רחל גורדון
רחל נולדה בעיר קורץ בפלך ווהלין שברוסיה, אחות צעירה לשני אחים בוגרים. סבה ואביה היו סוחרים ולאביה אף היתה חנות גדולה לדברי מכולת. אמה, לצד היותה עקרת בית, עזרה בעדו בחנות. היה זה בית יהודי מסורתי וכשהגיעה שעתה ללכת לבית הספר, למדה תחילה רחל בבית ספר יהודי שהתנהל ברוסית ובעברית. בגיל 8 עברה לבית ספר ממשלתי רוסי, בו למדה עד עזיבתה את העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה נשארה המשפחה בעיר חרף הסבל הרב שהיה מנת חלקה כיתר תושבי העיר: מלחמת האזרחים שניכרה בעיר בימי המהפכה ברוסיה, חילופי השלטון, הביזה ופגיעת פגז בביתם שהסבה הרס רב.
ב-1921 עזבה המשפחה את אירופה והיגרה לארה"ב, שם היו כבר הורי האם ובני משפחה נוספים. אבי המשפחה החל עובד בבית חרושת לרחיצת בקבוקים ואילו רחל בת ה-13 סייעה בפרנסת המשפחה ועבדה בבית חרושת למעטפות נייר. מקץ שנה, כשבני המשפחה סידרו לאביה מכולת ומצבה הכלכלי של המשפחה התייצב, חדלה רחל לעבוד והלכה ללמוד בבית ספר תיכון בעיר מגוריהם, בוסטון. משסיימה את חוק לימודיה, עבדה בפקידות. במסגרת פעילותה בתנועת "פועלי ציון" הכירה את מרדכי גורדון אשר עבד ביום בצבעות ובסיוד ובערב למד במדרשה לעברית. כשנסע ב-1924 לניו-יורק ללמוד בסמינר למורים, נסעה לשם גם רחל ועבדה כזבנית בחנות. כששבו בני הזוג לבוסטון היה מרדכי מורה בעיירה סמוכה ושם נישאו ב-1929.
ביתם של רחל ומרדכי היה בית ועד לצעירים חברי "פועלי ציון". בין באי ביתם היתה גם גולדה מאיר בעת שהיתה בארה"ב בשליחות מהארץ. גולדה היא שיעצה למרדכי ללכת ללמוד מכונאות על מנת שיהיה מועיל לכשיעלה ארצה ויתיישב בקיבוץ. גם בבואם לישראל ב-1932 נפגשה עמם גולדה ויעצה להם ללכת לקיבוץ יגור. רחל ומרדכי נקלטו ביגור. רחל עבדה בתחילה בלול ואח"כ בבתי הילדים ואילו מרדכי בחפירת הבאר ואחר כך בפחחיה, שם למד את מלאכת הפחחות והריקוע בה עסק עד אחרון ימיו. ביגור נולד חיים, בכורם. הואיל ובאו ארצה כתיירים, הם נשארו בה למעשה כשוהים בלתי לגליים והחשש שמא יתפשו אותם האנגלים, ריחף תמיד מעל ראשם. מסיבה זו, כמו גם מסיבות משפחתיות, שבו ב-1939 מקץ 7 שנים בישראל לארה"ב. שנות מלחמת העולם השניה עברו עליהם מעבר לים, שם נולדו בנותיהם אהרונה ובלהה.
ב-1949, לאחר קום המדינה, שבו ארצה, ליגור. כחברי מפא"י, לא היתה האווירה השמאלנית ביגור לרוחם ועוד טרם הפילוג בקיבוץ המאוחד עברו ב-1951 לרמת יוחנן. במשך 9 שנים עבדה רחל בחברת הנוער "ניות" ואחר כך בבתי הילדים, במטבח ובאולפן. גם בזקנתה הוסיפה ועבדה מספר שעות בפעוטונים כסיוע למטפלות. במשך השנים היתה חברה בועדת חברים ובועדת חיילים. ב-1956 עלתה אמה של רחל ארצה ובאה לחיות לצד בתה ברמה עד מותה של האם ב-1961. זמן קצר לפניה נפטר מרדכי צעיר לימים ורחל הפכה ראש השבט שהלך וגדל עם השנים וסבתא מסורה ל-11 נכדיה. בתחילת שנות ה-70 אף שהתה זמן ממושך בארה"ב בעת שבלהה ובני משפחתה היו שם בשליחות.
ב-1984, לאחר מחלה ממושכת, הלכה בלהה לעולמה והיא בת 40 בלבד. מותה של בת הזקונים ייסר את רחל עד מאוד והיא היתה כאם לנכדיה היתומים. המשפחה היתה מרכז עולמה של רחל והיא מרכז המשפחה, לפיה יישק דבר: מעודכנת בנעשה אצל כל אחד, גאה בהצלחות ילדיה, אופה, מבשלת, סורגת ואוהבת את כולם אהבת נפש.
בשנותיה האחרונות התגוררה בדירונית הסמוכה ל"חמדת אבות" ועבדה בבית אביב ככל שעמדו לה כוחותיה.
הלכה לעולמה בשיבה מופלגת והיא בת 97 שנים.
