מאיר גלעד

מאיר גלעד

בן חיה ואברהם רייכבוך

נולד ו' בניסן תש"ד  30.3.1944

בתל אביב – ישראל

נשוי לעפרה

אבא ליעל ויריב,

הצטרף עם משפחתו לקיבוץ בשנת 1979

נפטר כ"ג בטבת תשס"ה 4.1.2005

בן   60  במותו

דברים שנאמרו בהלוויה של מאיר גלעד/אודי פלד

במשך חודש דצמבר נפגשתי עם מאיר מספר פעמים.

מאיר סיפר לי שהוא מסיים עבודתו מחוץ לקיבוץ בסוף החודש ובדקנו ביחד מה יש לקיבוץ להציע. כידוע מצב התעסוקה היום אינו מזהיר אבל דווקא היה לנו מה להציע.

שלשום אכלנו מאיר ואני ארוחת צהריים ביחד וסיפרתי לו שהכל נראה מסודר גם על דעת מש"א וגם על דעת ריכוז משק והכי חשוב, אנשי הענף אתם התייעצנו, לגבי הנושא וגם לגבי השם – וכפי שידוע לכולנו קשה להצניח לענפים אנשים – קיבלו את הרעיון לכניסתו של מאיר ממש בשמחה.

כבר דיברנו על מיקום ומחשוב והגדרות.

אבל כידוע בני האדם מתכננים תכניות למטה ואלוהים צוחק למעלה.

את מאיר הכרתי "בשוק המקומי" בפלרם. עבדנו מספר שנים כצוות קטן ואינטימי.

למדתי להכיר את מאיר כאדם בעל שילוב תכונות מעולה.

קודם כל חבר. אדם שאתה יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות, שלעולם לא

יפתיע אותך ולא יפיל אותך ולא ישאיר אותך לבד כשצצה בעיה.

אדם מסודר ומאורגן באופן יוצא דופן. זה היה ממש כיף לעשות בלגן תוך

ידיעה שמאיר כבר יסדר את הדברים ואפילו לא יכעס עליך.

אדם שמשלב תקיפות ואסרטיביות עם נעם הליכות והומור. יודע להחזיק

את העסק קצר אבל גם להתחבר על הלקוחות ולהפוך אותם לידידים.

אדם שיכול להיות עקשן אבל גם לוותר על דעתו  בלי שום גינוני כבוד כאשר

טובת העסק דורשת או אפילו סתם על מנת ליצור הרמוניה.

אדם שער מאוד לכבודו אבל ער עוד יותר לכבודם של אחרים.

וגם אהבתי מאוד את קול הבאריטון העמוק והנעים שלו.

כמה חבל שדווקא עכשיו כשמאיר חזר לרמת-יוחנן והתכוון להשתלב ולתרום לקיבוץ

לא רק בעבודה, ממש על המפתן, קרה מה שקרה.

אנחנו משתתפים בצער המשפחה ושל כל מי שהיו קרובים ללבו של מאיר והוא קרוב ללבם.

נשמתו ודמותו של מאיר תהיה צרורה על לוח לבכם ועל לוח לבנו.

מאיר

בתל אביב נולד לפני 60 שנה,

גר בנורדיה, שכונה כזו קטנה.

המשפחה בצריף גרים בקצה הרחוב,

קינג ג'ורג' על הפינה – גובל בדיזינדוף..

סיים בית ספר עממי, ולא המשיך ללמוד –

נתן עזרה למשפחה – יצא אז לעבוד.

לבד – מגיל 14 כבר את כוחו ניסה

למד, עבד בהשחזות, לצורך פרנסה.

מאמא התייתם כששירת עוד בצבא,

עבר לגור עם חנה – אחותו האהובה.

עם עמוס, זה הגיס, שיתף הוא פעולה,

איתו, תמיד ראשון, הוא התייעץ תחילה.

וכך אני גם כן, נכנסתי לתמונה,

וההמשך ידוע.. היתה אז חתונה.

בבני ברק היינו כשיעל נולדה,

יריב נולד ברמת גן, וזו ממש עובדה.

אז עברנו לרעננה, רצינו להשתדרג,

ואחרי שנתיים נסינו לקיבוץ להתברג.

25 שנים היה לו בית בקיבוץ

בחיי, שהוא עשה רק מה שנחוץ.

אדם ישר, הגון ותם,

חרוץ, דייקן, עד למושלם.

תמיד דאג והיה זהיר,

אבא טווב וסבא "כביר".

עתה, לפתע הכל נגמר.

עוד לא יודעת מה יהיה מחר.

אמנם הכל יחזור ישוב

רק שהכל יהיה יותר עצוב.