עליזה (ליזה) יריב
ליזה נולדה ב-1926 בבית אלפא להוריה ליזה ומנחם רוז'נסקי. אמה נפטרה לאחר הלידה ובתה התינוקת נקראה על שמה. אביה בצערו עבר לנס ציונה שם שינה שם משפחתו ליריב. כעבור שנתיים נהרג בתאונת עבודה. את התינוקת אימצו הדודים חנה ואפרים טרטקובר שהיו הוריה לכל דבר.
ימי ילדותה עברו עליה בחברת הילדים בבית אלפא, עד הפילוג. ב-1940, כשהייתה ליזה בת 14 עברה לרמת יוחנן עם הוריה וקבוצה גדולה של חברים וילדים. כאן לא היו ילדים בגילם של הנערים מבית אלפא ולא היו בתי ילדים ובית ספר. לפיכך, נשלחו הילדים ללמוד במקומות שונים בארץ. ליזה נשלחה לגבעת השלושה וכעבור שנה החלה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב.
ליזה היתה הראשונה מבני הקיבוץ שהקימה משפחה. ב-1944 נישאה למישקי עֶבֶּר שהגיע לרמת יוחנן מבן שמן.
עם קום המדינה כשרבים החליפו שמות משפחה זרים לשמות עבריים החליטו מישקי וליזה לשנות את שם משפחתם ליריב כדי להקים יד וזכר למשפחת ליזה שאבדה כולה.
משפחת יריב הצעירה שקעה בעשייה ברמת יוחנן. כאן נולדו ארבעת ילדיהם: מתי, עירית, רותה וצור. ליזה עבדה תחילה התחילה כגננת ברמת יוחנן ואחר כך הייתה מורה בכיתות יסוד בבית הספר הגושי.
מישקי, שהיה ממייסדי פלר"ם ומנהלו הראשון, היה שקוע בעבודתו במפעל ואף נעדר מהארץ לתקופות ממושכות. על מנת להתפנות לילדיה פרשה ליזה מעבודת ההוראה והתחילה קריירה של קוסמטיקאית. 15 שנים התמידה בעיסוקה: טיפלה בנשים, רקחה משחות, פרסמה כתבות ב"ברמה" כדי לשכנע את מי שאיננה משוכנעת שאכן טיפול טוב ורצוף בעור הפנים הוא השקעה לזמן ארוך.
הקריירה השלישית של ליזה הייתה במתפרה. שם השתלבה בתפירת בגדי עבודה ובגדי ערב לנשים. ובין לבין הייתה סדרנית עבודה, חברה בוועדת השיכון ובוועדות החברה והחינוך.
מישקי הלך לעולמו בטרם עת ולליזה אבד שותף תומך לחיים.
בשנותיה האחרונות ליזה הסתגרה בעולמה, שקטה, מכונסת, מקבלת את הדין. מטפליה ב"חמדת אבות" מעידים עליה שהיתה נוחה, ללא תביעות או טענות. משתפת פעולה ומקרינה נינוֹחוּת ונעימוּת. שמחה בכל ביקור של בני משפחה וגאה בכל צאצאיה. בחדרה ש"בחמדת אבות" מצאה ליזה את מותה בחטף. נפרדה מהחיים שלא חסכו ממנה סבל ואובדן אך בה בעת זיכו אותה במשפחה יפה שמעורה היטב בעשייה בבית הקיבוצי– ביתה.
בת 76 במותה
