עתליה שוורץ
עתליה נולדה בסניאטין שבגליציה המזרחית על גבול רומניה. אמה נישאה שלא ברצונה וכאשר ילדה את בתה, לא רצתה לחזור אל בעלה ונשארה בבית הוריה. כך גדלה עתליה אצל סבא וסבתא עם אמה ואחיות אמה. בית הסב היה בית יהודי אדוק, אך בנותיו כבר היו סוציאליסטיות, אם כי לא ציוניות. בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשמלאו לעתליה שש שנים, נכבשה העיירה בידי הרוסים וגרשו את בני המשפחה לצ'ורטקוב, שם חיו כפליטים. לפרנסתה, עבדה אמה במטבח כללי לפליטים שהיה בעיר וכן קבלה תמיכה. מקץ שנה עברו לעיר קולומיאה שבגליציה המזרחית, שם למדה עתליה שש כיתות בבי"ס פולני ואידישאי וכן החלה ללמוד עברית בתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1922 חזרה המשפחה לסניאטין, שם למדה עתליה לימודים כלליים אצל מכר של אמה שהיה כומר.
העיירה סניאטין היתה עיירה יהודית תוססת וכל המפלגות הציוניות היו פעילות בה. עתליה הייתה חברה ב"החלוץ". מצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה, הסבא נפטר וכך גם הדודה והם נתמכו על ידי אחיה ואחותה של האם שחיו בארה"ב.
שאיפתה של עתליה היה לעלות ארצה אולם כל עוד היתה סבתה בחיים לא יכולה היתה להגשים שאיפתה זו. ב-1933, אחרי שהלכה הסבתא לעולמה, קיבלה עתליה רישיון עליה מחברה שלה שכבר היתה אז בחדרה והודות לה עלתה ארצה. לבקשתה, נשלחה על ידי מועצת פועלי-חיפה למושב כפר יהושע, שם עבדה חצי-שנה ב"עזרה הדדית" ומשם עברה לרמת יוחנן. אמה, רבקה כתבן, שנשארה בודדה בגולה עלתה שנים אחדות אחריה ארצה ולמעלה מ-20 שנה חייתה לצד בתה ברמת יוחנן, עד אשר הלכה לעולמה ב-1959.
ב-1944 הגיע לרמה צבי שוורץ, יחד עמו הקימה משפחה. ב-1946, נולד בנם יחידם, אברהם.
בשנותיה הראשונות ברמה עבדה עתליה ביער, בגן הירקות ובבתי הילדים. זמן רב עבדה במטבח ילדים ואחר כך במטבח הגדול. שנים רבות, בעיקר למען אמה, עבדה עתליה במסירות ובהתמדה ב"מטבח ההורים", בו בושל אוכל כשר להורי החברים שהתגוררו ברמה. הייתה חברה בועדת הבריאות וטיפלה בחולים.
אישה למודת חולי היתה עתליה, אך אישיותה החזקה סייעה בידה להתמודד עם פגעי מחלותיה ולהתגבר. מאושרת היתה מן התעסוקה שנמצאה לה בשנותיה האחרונות במלאכת יד ב"בית אביב".
הלכה לעולמה לאחר מחלה בשנה ה-84 לחייה.
