מיכל אפרת
מיכל נולדה בעיירה אוסטרינה שברוסיה הלבנה. בית הוריה- בית יהודי מסורתי וציוני וברוח זו גידלו ההורים את שבעת ילדיהם. אב המשפחה היה סוחר יערות ואילו האם- עקרת בית. מיכל למדה בבית הספר התיכון הממשלתי-פולני בעיירה ובה בעת, חרף דעתם של הוריה, היתה כבר מגיל צעיר חברה בתנועת "השומר הצעיר" ומדריכה בקן התנועה בעיירה. בסיימה את חוק לימודיה יצאה להכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל בכפר פלנטה, שעל שמו נקראה קבוצת החלוצים אליה השתייכה מיכל גם לאחר בואם ארצה. בכפר קיבלו החלוצים הכשרה חקלאית, התארגנו לקראת עלייה ולפרנסתם אף עבדו בחטיבת עצים.
ב-1933 עלתה מיכל עם חברי ההכשרה ארצה, כאן התארגנו כקיבוץ ברחובות ולפרנסתם עבדו בעבודות שונות במושבה. מיכל עצמה עבדה בפרדסים ובשלהי 1934 היתה בקבוצה הראשונה של אנשי "פלנטה" שעברו לרמת יוחנן הצעירה, עוד בימים בהם נקראה "אושה". כאן פגשה מיכל באהרון אפרת, איש קבוצת הצפון, וב-1938 נישאו. כשעברו חברי "השומר הצעיר", שהיו חבריה משחר נעוריה, לבית אלפא עם הפילוג ב-1940, גברה מיכל בשקט ובאצילות נפש על לבטיה ונשארה ברמת יוחנן, כאן נולדו ילדיה שאולי ואריק.
למעלה מיובל שנים היתה הרמה לביתה, היא האמינה בדרך החיים הקיבוצית והקיבוץ שימש לה מקור גאווה. במשך 45 שנים עבדה מיכל בבתי הילדים של הגיל הרך וליוותה כל קבוצת ילדים בה טיפלה מבית התינוקות דרך שנות הפעוטון ועד כניסתם לגן הילדים, אז קיבלה לידיה קבוצת תינוקות חדשה וחוזר חלילה. מיכל כל-כולה מסירות לבני טיפוחיה, בשקט ובסבלנות דאגה לספק את כל צרכיהם, עקבה אחר התפתחותם תוך שהיא מתלהבת מכל הישגיהם, ולו הזעירים ביותר. טובת לב ועדינה היתה, בנוכחותה השלווה ובמבטה המלטף ליוותה את הילדים בגדילתם והיתה משולבת בחייהם גם הרבה אחרי שבגרו, שילוב עמוק, רגשי ורב משמעות. הימים- ימי הלינה המשותפת ומיכל יצרה עבור הפעוטים בית טוב וחם בבית הילדים, הילדים הרגישו בטחון רב במחיצתה וההורים חשו שילדיהם נמצאים בידיים הטובות והמסורות ביותר. כל אלו קשרו אותה אל הילדים בעבותות והקשו עליה וגם עליהם את הפרידה בכל פעם שהעבירה קבוצה אל גן הילדים.
הפרידה ממערכת החינוך לעת זקנה והמעבר לעבודה במחסן הבגדים לא היו לה קלים, אולם אופיה הנינוח והשלמתה עם דרכו של עולם אפשרו לה להשתלב בענף ובנוף האנושי החדש ולתרום את חלקה במסירות אופיינית. צנועה ונחבאת אל הכלים היתה, לעצמה לא ביקשה מעולם דבר, אך דאגה תמיד לזולתה, שמא יחסר לו דבר מה.
זוגיות יפה היתה למיכל ואהרונצ'יק, אנשים צנועים ומסתפקים במועט היו, וביתם מכניס אורחים, חם ומקרב. ידעו להעניק לכל אורח שפקד את ביתם הרגשת בית.
שנותיה האחרונות של מיכל היו קשות ומכאיבות. אט-אט כהו חושיה, היא שקעה בעולמה ואיבדה קשר עם העולם הסובב אותה. אפילו לרוות נחת מאורי, נכדה היחיד שנולד בתקופה זו כבר לא יכולה היתה. מטופלת היתה במסירות נוגעת ללב על ידי בעלה, בניה וצוות חדרי החולים. הלכה לעולמה בחורף תשמ"ו והיא בת 73 שנים במותה.
