ישראל רודוי
משפחתו של ישראל מוצאה בז'יטומיר – רוסיה. אחרי מלחמת רוסיה –יפן (1905) ברחו הוריו עם ששת אחיו הגדולים לפולין והשתקעו בעיר דורהוביץ, שם נולד ישראל, צעיר הבנים. ביתם בית יהודי מסורתי ופרנסתם – ניהול בית מרזח. בהיותו בן 3 התייתם ישראל מאביו. הוא למד בבי"ס פולני ואחר הצהריים השלים לימודי יהדות אצל הרבי. ב- 1934 הצטרף לתנועה הנוער החלוצית "השומר הצעיר" ואף שהה למעלה משנתיים בהכשרה בפולניה. במרץ 1939, גויס ישראל לצבא פולני ובספטמבר 1939 נפצע בקרבות הבלימה נגד הגרמנים ולא טופל ע"י בשדה הקרב. בחלוקת פולין עבר לצד הרוסי, שם פגש את שרה ויחד הרחיקו לדרום רוסיה. תלאות רבות עברו עליהם בשנות המלחמה ואף אבדו אז את בנם הבכור. אחרי המלחמה חזרו לפולין ומשם הבריחו גבולות עד לגרמניה, שם נולדה בתם מלכה. במחנות הפליטים בגרמניה עסק ישראל בתפקידים מנהלתיים וחיכה עם אשתו ובתו לאישורי עלייה לארץ ישראל. רק ב- 1949 הצליחו לעלות ארצה והשתכנו במעברת העולים "שער העליה". במפגש עם בני עירם, זישה ויהודית דינסטג, השתכנעו להצטרף לרמת יוחנן. בהיסוסים רבים הם קבלו את ההחלטה, בעיקר מתוך תקווה שילדיהם יגדלו בסביבה יותר בטוחה ויותר פתוחה. כאן נולד בנם טוביה.
לא קלה היתה קליטתם ברמת יוחנן. החברים בקיבוץ, כמו אנשי העיר הותיקים בארץ ישראל של תחילת שנות החמישים, לא היו עדיין בשלים להבין את המקום ממנו הגיעו ניצולי השואה ולא הכילו את השונות ואת הרגישות של אוכלוסיה למודת סבל זו.
במשך שנים רבות עשו בני המשפחה מאמצים לשקם עצמם מכל אשר חוו במלחמה. שרה השתלבה בצוות המטבח והתמידה שנים ארוכות בבישול מזון דיאטה לניזקקים. ישראל הצטרף לצוות הלול, אולם איתרע מזלו והוא נפגע בעת טיפול רפואי ונותר עם נכות שגרמה לו לסבל נוסף והגבילה אותו בעבודתו. חרף המגבלות המשיך ישראל בעבודתו בלול הרביה והתמיד בכך 14 שנים.
לבקשתו, נשלח ללמוד שענות כמקצוע שיקומי ועבד שנים רבות בשעניה לשביעות רצון החברים. עבודה זו נתנה לו תחושת ערך. הוא חש עצמו כמי שיכול לתרום לקיבוץ ולחברים ובכך ניתן טעם לחייו, במיוחד לאחר מות שרה, רעייתו, ועזיבת ילדיו את המשק. בתקופה האחרונה לחייו עבד בגילרם – התעסוקון לגיל הזהב.
הלך לעולמו והוא בן 83.
יהי זכרו ברוך
