יוסף ירון
יוסף נולד בעיר בוצ'אץ שבגליציה, פולין, זו המתוארת ביצירותיו של בן העיר, הסופר ש"י עגנון. בית הוריו היה בית דתי חסידי וכזאת היתה גם הסביבה החברתית. אביו היה שוחט ובודק ובעל השכלה תורנית, ומצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב. יוסף למד ב"חדר" וב"ישיבה" ולמן הכתה החמישית, רכש השכלה כללית אצל מורה פרטי. פרוץ מלחמת העולם הראשונה קטעה את לימודיו ומנעה ממנו לעמוד בבחינות הסיום ומאז היו הספרים המקור להשכלתו הכללית ועל קריאתם שקד בכל מאודו. חמש שנות לימודי הכינור, נקטעו אף הם אמנם בפרוץ המלחמה, אך סללו את דרכו של יוסף כאיש המוסיקה והמילה הכתובה, עד אחרון ימיו. את ידיעותיו על הארץ שאב יוסף מן המקרא ומסידור התפילה ואילו את החינוך לחיבת ציון ולעליה ארצה קנה בתנועת "השומר הצעיר" אליה הצטרף בנעוריו. ב-1920, בעצם ימי העליה השלישית, עלה יוסף לארץ ישראל. מסעו, מסע רב עלילות, ארך חודשיים ומחצה, תוך הברחת גבולות עד לטריאסט, משם הפליג במשך 16 ימים על סיפונה של אניית משא עד הגיעו לנמל יפו. לאחר מות אביו בגיל צעיר יחסית, נישאה אמו בשנית ועלתה אף היא ארצה עם שתי בנותיה.
עבודתו הראשונה בארץ היתה בראש-פנה בפרוק מחנה של צבא הודו. התנאים הקשים מנשוא, השכר הזעום והאוכל שהיה במשורה, הם שהביאו לפרוץ שביתה, שהיתה אולי שביתת הפועלים הראשונה בארץ. הפועלים שבו לתל-אביב ומשם התפזרו למחנות העבודה בכבישים. יוסף הצטרף לגדוד "שומריה" של "השומר הצעיר", שישב אותה שעה בכביש חיפה-ג'דה, ואשר הקים ב-1922 את קיבוץ בית אלפא למרגלות הגלבוע.
מאז ועד אחרון ימיו היה יוסף איש קיבוץ נאמן, מצא בו בית והזדהה עם הדרך. בשנותיו הראשונות בבית אלפא עבד ברצענות ובפלחה וב-1931 היה בין הזורעים בשדות מג'דל, שנים לפני שאדמה זו היתה לביתו עם המעבר לרמת יוחנן. ב-1933 יצא יוסף מבית אלפא לתל-אביב כדי ללמוד מוסיקה. הוא לא קיבל תקציב קיום מן הקיבוץ ולכן עבד בשעות היום בחפירת בורות ובערב- למד. דרך אמו הכיר את ברכה, לבית בירנבוים, וב-1934 נישאו. בני הזוג שכרו חדר בתל-אביב, ובתום הלימודים שבו לבית אלפא, אל חומו של העמק, אל תנאי הקיום הקשים, אל האידיאולוגיה הנוקשה. בבית אלפא נולדו ילדיהם, עודד ואמנה.
45 שנה, למן קנית העדר בבית אלפא ב-1931 ועד שחוסל הדיר ברמת יוחנן, היה יוסף רועה צאן. כחובב כלבים מאלף היה כלבות שמירה, שיסייעו לו במלאכת הרעייה. כבר מנעוריו בגולה "חטא" יוסף בכתיבה והמרעה היה ממקורות השראתו המובהקים בשיריו ובלחניו. הוא ניצח על מקהלת הקיבוץ וגם הפטיפון של הקיבוץ שמור היה בביתו ובאמצעותו והודות להשכלתו הרחבה במוסיקה קלאסית, היה עורך ערבי האזנה לחברי הקיבוץ.
ב-1940, עם הפילוג, עברה המשפחה לרמת יוחנן. גם כאן עבד יוסף בדיר, כל עוד היה קיים. בסבלנות ואהבה היה מטפל בטלאים הרכים ובאימותיהם ובעונות ההמלטה היה מיילדן של הכבשים שכרעו ללדת. לצד עבודתו ניצח זמן מה על המקהלה המקומית והיה שותף פעיל בועדת התרבות. משחוסל הדיר ולעת זיקנה מצא את מקומו במכון להווי ומועד. איש ספר היה ואוהב מוסיקה ואלו היו לו לא רק מעיינות דעת אלא גם אפיקי יצירה. הוא הרבה ליצור במלים ובלחן ולהתבטא מעל דפי העלון בענייני השעה ובעניינים שבנפש. טבעוני אדוק היה ואת נסתרותיה של תורת חיים זו היה מעלה על הכתב למען אנשי המשק. אך מעל לכל עמדה זוגיות איתנה בת 60 שנה ושותפות אמיצה עם ברכה, רעייתו. בכל יום הולדת זכתה ברכה לשיר פרי עטו. בית המשפחה המטופח המה עם השנים ילדים, נכדים ונינים והגינות בכל מקום בו התגוררו ברכה ויוסף היו מטופחות תמיד ומשובבות נפש. סב מסור היה יוסף לנכדיו ואלו הרבו לבקר בביתם והיו מקור השראה לשיריו ואוזן קשבת לסיפוריו. כשחלה, היו לו בני ביתו משענת תומכת וליווהו באהבה בימי מחלתו.
הלך לעולמו שבע ימים והוא בן 94 שנים.
