משה נבו
משה, "מוישיק" בפי כל, נולד ברמת יוחנן, בן שלישי לשרה וחיים, אח ליגר, ניר וכרמל. בן עשר היה כשהתייתם מאביו. הוא גדל והיה לנער ברוך כשרונות ורב פעלים המוצא עניין בתחומים מגוונים: עסק בהדרכה, בספורט ובאומנות, היה פעיל בחברת הילדים, קרא במהירות והכל: ספרות יפה וספרות מדעית, הקשיב שעות למוסיקה. זכרון מופלא היה לו. למד י"ב כתות בבית החינוך בגוש זבולון והודות ליכולתו האינטלקטואלית הגבוהה, הצטיין בכל תחומי הלימודים. עלם שופע חיים ועליצות היה, בעל חוש הומור, דמיון ורגישות, ובה בעת עקשן ודבק בעקרונות. היה אהוד על חבריו ושימש ציר מרכזי ביניהם: בויכוח רציני עמד לו כושרו האנאליטי, ובשיחת רעים- שפע הומור.
נער חרוץ היה מוישיק, העשיה לשמה עמדה בראש מעיניו, בין אם היתה זו עבודה, משחק או תעלול, היה מתמסר לעיסוקיו בכל לבו. מצא עניין בעבודתו במדגה ונכון היה להשקיע בה שעות רבות ללא חשבון. ניסה כל העת לייעל ולשכלל את העבודה. בימי החירום של מלחמת ששת הימים, והוא בן 18 שנים בלבד, נטל על עצמו את האחריות לענף המדגה, אסף סביבו צוות של נערים וביצע את העבודה כולה על פי לוח הזמנים והסדר שנדרשו. ואולם, לצד הרצינות שבה מילא את תפקידו, היה "מבשל" מדי פעם איזה תעלול במשובת נעורים שהזכירה לסביבתו את גילו הצעיר.
זמן קצר אחרי המלחמה, בעיצומו של הקיץ, יצא מוישיק בלילה, לבדו, רכוב על הטרקטור, לבריכות הדגים ושם, בתאונה בעת מילוי תפקידו, מצא את מותו.
