חנה רייזנר
חנה נולדה באסקס, לונדון שבאנגליה להורים שהיגרו מרוסיה, בת שלישית מבין ששת ילדי המשפחה. כשהיתה בת עשרה חודשים היגרה משפחתה לארה"ב והתיישבה בעיר סנט-לואיס שבמדינת מיזורי. איזור מגוריהם לא היה יהודי ובית המשפחה לא היה דתי, אך שומר מסורת: כשרות, חגים וכו'. לפרנסת המשפחה היתה לאביה חנות לממכר נעלים. חנה למדה בגן ילדים ואילו אחיה הבוגרים- בבית ספר כללי. בשעות אחר הצהרים, בשובם מבית הספר, היה מגיע לביתם, בהזמנת אביה הציוני, מורה ומלמדם עברית, וכך דיברה חנה עברית רהוטה עוד בגולה, דבר שהקל על קליטתה בעלות המשפחה ארצה.
ב-1912 נוסדה אגודה ציונית בסנט-לואיס וקבוצה של יהודים אמידים, ובהם אביה של חנה, התארגנה לקניית אדמה בארץ ישראל. הם קנו את אדמת דלייקה הסמוכה לטבריה והקימו עליה את פוריה, המושבה הראשונה של ציוני ארה"ב. ב-1912 עלו שלושת המשפחות הראשונות, הקימו את החווה בצורה של חצר סגורה והחלו לעבד את האדמה.
ב-1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, יצאו אמה של חנה וששת ילדיה לדרכם ארצה, כשהם מותירים את אבי המשפחה מאחור לחסל את עסקיו. משעגנה אונייתם בנמל חיפה, נסעו בעגלות לפוריה. הם השתכנו בצריף, שנבנה עבורם מבעוד מועד, הילדים הגדולים למדו בבית הספר, הקטנים בגן ילדים ואילו האב היה שולח ממרחקים כסף לפרנסתם. אחרי מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה ליפו, לנווה צדק, שם למדו הבנים ב"תחכמוני" ואילו הבנות בבית הספר לבנות. כל אותן שנים לא בא האב ארצה מתוך חשש שלא יהיה לו במה להתפרנס. ב-1922 היגרו האם וילדיה בחזרה לעיר בוסטון שבארה"ב. חנה למדה בבית ספר ממשלתי עד גמר התיכון ובשעות הערב המשיכה ללמוד עברית, כדי לא לשכוח את השפה. מותו של האב והמשבר הכלכלי בארה"ב הרעו את מצבה הכלכלי של המשפחה. חנה למדה בסמינר למורים בעברית וקיבלה עבודה כמורה לעברית בעיר בוסטון. בחופש של 1932 נסעה לבקר את אחותה ציפורה שנותרה בישראל והתגוררה בהרצליה. דרך בני המשפחה הכירה את מנדל רייזנר, נישאה לו וב-1933 עברה להתגורר במחיצתו בבית אלפא, שם נולדו ילדיהם אסף (1933) ואילנה (1938). במרוצת שנותיה בבית אלפא עבדה חנה בגן הירק, בכרם ובבתי הילדים.
ב-1940, עם הפילוג, עברה המשפחה לרמת יוחנן. כאן השקיע עצמו מנדל בענייני המשק ואחר כך בהקמתו וניהולו של מכון "הזרע". לימים באו בעקבותיהם לרמה גם אחיה הצעיר של חנה, סוכי (יששכר שֹהם), ורעיתו צפרירה ובנו כאן את ביתם.
בחורף 1942 פקד אסון את המשפחה. אסף, בנם הבכור של חנה ומנדל, נספה בטביעה. ייסורי הילד היו קצרים ותמו מהר ובזה החלו ייסוריהם ארוכי השנים של הוריו. מאז האסון ניתקה עצמה חנה מענייני החברה ברמת יוחנן, פרט למילוי חובת העבודה, והיתה מכונסת בתוך משפחתה המצומצמת והמורחבת, שגדלה אף יותר עם הולדתה של בת הזקונים, נגה, ב-1944. מנדל אף הוא ניתק עצמו מענייני הקיבוץ והקדיש עיתותיו לפיתוח מכון "הזרע". הוא מצא במלאכתו סיפוק רב, עד מותו הפתאומי ב-1967 בתאונת דרכים. חנה עבדה אף היא שנים אחדות במעבדת "הזרע" ובמשרד המכון, ואחר כך בחברת הנוער "ניות" כל שנות קיומה. שמונה שנים לימדה אנגלית בבית החינוך הגושי ושנים רבות עבדה במתפרה בתפירת בגדי הילדים.
למעלה מיובל שנים חייתה חנה ברמה ועם השנים זכתה לראות את בנותיה נישאות בקיבוץ ומקימות בו משפחות ענפות.
באחרית ימיה חלתה ועבדה ב"גילרם", ככל שאיפשרו לה מגבלות גופה.
הלכה לעולמה בערב שמחת תורה תשנ"א, בפרוש חג ה-60 לרמת יוחנן, והיא בת 84 שנים.
