שפרה-גולדה קלינקוביצקי- כתב : יונתן בן צבי
שפרה גולדה נולדה למשפחת רבנים בעיירה ראדין אשר בליטא. עם נישואיה לר' מיכאל קלינקוביצקי שהיה תלמיד חכם ומוסמך לרבנות עברו להתגורר בעיירה אראן– עיר ואם בליטא. למרות ששני בני הזוג באו ממשפחות דתיות, היו ציונים וקיימו אורח חיים חופשי.
עם פרוץ מלחה"ע הראשונה החל גיוס אינטנסיבי של יהודים לצבא הרוסי- צבא הצאר. בעלה שהיה עד אז פטור מגיוס עקב היותו בעל משפחה ואב לילדים, נקרא לצבא. כמו יהודים רבים שעסקו במסחר, יצא ל"עסקיו" במזרח סיביר, ובהזדמנות הראשונה עבר את הגבול לסין והגיע לשנחאי בחוסר כל. מאחר שהיה מוסמך לרבנות, גדל פאות וזקן, והציע עצמו למשרת שוחט ומוהל בקהילה היהודית המתרחבת בק.ק. שנחאי. הצעתו התקבלה בשמחה ע"י פרנסי הקהילה שלא היה לה שוחט מוסמך. כתוצאה מקבלת המשרה הוכרח לקיים אורח חיים דתי לפחות כלפי הקהילה, ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה", ולמעשה חזר לקים תורה ומצוות באופן מלא. הוא נשאר בשנחאי עד 1922. אז עלה לארץ ישראל והתמנה לשוחט ומוהל בק.ק. יבנאל.
עם פרוץ מלה"ע הראשונה הזמינו אחיה האמידים של שפרה גולדה שהיו סוחרי טכסטיל, אותה ואת שלשת ילדיה לקובנה. שם סידרו ל"אלמנת הקש" חנות בגדים, והיא התפרנסה בכבוד במשך 9 השנים הבאות כשהיא מטופלת ב-3 ילדים עד 1923. בשנים אלה לא היה לה כמעט קשר עם בעלה בשנחאי עקב המרחק והשיבושים בדואר בין סין לקובנה. הקשר התחדש רק משהגיע הוא לארץ ישראל, ליבנאל.
ב-1923 חיסלה שפרה-גולדה את עסקיה בקובנה, עלתה לארץ עם שלושת ילדיה והצטרפה לבעלה ביבנאל. מקץ זמן קצר נדדה המשפחה לראשון לציון, שם זכה בעלה במשרת השוחט המכובדת. ר' מיכאל המשיך לקיים אורח חיים דתי למהדרין. שפרה גולדה קיימה בית דתי כראוי לאשת השוחט אולם נשארה חופשייה בדעותיה. מאחר שהקיום היה בכבוד דאגו ההורים מאוד לחינוך ולהקניית מקצוע לילדיהם. הבוגרת, מרים, נשלחה ללמוד בישול אצל חנה מייזל במטבח הפועלים בתל אביב ואח"כ עברה לביה"ס החקלאי בנהלל. הבן השני, אברהם, נשלח ל"מקווה ישראל". צעיר הבנים, שלום, נשלח ללמוד אגרונומיה באיטליה.
עם מות בעלה עברה שפרה גולדה כתושבת, אל בתה, מרים בן צבי ברמת יוחנן, כאן בלתה את שארית ימיה, כ-20 שנה. הייתה אשת שיחה נעימה ומתעניינת בהוויות עולם. ידידה הגדול היה הרופא המקומי דר' גיטל. שעות ארוכות היו מבלים בברורים על מחושיה השונים ועל המתרחש בעולם הגדול. הכל בשפה הרוסית שהייתה השפה החביבה על שניהם. זכתה לרוב נחת עם נכדים ונינים.
נפטרה בשנת 1969 והיא בת 88 שנים.
כתב: יונתן בן צבי על סבתו
