חנן שמלץ
חנן נולד בעיר האסן שבגרמניה. היה זה בי"א באדר תר"פ, היום בו התחולל הרחק בארץ ישראל קרב תל-חי ואשר על כן נחקק בדברי ימיו של עם ישראל.
לפרנסתם עסקו הוריו במסחר של ביגוד וביתם- בית מתבולל הרחוק באורחות חייו ממסורת ישראל. חנן גדל בעיירה גלדזן-קירכן ואף על פי שלמד בבית הספר היהודי של הקהילה היהודית, היו הלימודים בעיקרם לימודים כלליים ורק מיעוטם בנושאים יהודיים. משסיים כתה ד' עבר לבית הספר תיכון שגם הוא, חרף היותו ממשלתי, נוהל ע"י הקהילה היהודית. בשנתיים בהן למד בבית ספר זה לא חש באפליה ובאנטישמיות, וכמותו יתר התלמידים היהודיים. אף על פי כן עם עליית השלטון הנאצי בגרמניה נאלץ להפסיק את לימודיו כיוון שכתלמיד יהודי לא היה זכאי יותר לקבל מלגת לימודים. גם הוריו חשו על בשרם את גזרות הנאציזם כשהוגבלה אפשרות עיסוקם של היהודים במסחר. בהסכמתם של הוריו הצטרף חנן, שהיה חבר בתנועת "הבונים", ל"עליית הנוער" ובאוקטובר 1936 עלה ארצה. הוריו ואחיו היחיד שנותרו בגרמניה נספו כעבור שנים אחדות בשואת יהודי אירופה.
בבואו ארצה, והוא נער בן 16, למד חנן שנתיים בבית הספר החקלאי במקווה ישראל ועם קבוצה מבוגריו, ובהם חברנו מישקי יריב, יצא ב-1939 להכשרה בת שנה בדגניה ב'. ב-1940 עברה הקבוצה לחדרה, שם התאחדה עם קבוצת בוגרי כפר הנוער שפיה, יחד נקראה קבוצתם "הדס". מקץ שנה עברה הקבוצה לרמת יוחנן ומבין חבריה כולם קבעו מישקי וחנן את ביתם ברמה.
ברמת יוחנן עבד חנן תחילה בגן הירק ואחר כך בכרם, ברפת, במסגריה בבניין ובפלחה. בראשית שנות ה-50 נכנס לעבוד בנגריה לצידו של אליהו גלבוע. מתוך העבודה למד את רזי המקצוע ולימים היה בעצמו למרכז הענף. ב-1964 עבר לעבוד בפלר"ם ומאז במשך שנים ארוכות היה האחראי למחלקת הוואקום-פורמינג בה יוצרו כפות, מגשים, קופסאות ושאר מוצרים המיוצרים באמצעות תבניות. חבריו לעבודה מעידים על היותו עובד שקט וצנוע, שקפדנותו ודייקנותו ניכרים היו במוצרים שיצאו מתחת ידי הזהב שלו. בד בבד היה חבר במרוצת השנים במספר ועדות ובהן ועדת חברים וועדת שיכון.
עוד טרם מלחמת העצמאות היה חנן אחראי לנשק הבלתי לגלי שהוסתר ברמה, לריכוזו ולתקינותו, פעילות שהיתה כרוכה בשמירת סודיות במשך שנים ארוכות ובנטילת סיכון עצמי לא מבוטל. לאחר קום המדינה המשיך לשאת באחריות לנשק המקומי, הפעם באופן חוקי, כל זמן ששירת במילואים בצה"ל.
חנן מעולם לא נשא אישה ולא נולדו לו ילדים, "מתוך נוחות בחיים", הוא מעיד על עצמו, "לא בניתי משפחה ונשארתי רווק". מצניע לכת היה, שקט, הרבה להמצא לבדו ועם זאת שמר על קשרי חברות עם חברים מבית ומחוץ. אסף בולים ומטבעות והשקיע רבות בסידורם, האזין רבות למוסיקה קלאסית מתוך אוסף הקלטות הגדול שהיה ברשותו ומעת לעת נסע לקונצרט בעיר הגדולה.
שנותיו האחרונות של חנן המרו עמו. אירוע מוחי שבו לקה הותיר אותו מוגבל וזקוק לסיעוד. 11 שנים קשות באו לו, חרף הטיפול המסור לו זכה מידי צוות הבית הסיעודי.
הלך לעולמו והוא בן 79 שנים.
