רפאל דגן

ביקור מאלף – רפאל דגן

ברמה 369

בימים אלה, כאשר העניין והחשיבות של מאורעות שוטפים באפריקה ובאסיה עולים וגוברים בעיני העולם כולו, ניתנה לנו הזכות לארח מציגים של ארצות אפרו-אסייניות שונות הלומדים עתה שיטות קואופרציה במכון ההסתדרות בתל-אביב 25 תלמידים אלה שהיו אורחינו מייצגים איגודים מקצועיים וממשלות של: קפריסין, אתיופיה, פרס,קניה, ליבריה, מוזמביק, מלזיה, ניגריה, נפאל, ניו-זילנד, פיליפינים, רודזיה דרומית, דרום-מערב אפריקה ואוגנדה. הם בילו כאן ימים בהסתכלות ובלימוד חיי קיבוץ, עם הפסקה הכל יום לפנות ערב למסיבת תה, כל אחד או כל שניים בחוג משפחה אחרת. המגע האינטימי הזה היה מלא עניין ונועם לגבי שני הצדדים ונרקמו קשרי ידידות רבים.

מן הארצות האלה יש והשיגו את עצמאותן מכבר או בשנים האחרונות, השאר עדיין נאבקות. אנו, היודעים יפה מניסיוננו העצמי כמה סבל ושפיכות דמים כרוכים במאבקם זה על חירות ועצמאות, שמחים לעזור להם ככל שיכולתנו מגעת.

אישית עודד בי ביקור זה חוויה מיוחדת בזוכרי את מגעי עם הכושים באמריקה. הצד השווה והניגוד שבין שתי הבעיות מדהימים כאחד.

באמריקה נמשך מאבק הכושים, אף מתפשט על כל פני ארצות הברית, הצד השווה והניגוד שבין שתי הבעיות מדהימים כאחד.

באמריקה נמשך מאבק הכושים, אף מתפשט על פני כל ארצות הברית, בסיועם של אזרחים לבנים רבי חשיבות. לכאורה שווה זכויות הוא הכושי כאזרח ומבחינה פורמאלית הוא נהנה משוויון. אולם חסר לו הדבר החשוב מכל – כבוד והערכה ולמעשה הוא חי חיי מסכנות של אפליה לא – אנושי. הוא עצמו זוכר תמיד את צבע עורו ומנסה להשתחרר בעיקר על ידי האמצעי המפוקפק של נישואי תערובת המביא לסבל ולטרגדיות. בזה האפריקני שונה ממנו. שאל אחד מהם אם ברצונו להיות לבן והוא יענה בשלילה. לנו מובן רצונם זה להתקבל כשווים אם כי – שונים. לא כנסבלים אלא כבני עמים במשפחת האנושות. אם כך תתייחס אל הכושי תמצא אותו חופשי ממעצורים, עדין, גלוי לב ושופע פשטות טבעית – תכונות החסרות לנו בדור הזה, לצערנו.

במסיבת הפרידה שוודאי היתה נמשכת עד הבוקר אלמלא היה זה ערב יום עבודה, העניקו אורחינו, על אף עייפותם בשל הביקור האינטנסיבי, מרצונם החופש מן החשוב והיקר להם – בנאום, בשירה ובמחול. הם ביקשוני להביע את תודתם הלבבית לקיבוץ כולו על העיון המעניין והמאלף וכן על הכנסת האורחים האדיבה. במיוחד הם מכירים טובה למשפחות שקיבלו ואירחו אותם – אנשים מארצות זרות – בדירותיהם הפרטיות.

אשר לרעיון הקיבוץ, לא אוכל להגיד שהוא כבש אותם, אם כי כל אחד מהם התרגש עמוקות. לי עצמי היתה זו הזדמנות לרענן את דעותי.  ההרצאות, השיחות, השאלות ודברי הביקורת עזרו להעלות מחדש את המגמות, הקשיים וההשגים של דרך – חיים זו, יחידה במינה.

רפאל דגן.