יצחק פרידמן

לזכרו של יצחק (זלמפיו) פרידמן – משה גוטדינר

בתחילת שנות השבעים, באתי במגע ראשון עם יצחק, ואני אז לגביו ילד.

יצחק ז'ל, ששחק בקבוצת הכדורגל 'מכבי' בעירנו, נעזר בי להעברת המדים שלו למגרש הכדור רגל.

בזו פגישתנו הראשונה כשאני להוט לעצם הספורט על-מדיו, שמעתי מיצחק איך הוא רואה את ההופעות הספורטיביות של מכבי. היה זה שעורי הראשון בהבנת ערכים ציוניים, בקרב בני- הנוער בעיר.

השנים הן שנות הפריחה בצ'כוסלובקיה. רוח- מסריק שורה בלבות האנשים. מתפתחות בעיר תנועות הנוער היהודי מכל הזרמים.

יצחק לעולם אינו מקבל על עצמו משרות כבוד, אך הוא תמיד הרוח החיה והכח המפעיל בכל התנועות.

מגיעות שנים, שאין די בהפצת קופסאות הקק"ל, אסיפות מיוניות וכד'.

המחשבה על הגשמה, חודרת לנוער ( תוך התפצלויות הזרמים).

יצחק ז'ל, שמוצאו מבית יהודי עשיר בעל נכסים, עוגן בתנועת העבודה – הציונית – השמאלית דאז. מתארגנות קבוצות הכשרה. הקהילה היהודית בעיר אינה רואה בעין יפה את המגורים המשותפים של הנוער העתיד לעלות ארצה ומונעת כל עזרה.

קשה היה קיומה של קבוצת הכשרה בעיקר בחורף, בעיית הלחם לפי אנשי – ההכשרה, ועצי ההסקה לחימום הבית, היו השאלות לגבי קיומה של הקבוצה או פיזורה – חלילה. יצחק הוא האיש, שדאג בל יחסרו שני המצרכים , אשר וכאשר חסרו מקורות, מי יודע בכמה כסה הוא מכיסו, להשגת מצרכים אלו.

יצחק משמש גם מליץ יושר לגבי הקהילה לדרך החיים של הנוער ומוכיח צדקת דרכו.

שנת 1938. חשכת עננים מכסה את שמי צ'כוסלובקיה עקב חתירות הנאצים לפלג בין שני העמים וחלוקת הארץ.

וכמו תמיד גם כאן, מר ביותר היה גורלם של היהודים וביחד אלו שעל אף ישיבתם בצ'כוסלובקיה זה עשרות שנים לא זכו לאזרחות.

הסלובקים המעוניינים להפטר מהיהודים משלחים כמה מאות מהם על טפם לגבול ההונגרי החדש, שקם עם סיפוח אזורים מצ'כוסלובקיה.

אך ההונגרים מסרבים לקבלם, כך נשארים היהודים ביער, בין שתי החזיתות ללא מחסה ומזון.

ע'י אינטרבנטציה של משפ' פרידמן ועד שר הביטחון הגיעה, מצליחים להביא את היהודים לחצר גדולה על הגבול, כשהיא מוקפת ג'נדרמרים בל יברחו משם היהודים.

יצחק מופיע עם קבוצת נערים מביא מזון, מארגו מטבח, ובעזרת קשרים טובים עם הממונים על השמירה מתנדבים היהודים מן החצר ונקלטים בתוככי הקהילות

כשהמשטרה מעלימה עין! וכך חיו ביניהם הגרושים הגדולים למנות הריכוז הנאציים.

בהתקרב השואה מתלבט יצחק ז"ל  באופן בהיר את הצפוי ליהודים, וכיהודי גאה המוכן ללחום על חייו, פונה הוא לאנשים לארגן נשק, מזון וכל הדרוש ליציאת היהודים ליער, לבל יובלו כצאן לטבח.

רוב אנשי הקהילה אינם מוכנים בפעם הזאת ללכת בדרכו.

עם מתי מספר בלבד מסתתר יצחק ביער, מצליח לדאוג לכל מצרכיהם עד שחרורם ע'י הרוסים.

יצחק דואג עתה גם לכל היהודים השבים ממחנות הריכוז, ומסתוריהם השונים. מקבלם בביתו ודואג לכל צרכיהם. הן רחל רעיתי כתבה על קבלת הפנים החמה לה זכינו בביתו בשובינו רעבים ודוויים העירה.

אך לא אוכל לסיים מבלי להזכיר מצבים בהם בהירות העין וצלילות הדעת של יצחק היו מכריעים. השרידים והם רובם שומרי מצוות, אדוקים והמחמירים לפני המלחמה, כאשר הם מתקבצים עתה – רצוצים הם בנפשם ממש לא נורמליים. כאשר אני מביט אחורנית.

שבת  אחים בליל שבת . עם תפילות קבלת , נטילת ידיים, זמירות וברכת מזון על בשר, שאין כלל להכשירו ויין שכיחים מאוד.

כן הביטוי הנורמאלי שבין אדם לחברו ובין אדם למקום נעלם ואיננו.

כחיות יער חזרו כולם. מה להם הביטוי כל שהוא שלאב, אם או ילדים שכולים, קדיש או יום זיכרון לשארי בשרם או יוצאי חלציהם. אבק אדם.

יצחק רואה את המצב ובאחת ההזדמנויות כשלב כולם טוב ביין מבקש הוא מהם להפגש למחרת השבת בחצר בית הכנסת.

כשהתאספו האנשים מסביר יצחק את ההכרח לבנות מחדש את הקהילה ולשקם את הקשר בין היהודים, עד שיעלה בידם לעלות ארצה. יצחק מטיל על כל אחד תפקיד: החל מדאגה לבית הכנסת ועד התחלת פעולה ציונית, וכך ע"י שיתופם של האנשים בעצם העשייה, מצליח הוא שוב לארוג ולשזור את האמון הרב, שרכשו ליצחק תמיד – עובדה אחת מני רבות: בבואנו לעשות מגבית לרכישת נשק לצה"ל, נתנו אנשים לידיו את מפתח קופתם, שיתרום אותם- לפי הבנתו!!

יהיו דברי אלו זכר מועט – למפעליו הרבים והגדולים של חברינו יצחק ז'ל.

.