שלא די לה להמשיך וללמד את בני הקיבוץ וברצונה לעבוד עם ילדי העולים. לאחר שנתקלה בסירוב המשק להוציאה לעבודה ב"שער העלייה" דרשה את הבאת הילדים לרמת יוחנן. הייתה בין מקימי "ניות" , ונהלה את המוסד מספר שנים. שנים רבות עסקה בחינוך והוראה, עבדה במחלקת החינוך של התנועה והשתלמה בארצות החוץ.
עסקה בטיפול פסיכוטרפי ורכשה שם עולמי בטיפול במשפחה וחינוך לחיי משפחה. כתבה מאמרים רבים וכן את הספר "ניגון שבלב" שיצא לאור בשנת 1994.
נחמה הייתה פעילה מאוד בחיי הקיבוץ – וקיבלה על עצמה תפקידים רבים. היא השתתפה בועדות רבות: סידור עבודה, ועדות חינוך, ועדת תרבות, ועדת חברים, ועדת חברה, כוח אדם וועדת קליטה.
בימיה אחרונים עסקה בכתיבת ספר על "ניות" אשר כמעט הושלם.
היתה מרכזה וליבה של משפחתה הענפה אשר צמחה ורבתה. ילדיה, חתניה וכלתה, נכדיה ונינתה היו גאוותה ומקור אושרה לעת זקנה.
יהי זכרה ברוך