דוד יצחק בלומשטיין
דוד-יצחק נולד בעיירה בליטא. בן לדור ההשכלה, אשר נאבק לנתק עצמו מכבלי המסורת. מצויד במוח אנליטי, אינטליגנציה גבוהה, חוש הומור, אהבת עם גדולה, ציונות בוערת וכוח סבל, יצא למרוד במוסכמות ימי הביניים האפלים בעיירה הליטאית. איש מסורת עם שורשים עמוקים בתרבות העברית שחיפש סינתזה בין האמונה הצרופה והמדע החילוני. בנה לעצמו השקפת עולם של יהודי גאה בתרבותו עם צוהר פתוח לרוחות הקידמה של עולם נאור. הוא גנז את סמכותו לרבנות, התמסר להוראה וייסד "חדר מתוקן" בעיירה בו חינך תלמידים רבים לאהבת עם ישראל וארץ ישראל.
תהפוכות הגורל בימי מלחמת העולם הראשונה טלטלוהו עם רעייתו אסתר וילדיהם מעיירתם השלווה לדרום אוקראינה, שם מצא את מקומו בתוך האינטיליגנציה הרוסית.
הוא חזר לליטא וכיוון ששערי ארץ-ישראל, חלומו הגדול, סגורים היו, הוא היגר עם בני משפחתו למונטריאול, קנדה, שם השתלב בחיים היהודיים בעיר ובמדינה ועבד כמורה.
בעקבות בניו ובנותיו שעלו ארצה, עלו גם דוד ואשתו ובתם בתיה והצטרפו לרמת יוחנן כהוריהם של זלמן בלומשטיין ועדה שקולניק. כאן, היו בני הזוג ערים ומעורים בחיי הקבוצה. דוד ליווה את המדינה בהתפתחותה ובלבטיה בערנות רבה. האסונות התרגשו עליו, בזה אחר זה, מתו בבחרותם בנו זלמן ובתו בתיה ואחריהם הלכה לעולמה גם רעייתו אסתר. דוד נותר אמנם זקוף, עסוק בלימודיו ובקריאה, בעל זכרון חריף, שולט בחושיו כאדם צעיר- אך הסתגר בתוך עצמו בחדרו, בילה את עיתותיו בקריאה ולימוד והפליא בבקיאותו ובחריפותו את כל הנפגש עמו.
בן 77 במותו.