בלנק יצחק
יצחק נולד בעיר טומשוב-לובלסקי שבפולין. הוריו היו בעליהם של חנות סיטונאית למצרכי מזון, אותה ניהלה האם ובית חרושת לשוקולד וסבון בו עבד האב. בבית המשפחה התגוררו נוסף להורים, בנם ובתם, גם הורי האם. הסבתא עסקה גם היא בחנות ובבית החרושת בעוד הסב, שהיה יהודי אדוק מחסידי רדזין ובקי בתלמוד והלכה, לא עסק במסחר כי אם ישב בחדרו ולמד ואף היה שותף לרב קוק בכתיבת הספר "כפתור ופרח" העוסק בענייני הלכה וקבלה. אביו של יצחק היה ממנהיגי תנועת "המזרחי" בעיר ופעיל בענייני הקהילה היהודית. במלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה מהעיר, לבד מהאב שנותר לשמור על הרכוש.
ראשית חינוכו של יצחק, בגילאים 4-6, היה ב"חדר". בן 6 נכנס לבית הספר "יבנה" של "המזרחי", בו למד עברית ובן 10 עבר לגימנסיה פולנית ממשלתית שם למד עד מלאת לו 16. כשהיה בן 14 ירדו הוריו מנכסיהם. כדי לעזור בפרנסת המשפחה עבד יצחק אחרי הלימודים כעוזר למנהל חשבונות בבנק. בן 16 עבר ללמוד באקדמיה למסחר בלבוב, גליציה. בן 12 הצטרף לתנועת "החלוץ הצעיר" שם היה מעורב בפעילות הציונית, היה למזכיר ואף קיבל את הכשרתו הראשונה כגזבר, משלח יד שעוד ירבה לעסוק בו ברבות השנים. בגיל 15 עבר ל"הפועל", היה ספורטאי מצטיין ועסק בכדורגל ואתלטיקה קלה. בן 18 יצא יצחק להכשרה של "החלוץ" בביאליסטוק. הוא עבד בעיר בחטיבת עצים ובבית חרושת לעורות. מקץ שנה בהכשרה נשלח להקים קיבוץ הכשרה בגרייבה הסמוכה ללומז'ה.
ב-1935 עלה ארצה והצטרף עם חבריו מלא התלהבות לקיבוץ רמת הכובש. הסכסוכים שידע הקיבוץ וחוסר ההבנה בין החברים הותיקים לצעירים שאך זה הגיעו, הביאוהו מקץ שלושת רבעי שנה לעזוב את הקיבוץ. זמן קצר חי בתל-אביב ועבד בעירייה במכירת כרטיסי כניסה למרחצאות שעל שפת הים. ב-1936, בעת ששהה אצל חברים בחיפה ועבד כטיח, התארגנה בעיר קבוצה של חברי "השומר הצעיר" ו"החלוץ הצעיר" לקראת עליה להתיישבות כמושב שיתופי. בעזרת תנועת המושבים הם הקימו צריפים ליד קרית בנימין ועבדו בעבודות שונות בסביבה. יצחק נשא לאישה את טובה פוטש, אותה הכיר עוד מימי "החלוץ הצעיר". הוא היה נוטר במשטרת הישובים העבריים מטעם ממשלת המנדט והשתייך למחלקת הנוטרים של רמת יוחנן. מאז ליוותה אותו הפעילות הבטחונית מרבית שנות חייו. באחד מלילות 1938 התנפלו ערבים על צריפי הקבוצה. רעייתו של יצחק נהרגה ואילו הוא עצמו ניצל בנס. אחרי האסון התפזרה הקבוצה ויצחק עבר לרמת יוחנן כנוטר בקבוצת הנוטרים ששמרה באזור זבולון והמפרץ והתגוררה ברמה. ב-1940 התקבל כחבר בקבוצה ובאותה שנה נשא לאשה את מרים נוסדורף, אלמנתו של אמציה כהן, שנרצח אף הוא במאורעות 1938. ב-1942 נולד בנם דוד (דובצ'ה) וב-1952- בתם רונית.
