רחל אלישע

רחל אלישע
ספרה לאמנון קרניאל:

נולדתי בירושלים. ההורים הגיעו לארץ מרוסיה (כנראה מגרוזיה) . אבי היה קבלן בנין. אמא היתה עקרת בית והיא מתה כאשר אני הייתי בת חמש. בילדותי גרנו ע"י שער שכם מחוץ לעיר העתיקה. אחר כך עברנו לשכונת שמעון הצדיק, שם בנה אבי בית גדול. אחרי מות אמא, אבא התחתן שנית והמשפחה מנתה 9 אחים ואחיות. מאמא הראשונה אני בת יחידה ועוד שני אחים.
אבי היה עוד ציוני מחו"ל. לא היה דתי, אבל בחגים ביקר בבית הכנסת ובבית היה מטבח כשר. בבית הגדול שלנו גרו גם ערבים והיו יחסים טובים מאוד בינינו לבינם. כמו משפחה. היתה לי סבתא בירושלים. סבא לא בא ארצה כי היו לו פרדסים ומשק ברוסיה. אחרי מות אמי, לא הסכימה סבתא שאהיה אצל אם חורגת ולכן עברתי לגור אצל סבתא. היא דברה רוסית ואני למדתי אותה עברית. שני בנים של סבתא, דודים שלי, עלו ארצה לפני מלחמת העולם הראשונה לאחר ששרתו בצבא הרוסי.
בזמן מלחמת העולם הראשונה, גרשו התורכים את כל נתיני רוסיה. היות ואבי היה נתין רוסיה, הוא ברח לטבריה ולקח עמו את הילדים. אני נשארתי לגור אצל סבתא בירושלים. בטבריה גר אבי באהל ואחרי המלחמה, בבוא האנגלים, חזרו אבי והמשפחה לירושלים.
בירושלים למדתי בבתי"ס "למל". וא"כ למדתי חובשות (להיות אחות). לא היה בי"ס מאורגן לאחיות. אלא בנות אחדות למדו יחד. למדנו בצרפתית ובעברית. המורים היו רופאים. הייתי אחות אצל רופא העיניים דר' פייגנבוים. היה לו בית חולים פרטי בירושלים. עבדתי אצלו 4 שנים ואח"כ התחתנתי, בערך בשנת 1921. בעלי היה בגדוד העברי. גם הוא בא מרוסיה בהיותו ילד. הוא עבד בבנין אצל אבי שהיה קבלן בנין. הוא למד אצל אבי את מקצועות הבניה. הוא היה יתום מאב. אמו האלמנה חיתה בדוחק.
אחרי הנישואים הפסקתי לעבוד והייתי עקרת בית. בעלי הרוויח יפה ורצה בילדים ואני טיפלתי בילדינו  והמשכנו לגור בבית הגדול של אבי יחד עם הערבים, אשר גם בימי המאורעות בירושלים היו שקטים והתייחסו אלינו יפה. בזמן מלחמת השחרור בירושלים היו שקטים והתייחסו אלינו יפה. אחרי מלחמת השחרור עברו הבית והמגרש לידי הערבים (בשכונת שיך – ג'ארח). גם עתה גרים שם ערבים. כאשר בקרנו בירושלים ובקרנו בבית, זרקו עלינו הערבים הגרים שם כיום – אבנים. בשכונה זו גרו עשירי ירושלים הערביים.  בזמן מלחמת העולם הראשונה, אבא הכין מלאי גדול של מצרכי מזון שיכלו להספיק לנו לשנים אחדות. והוא הכין זאת לפני שעברו לטבריה. אבל באו  חיילים תורכים והם לקחו את כל המזון שהיה בבית וגם את הזהב של סבתא שהחביאה מתחת למיטה. היה רעב בירושלים. אכלנו קליפות תפוחי זהב ולחם "דורה". סבתא מתה מרעב, כי לא היה מה לאכול. מהרעב פרצו מחלות שונות בעיקר חולירע. אני נשארתי בחיים הודות למשקאות חריפים (יין וכדומה) שאבא שמר במרתף. הייתי שותה משקה חריף וכך נשארתי בחיים עד בוא האנגלים כשהמצב השתנה לטובה.
אחרי החתונה עברנו לגור בשכונת בית ישראל. אבא קנה אדמה ברמת גן ובנה שם בית. שם גרים אחי ואחות. בשנות השלושים החלטנו לעזוב את ירושלים והתיישבנו בבנימינה. היה לנו כרם, רפת, אדמת השקאה. המשק פרנס אותנו. עבדתי בגן ירק ובלול. בבנימינה נולדו הבנים. הבנות לא רצו שאשאר לבדי בבנימינה, והציעו לי לעבור לרמת יוחנן.
כאשר עלינו לבנימינה הייתה כבר קיימת המושבה בנימינה ופיק"א הקימה שכונה מיוחדת להתיישבות. קבלנו 10.5  דונם: היו 5.5 דונם לפרדס, 5 דונם לכרם והשאר אדמות ע"י הבית.
כאשר גרתי בבנימינה המשק הביא הכנסה והתקיימנו ממנה. כאשר מת בעלי המשק הוזנח וכיום האדמה שוממה ובבית גרים אנשים זרים בשכירות. אבל מסים עלינו להמשיך לשלם.
פה, ברמת יוחנן, אני מרגישה טוב בין שתי הבנות(עליזה וגאולה) והנכדים. יש לי בכל הארץ 21 נכדים, 13 נינים (ה-14 בדרך).
אני עובדת במחסן הבגדים לפי יכולתי. אני מאחלת לכולנו שנהיה בריאים ומאחלת כל טוב לקיבוץ.