רייזקה (רייזל) פליטי
רייזקה נולדה באביב 1902 בעיר נובי-סונץ שבפלך גליציה, פולין. מרבית יהודי העיר הרוויחו לחמם ממסחר, מיעוטם היו בעלי מלאכה. גם אביה של רייזקה היה סוחר ומצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב מאוד. היתה זו משפחה חרדית, מחסידי גור ומכאן נבעה התנגדות הוריה להצטרפותה לתנועת "השומר הצעיר" ולימים לעלייתה ארצה. שפת הדיבור בבית היתה יידיש. את חינוכה, עד גמר בית הספר התיכון, קיבלה רייזקה בבית ספר ממשלתי. מרבית חבריה היו כמותה חניכים בתנועת "השומר הצעיר". את ידיעותיה על הארץ שאבה מתנועת הנוער, אשר חבריה שמו להם למטרה לעלות ארצה וליישבה. בתנועה, היתה חניכה ומדריכה, ותקופה מסוימת היתה בקיבוץ הכשרה. ב-1932 עלתה לארץ כתיירת למכביה הראשונה. בשל התנגדות הוריה לעלייתה נאלצה לברוח מהבית. את דרכה ארצה עשתה באוניית משא של בהמות ובהגיעה הצטרפה לחברותיה שהיו כבר בבית אלפא, שם הכירה את מניו ונישאה לו, שם נולדו בנותיה מרים וחנהלה.
עם הפילוג ב-1940 בבית אלפא, התפלגה המשפחה: מניו ובכורתם, מרים, עברו לרמת יוחנן, רייזקה וחנה'לה נותרו בבית אלפא. רק לקראת לידתו של שלמה, בן הזקונים, הצטרפה רייזקה לרמת יוחנן והמשפחה התאחדה. עם זאת וחרף המעבר לקיבוץ המזוהה עם מפא"י, נותרה רייזקה נאמנה כל השנים למפ"ם ולעיתונה "על המשמר".
בתום מלחמת העולם השניה החלה רייזקה, כרבים מבני דורה ילידי אירופה, להתחקות אחר גורלם של בני משפחתה שנותרו בפולין. היא "גייסה" את חברי המשק ששרתו באותם ימים באירופה בצבאות הברית, כדי שינסו לאתר במחנות העקורים שרידים ממשפחתה הענפה. מה רבה היתה השמחה כשנתקבל המכתב הראשון מאחותה היחידה שניצלה מברגן בלזן.
כל שנותיה בארץ חייתה רייזקה בקיבוץ. תחילה עבדה בגן הירק ואחר כך שנים ארוכות במתפרה בתפירת בגדי ילדים. מעורה היתה בנעשה בחיי המשק והחברה, חברה בועדת בריאות, בועדת שיכון, בועדת חיילים ובועדת חינוך. לילדיה החיים מחוץ לקיבוץ שימשה כמעט עד יומה האחרון מקור מידע לכל הנעשה במשק.
אישה נבונה ופקחית היתה, אשת שיחה. זוגיות יפה וארוכת שנים היתה לה עם מניו עד שהלך לעולמו בתשמ"ז. אהבה מאוד את בני משפחתה, גאה היתה בילדיה, נכדיה וניניה, התעניינה בכל אחד מהם לפרטי פרטים, שמחה בביקוריהם ברמה.
בשנותיה האחרונות עבדה ב"בית אביב" והיתה מאושרת מיכולתה להמשיך ולתפקד, להיות עסוקה יום יום בעבודה ועצמאית ביכולתה להגיע לכל מוסדות המשק בעזרת הקלנועית.
משחלתה ונחלשה, מיעטה להתלונן, גם כשגברו הכאבים. התקשתה לקבל עזרה, להשלים עם המעבר לדירונית, שאפה לעצמאות כל עוד עמדו לה כוחותיה. זכתה לטיפול מסור מצוות הבית הסיעודי, מבני משפחתה ומחברותיה המסורות, עד שעצמה את עיניה. בחג השבועות תשנ"ה הלכה רייזקה לעולמה שבעת ימים והיא בת 93 שנים.