משסיים את תפקידו כנוטר ב-1942, נכנס יצחק לעבוד ברפת, שם עבד עד 1953. היו אלה שנות העבודה האהובות עליו ביותר, הוא מצא, לדבריו, עם הפרות שפה משותפת ונוכח שהן חכמות ומבינות את המטפל בן ויודעות להחזיר למטפל המסור או המזניח כגמולו. מ-1942 כיהן כמא"ז המשק עד 1947, אז נעשה מפקד חבל זבולון. בימי הקרב על רמת יוחנן באפריל 1948, היה מפקד גוש זבולון. בשנה זו גויס לצבא והשתתף כמ"פ, סמג"ד ומג"ד בקרבות לכיבוש הגליל המערבי והגליל העליון במלחמת השחרור. כשהשתחרר ב-1949, שב לעבודתו ברפת והמשיך לשרת במילואים עד 1963, ובכלל זה במערכת סיני ב-1956. קרא עוד
כל שנותיו ברמה היה יצחק פעיל בחיי המשק והחברה ונשא בתפקידים בכירים: ב-1953 נבחר לסדרן עבודה. במשך השנים כיהן מספר קדנציות כמרכז משק ובין לבין עבד בלול ובמספוא, היה גזבר, מנהל פלר"ם, ורכז המכירות במפעל. בכל תפקידיו גילה בקיאות רבה ומסירות ללא גבול.
כשחלתה מרים, טיפל בה במסירות עד שהלכה לעולמה ב-1974. חרף פעילותו הציבורית האינטנסיבית והעדרותו הרבה מן הבית, היה אב תומך לילדיו, האמין בהם, נסך בהם תחושת בטחון ורוח טובה, וכך גם לנכדיו שנולדו עם השנים.
ב-1975 יצא לעבוד כמנהל חשבונות ב"מילואות" וב-1979 עבר לעבוד במועצה האזורית זבולון, שם כיהן כסגן ראש המועצה, גזבר וחשב עד שפרש לגמלאות ב-1988. הוא היה עובד חרוץ ומסור, פעיל ומפעיל, חיפש שיפורים ושקד על ביצועם, זכה להערכת העובדים במחיצתו וכל מי שבא עמו במגע. בד בבד כיהן במשך השנים כחבר במזכירות, בועדת משק, בועדת חברה, בועדת מינויים ובועדת ביקורת. היה מעורה בדיונים, פעיל בשיחה ומביע דעתו מעל דפי ה"ברמה", תוך שהוא מנסה להעלות קווי מחשבה חדשים ולהתוות דרכים לביצועם. תרומה מיוחדת היתה לו לשילוב הדורות בקיבוץ, מתוך הכרה בחשיבות הנושא ותוך נסיון לתרום לקידומו. באחרית ימיו, עד שהתרגשה עליו המחלה ממנה לא קם, חזר לעבודה חלקית בהנהלת החשבונות בפלר"ם.
את יצחק אפיינה השאיפה להתפתח, לדעת יותר ולהתקדם. הוא הרחיב ידיעותיו בכל שטחי החיים, במדע, באומנות ובתרבות הוא צעד עם הקידמה ולא חש עצמו מעולם מבוגר מדי ללמוד. בגיל 70 למד מחשבים באוניברסיטת חיפה והשתמש בידע שרכש לפיתוח שיטות עבודה חדשות במועצה. יכולתו לראות קדימה ולחשוב כמה צעדים מראש לפני כל עשיה, התפתחה הודות לעיסוק הממושך בשח-מט. תחביב זה, שבו עסק עוד בנעוריו, הביא אותו עם בואו ארצה להצטרף ל"הפועל", להשתתף בתחרויות קבוצתיות רבות ואף לשחק שנים רבות בהתכתבות עם אנשים מכל העולם. לאחר מותו הונהגה אליפות ההתיישבות העובדת לזכרו בחסות קיבוץ רמת יוחנן והמועצה האזורית "זבולון".
הלך לעולמו אחרי מחלה בערב יום הכיפורים תשנ"א והוא בן 77 שנים.
יהי זכרו ברוך
קישורים:
