חנה כרמון (כספית)
חנה נולדה בעיר בריסק דליטא שברוסיה. אביה היה איש אדוק ושומר מצוות ובה בעת משכיל ואוהב מוסיקה. איש אשכולות היה הבקי בתלמוד ובספרות הרבנית כמו גם בספרות ההשכלה. היה אוחז בעט ומפרסם שירים ומאמרים בעיתונות העברית של התקופה. אמה היתה אף היא משכילה ויודעת שפות. היתה אישה מעשית. את בית המסחר לממכר סוכר, נרות ותה ששימש לפרנסת המשפחה, ניהלה סבתה של חנה, אם אמה, והוריה עבדו בו.
במלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה, ככל יהודי העיר, על ידי הרוסים מבריסק ועברה לעיירה צ'חנוביץ שבפולין, שם התגורר סבה של חנה, אבי אביה. כשהתקרבו הגרמנים לעיירה, ברחה המשפחה לפינסק שברוסיה ובתום המלחמה חזרה לצ'חנוביץ, שם גדלה חנה והתחנכה. בצ'חנוביץ קנה האב אחוזה והיו לו שם שתי טחנות ואילו האם נשאה בעול הבית וגידול שמונת ילדיהם. חנה למדה שבע שנים בבית הספר "תרבות" ובו קיבלה את השכלתה היסודית. כשהיתה בת 14 וחצי נכנסה לתנועת "החלוץ הצעיר". היא לא עברה הכשרה לקראת עליה ב"החלוץ" בשל התנגדותו של אביה שטען כי יש לה די הכשרה ציונית לשם עליה ארצה, אולם עסקה באיסוף כספים לטובת הקרנות הציוניות. עוד בטרם הגשימה את שאיפתה לעלות לישראל, מת עליה אביה.
ב-1927 חלתה חנה במחלה קשה ומשהבריאה, החלה לטפל בהשגת רשיון עליה. בהמלצת דודהּ, מרדכי יפה, השיגה את הרשיון ועלתה ארצה ב-1929, שנת המאורעות. בהגיעה לחופי הארץ היתה בנמל יפו שביתה של הספנים הערבים ולכן עגנה אוניתה בחיפה, אף על פי שטרם נבנה שם נמל מסודר. חנה היתה הראשונה מבני משפחתה שעלתה ארצה. אחריה הגיע אחיה ומאוחר יותר גם אמה, סבתה ואחיותיה. רצונה היה ללכת למשק פועלות אשר יש בו רפת. היא הצטרפה לחבורת הפועלות בשכונת בורוכוב, שם החלה אמנם להבנות רפת, אך פרות טרם היו בה. שנתיים שהתה במקום ועבדה בגן הירקות ומשעזבה את החבורה הסתובבה בארץ שנתיים נוספות, עבדה במקומות רבים וטיילה לאורכה. על קבוצת הצפון שמעה עוד בהיותה בשכונת בורוכוב. באחד הטיולים עם מרדכי יפה, הגיעה לכאן, המקום מצא חן בעינייה והיא נשארה. ב-1934 התקבלה כחברה בקבוצה.
בשנותיה הראשונות ברמה עבדה חנה בכל ענפי המשק והבית: במטבח, במכבסה, בשדה התירס ובגן הירק. בשעות הפנאי היתה באה לרפת ללמוד את מלאכת החליבה. עם הזמן נכנסה לעבוד ברפת מתוך רצון ואהבה לענף והתמידה בעבודה זו 17 שנים. שלוש פעמים ביום היתה חולבת את הפרות בידיה ואף לימדה חברים וחברות רבים את המלאכה. היתה מסורה מאוד לעבודתה, מבצעת את כל העבודות הקשות ללא עזרת בחור, מקדימה להגיע לעבודה ביום ובלילה ובכל מזג אויר.
עם הפילוג, הכירה את אלקנה מנדלברג (לימים- כרמון), שהגיע מבית-אלפא. כשהחל הגיוס לצבא הבריטי, התגייס אלקנה ובמהלך שירותו נישאו. במשך כל ימי המלחמה היתה חנה עבור החיילים חברי הרמה ששרתו בצבא הבריטי, לקשר החי עם הבית. היא לא מונתה ע"י שום ועדת מינויים, היא פשוט עשתה זאת וכולם ידעו שהיא הכתובת. כשתמה המלחמה והחיילים חזרו ועמם אלקנה. השניים הקימו את קינם המשפחתי והביאו לעולם את בניהם אמציה ויהודה. ביתם היה בית פתוח, בית קולט לילדי חוץ, תיירים ומתנדבים רבים. חנה לא ידעה שפות רבות, אך הודות לליבה החם, מצאה שפה משותפת עם כולם.
ב-1957 יצאה המשפחה להתנסות בחיים חקלאיים עצמאיים במושב שדה משה ומקץ שנה שבה לקבוצה. כשעזבה את הרפת עבדה חנה בעבודות בית שונות: במטבח, במכבסה ועוד. במרוצת השנים היתה חברה פעילה בועדת חיילים, בועדת בריאות ובועדת קליטה. גם כשהיכולת הגופנית ירדה, לא כהו הרצון לעזור לזולת והצורך להשכים קום, ללכת לעבודה ולא להכנע לבגידתו של הגוף. היא לא בזה לשום עבודה ובשנותיה האחרונות עבדה במטבח בקילוף בצל, ולו כדי להישאר עסוקה ולהביא תועלת.
הלכה לעולמה ערב יום הולדתה ה-73.
יהי זכרה ברוך