רוזה רייס
רוזה נולדה בקרקוב, פולין, במשפחה מסורתית ענפה. כשמלאו לה 18 נישאה לשמואל רייס, חקלאי, מנהל אחוזת משפחה על יד בעלז. ארבעה ילדים נולדו לבני הזוג, והם דאגו להעניק להם חינוך מסורתי טוב. ביתם פתוח היה לכל דורש.
במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה כולה לוינה. ביתם בוינה היה בשנות המלחמה בית ועד לנוער "השומר הצעיר". בשובה ללבוב אחרי המלחמה ליוותה רוזה בכל ליבה את ילדיה הגדולים שהיו בתנועת נוער חלוצית ועלו ארצה, הגם שנבצר ממנה להצטרף אליהם.
בימי מלחמת העולם השניה הפכה אחוזתה של משפחת רייס לקולחוז ובני הזוג גלו לסיביר וזכו לעזרתם של הבנים מארץ ישראל. בקזחסטן מת שמואל ואילו רוזה חזרה ב-1945 לקרקוב ומכל משפחתה מצאה בחיים אח אחד. צעיר בניה אשר שירת בצבא פולין, ניספה במלחמה בטבח הקצינים על ידי קלגסיו של היטלר.
ב- 1947 עלתה רוזה לארץ אל שלושת ילדיה והשתקעה ברמת יוחנן אצל בתה סטפקה. בחמש שנותיה הראשונות ברמה עבדה עם בתה בגדול פרחים. מחלתה הקשה הרחיקה אותה מעבודה בחוץ, אך היא השתדלה לעבוד ככל יכולתה ורכשה כבוד והערכה מצד הסובבים אותה. עבדה שעות רבות ביום וטובה היתה הרגשתה מיכולתה להביא תועלת לקיבוץ ולבתה גם יחד.
מאז בואה לרמת יוחנן מאנה לעזוב את המקום. גם בימי הקרבות הקשים במלחמת השחרור. כל מה שהתרחש בקיבוץ היה לה תוכן חיים, ויחסה החברי לכל סובביה עורר אהבה והערצה. דמות אצילה היתה, אשר באה במגע עם בני כל הדורות, מבוגרים וטף נמנו על ידידיה. פעולתה וטוב לבה עשאוה שותפה לכל המתרחש במקום. קראה הרבה מאוד ובכל השטחים, רחבת אופקים היתה.
בהגיעה לגבורות, הלכה לעולמה. "במותה של אמא רייס", כתבה טובה שלם, "נסתלקה אשה עדינת נפש ואצילת רוח. בחייה עברו עליה כל תהפוכות הגורל של יהודיה מסוגה… בתקוף אותה מחלה ממארת נשאה אותה בגאון ובדומיה מבלי לשתף את הקרובים לה ביותר".
בת 80 במותה.
