מרים כהן לבוס
מרים נולדה בברלין שבגרמניה. בית הוריה היה בית יהודי מתבולל וחבריה היו גם הם יהודים אך לא ציוניים. היא קיבלה חינוכה בבית ספר כללי ואחר כך למדה מתמטיקה ואנגלית באוניברסיטה של ברלין. בה בעת למדה גם עברית כתחביב אצל ברסלבסקי, שהיה שליח בגרמניה. גרמניה של ימי ילדותה ונעוריה של מרים, זו של לפני עליית הנאצים, היתה גרמניה המשכילה והתרבותית של גטה ושל היינה, ומרים כיציר התקופה נשאה עמה מטען עשיר בכל תחומי החיים והתרבות: ספרות, הסטוריה, מוסיקה, פוליטיקה, ספורט, תיאטרון, קולנוע ושליטה בשפות רבות. התעניינותה והתפעלותה לא פסקו עד ימיה האחרונים. ב-1934 סיימה את לימודיה האקדמיים וכאשר היטלר עלה לשלטון וחבריה החלו עוזבים את גרמניה, גמלה בלבה ההחלטה לעזוב אף היא ולעלות לארץ ישראל. לשם כך הלכה להכשרה חקלאית בחווה פרטית של יהודי ואחר כך קיבלה סרטיפיקט (אשרת עליה) ועלתה ארצה.
בבואה, שהתה כחודש בירושלים ובעקבות המלצה של מכריה, בייחוד זו של האדריכל קרקואר, הצטרפה באוקטובר 1934 לקיבוץ בית אלפא, שם השתלבה בעבודה בגן הירק. ב-1938 הגיע לקיבוץ בגפו אליעזר כהן, וכך הכירו. אליעזר היה אף הוא יליד ברלין, אך שלא כמותה גדל בבית יהודי מסורתי. מן הציונות והיהדות היה רחוק עד אשר הגיע ארצה והושפע מהתנועה הציונית והקיבוצית.
עם הפילוג בבית אלפא ב-1940, היו מרים ואליעזר בקבוצת העוברים לרמת יוחנן, כאן נשאו וכאן נולד ב-1943 בנם יחידם, אפרים. גם כאן המשיכה מרים לעבוד בגן הירק עד לחיסולו של הענף, ומשם עברה לעבוד בפרדס ובמטעים. משנאסר עליה לעבוד בשמש בשל מחלת עור, החלה לעבוד בהנהלת החשבונות, והתמידה בעבודתה זו שנים ארוכות, עד זקנה ושיבה.
גורלה של מרים לא שפר עליה. בזה אחר זה התרגשו עליה האסונות: בשלהי 1968 הלך אליעזר לעולמו בטרם עת וכשנה ומחצה אחריו, במרץ 1970, נפטר בעלומיו גם אפרים, בנה יחידה ממחלת לב. ומרים, שלא כמו גבה אשר הלך ושח מכובד החיים, הישירה מבט אמיץ, חיוני ואופטימי אל החיים אשר לא פינקו אותה.
אישה צנועה היתה, מעולם לא הישימה עצמה לנטל על סביבתה, לא הטילה את עומס כאבה על זולתה. שנים רבות חייתה ערירית בדירתה מוקפת בספרים, במוסיקה ולימים גם בתוכניות הטלביזיה. אישה משכילה, רחבת אופקים, בת בית בנבכיה של תרבות אירופה. סקרנית היתה ומעורה בכל הנעשה בעולם, בארץ ובקיבוץ. אשת שיחה ובעלת דעות מוצקות. שנים רבות ריכזה את הספריה הלועזית, שהכילה ספרים באנגלית ובגרמנית, זמן מה לימדה אנגלית בשעורי ערב לחברים ואף סייעה לילדים בשיעורי עזר במתמטיקה. גם בחוג למוסיקה קלאסית שקיימה, העמידה את ידענותה לרשות החברים. סבינה, אלמנתו של בנה המנוח, היתה לה כבת ואפילו המרחק הפיזי שהפריד ביניהן, לא יכול היה לקשר האמיץ והקרוב שנשמר ביניהן.
באחרית ימיה עבדה מרים בגילרם. גם כשהלך גופה ונחלש ונשימתה כבדה, היתה אוזרת כוחותיה ומשכימה לעבודה כדי להרגיש כי היא מביאה תועלת וכדי לפגוש בחברים ולשוחח עמם. אישה אוהבת אדם היתה וגם בהעדר בנים ונכדים, השיבו לה הסובבים אותה אהבה. בימי מחלתה מיעטה לשתף בסבלה וגמרה את ההלל על מסירות המטפלים בה.
הלכה לעולמה בת 87 שנים.
יהי זכרה ברוך
