אברהם (נונק) גינסברג
אברהם, נונק בפי כל, נולד בלבוב שבגליציה למשפחת משכילים. הוא קיבל השכלה תיכונית, הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", השתתף בהכשרה חקלאית ועלה ארצה ב-1920 עם אחיותיו האהובות עליו, רושקה וויקטה. אחות שלישית, ג'ניה, נספתה בשואה. בעקבות ילדיהם עלו גם ההורים ארצה.
בארץ עבד נונק בחוות "פיקא" על הר כנען ובכביש חיפה- ג'דה. הוא הכיר את גוסטה, לבית שפומברג ונישא לה. כחבר קיבוץ "השומר הצעיר" א', עלה להתיישבות בבית אלפא. הוא היה עלם צעיר ומלא שמחת חיים, היטיב לפרוט על מנדולינה, ידע שירים רבים, היה רקדן נפלא ובשיחה היו דבריו קצרים והגיוניים. גוסטה ונונק הקימו את אחת המשפחות הראשונות בבית אלפא, שם נולדו שני בניהם מיכה ואמנון (מוקי).
בשנים הראשונות בבית אלפא עבד נונק בעגלונות ובעבודות שדה. הוא נהג את זוג הבהמות הראשון במשק, בימים בהם היה זה רכוש יקר מציאות, הואיל וידוע היה לכל כי הוא ישמור עליהן, יצחצח אותן ויכשירן לעבודה כראוי. "לנסוע עם נונק בעגלה בעמק, מבית אלפא לג'נין למשל", נכתב אודותיו, "זה היה תענוג של ממש! בלי רעש, בלי גערות- דיו! דיו! בלי שימוש בשוט. הוא נהג בבהמות והן נשמעו לו, רק לו ולא לשום עגלון אחר". בעקבות מחלה פרש נונק ועבר לעבוד בהנהלת החשבונות.
ב-1940, עם הפילוג בבית אלפא, נעקרו נונק, גוסטה ובניהם ממקומם ועברו לרמת יוחנן. הם מצאו את הכוחות להתחיל מחדש והשתלבו בקיבוץ. נונק הקדיש עצמו לטובת הכלל הקיבוצי וראה עצמו כמשרת החברה בתפקידים שמילא. הוא היה פעיל בעסקי כלכלה ומשק, עסק בגזברות וריכז שנים רבות את ארגון משקי המפרץ. באחרית ימיו נשא באחריות למחסן הכללי והצטיין ביסודיות, סדר, קפדנות, יושר וחריצות רבה. ביחסו אל הזולת היה נונק נעים הליכות, מוכן לעזרה בעצה ובמעש, הוא אהב את הקיבוץ וידע לעמוד על משמר הערכים של חיינו.
גוסטה נפטרה ב-1953 לאחר מחלה, ונונק מצא ניחומים בגידול בנו אמנון ובבנו מיכה שבנה באותה עת את משפחתו ברמת יוחנן.
ואז באה המכה הקשה מכל- אמנון, שהיה קצין צעיר בצנחנים, נפל במילוי תפקידו ב-1959. על כאב וצער אלו לא יכול היה נונק להתגבר. יום, יום, שעה, שעה, כל מחשבתו הייתה נתונה לבנו המת. מדי יום היה עולה לקברו וצערו הלך וגבר בעוד הוא עצמו הלך ודעך. המכה הייתה קשה מנשוא וללא מרפא. בקיץ 1967 הלך לעולמו והוא בן 68 שנים.
