רפאל באואר
רפאל נולד בוינה, בירת אוסטריה, בפורים תרפ"ה, לאב רופא ילדים ולאם עקרת בית. היתה זו משפחה יהודית ליברלית עם זיקה לציונות. הגם שבאזור מגוריהם בעיר לא חיו יהודים רבים ולמרות שלא קיימו מצוות מעשיות, הקפידו על מתן צביון יהודי לחגי ישראל: ביום כיפור צמו ובפסח חגגו את ליל הסדר ואכלו מצות. אבי המשפחה לא נטל חלק בפעילות ציונית מאורגנת, אך היו ברשותו מניות של "אוצר ההתיישבות היהודית" משנת 1900. רפאל למד בבית ספר ממשלתי ואחר הצהרים למד לימודי דת בעברית. היות שחלה בילדותו, לא היו לימודיו סדירים. בבית הספר חש את האנטישמיות ושנאת היהודים. מורהו לא אהד את היהודים ובשיעורי הדת הקתולית, נתבקשו התלמידים היהודיים לצאת מהכתה. את שנאת היהודים שרווחה אז בחברה האוסטרית, הגביל החוק הרשמי, עד עליית השלטון הנאצי, אז היא התגלתה קבל עם ועולם. היתה זו אמו, הדויג, שגדלה באינדונזיה ולא חוותה את האנטישמיות עד ששבה משפחתה לאירופה בנעוריה, שחשה מיד ברוחות האנטישמיות שהחלו לנשב בגלוי ובהסתר, נשבתה ברעיון הציוני והאיצה בבעלה לעלות לארץ ישראל.
ב-1933 עלתה המשפחה, ההורים, שני בניהם ובתם, ארצה, והתיישבה בחיפה. רפאל למד בבית הספר הריאלי בעיר והיה חבר באגודת הצופים. אחיו הבכור, עזרא, ששירת בצי המלכותי הבריטי בימי מלחמת העולם השניה, נספה כשטבעה אונייתו. בן 14 ומחצה היה רפאל, תלמיד כתה ח', כשעזב את בית הספר ויצא לעבוד כדי לסייע בפרנסת משפחתו. הוא עבד במלאכות שונות: גידל עופות ומכרן לעקרות בית, עבד בחקלאות בכפר ביאליק ועוד. היו אלה שנות מלחמת העולם השניה והמחסור בעובדים בחקלאות בארץ היה מורגש. הוריו לא אהבו את עבודתו המסחרית של בנם ובעקבות הצעתה של מכרתם, ממינה (שרה רפפורט), הגיע רפאל בן ה-17, ב-1942 לחיות ולעבוד ברמת יוחנן. הוא עבד במלאכות שונות: ביער, בגן הירק, זמן מה ברפת וזמן ממושך במספוא. כשעזבו הוריו את חיפה ועברו ליישוב חקלאי, עבר רפאל להתגורר במחיצתם כשנה ומחצה ומשמכרו את המשק ושבו לחיפה, חזר הוא לרמת יוחנן. ב-1950 הביא את הוריו לרמה, כאן חיו עד יומם האחרון.
בחור חסון, בריא וחזק היה רפאל, וחוסנו זה, לצד המתינות, הסבלנות, היסודיות והרצינות שאפיינו אותו, היו לברכה בכל מלאכה שעשה: בעירום האספסת, בהעמסת אשכולות הבננות, בקטיף האשכוליות וכיוצא באלו.
רפאל שנסיבות חייו הביאוהו לנטוש את ספסל הלימודים בנעוריו, עשה ככל יכולתו לרכוש דעת והשכלה כללית בדרכים בלתי פורמאליות: שטחי התעניינותו היו רבים והוא הרבה בקריאה. להרחבת אופקיו סייע גם המפגש עם המתנדבים שהגיעו לקיבוץ מרחבי תבל.
ב-1954, הודות לידיעתו שפות רבות, החל לטפל במתנדבים שבאו מחו"ל כבודדים ובקבוצות מאורגנות. ביניהם פגש ב-1965 את הנרייטה שבאה משוויץ. לאחר שהתגיירה, נישאו והביאו לעולם שתי בנות, מיכל ואסתר. נישואיהם לא האריכו ימים וב-1972 נפרדו.
רפאל, שבימי המאבק על המדינה שבדרך היה משותפי הסוד המעטים להצפנת הנשק בסליק המקומי, קיבל ב-1974 את האחריות לענייני השמירה והבטחון במקום ולמחסן הנשק. במשך השנים היה חבר בועדת קליטה, ועדת תרבות וועדת בטחון. איש שיחה היה, התעניין בנעשה בעולם, הרבה לקרוא ולהאזין למוסיקה. איש רעים להתרועע, בעל חוש הומור מפותח ואוצר בלום של בדיחות, שהרבה לספר במפגשיו עם חברים בשבילי המשק.
ב-1981 לקה בשף דם במוחו שגרם לשיתוק חלקו השמאלי של גופו. שבועות ארוכים שהה בבית החולים "פלימן" שעל הכרמל. האפאטיות שבה הגיב תחילה למצבו החדש, התחלפה בשיתוף פעולה עם הרופאים: הוא למד לדבר מחדש, חזר על תרגילי ההליכה והשיקום בהתמדה ועקשנות. איש גאה היה. את אסונו קיבל כגזרת גורל ונמנע מלהטריד חברים בצר לו. ועם זאת, מחלתו שמנעה ממנו תנועה חופשית, לא הביאה לאובדנם של חוש ההומור וחדוות השיחה. בהתמדה ובעקשנות אופייניים ובעזרת היד האחת שנשמעה לפקודתו, החל לעבוד בגיהוץ על המעגילה המחסן הבגדים, אחר כך במעבדה שבפלר"ם ולבסוף- בגילרם.
הקדים להסתלק מן העולם והוא בן 60 שנה.