קורות חיים 7.6.82
רמת יוחנן
נולדתי בעיירה גורקי, בפלך מוגילוב (רוסיה) ובהיותי בן 3 עברה המשפחה לחרקוב. היות ואבי היה בעל מלאכה (צבע) הורשה לנו לגור בעיר חרקוב, שהיא היתה מחוץ לתחום של יהודים. אמי היתה עקרת בית יותר אדוקה מאבי. היתה קרובת משפחה לסופר בריינין. הבית מסורתי, לא אורתודוקסי. אבי היה ציוני. ועל סמך זה שלח אותי ואת אחי נחום ללמוד ב"הרצליה" בתל אביב לפני מלחמת העולם הראשונה.
עד גיל 10 למדתי "בחדר מתוקן", שם למדתי עברית. אח"כ נכנסתי ללמוד בבית ספר תיכון (גימנסיה) פרטית. המנהלת היתה אישה רוסיה, אבל יחסה היה הוגן כלפי היהודים. למדתי שם ארבע כתות. בן 15 עליתי ארצה ונכנסתי לגימנסיה" הרצליה". אני ואחי היינו פנסיונרים אצל דר' אברהם ברוך ( מורה למתמטיקה). בתל אביב שהינו עד גרוש היהודים ע"י התורכים מתל אביב.
תלמידי הגימנסיה והמורים עברו לשפייה ע"י זיכרון יעקב. אני ואחי הסתדרנו בבת–שלמה אצל משפחת לויטה. כאשר האנגלים כבשו את הארץ חזרתי לתל אביב ובשנת 1918 התגייסתי לגדוד העברי. הייתי בסרפנד, במצרים וחזרה לארץ. שוחררתי מהצבא האנגלי בשנת 1920. הייתי רשום אצל הרצפלד (המרכז החלקאי) להיות במחניים ואמנם בשנת 1921 עברתי למחניים. הייתי חבר בקיבוץ מחניים (יחד עם הסופר עבר הדני). העסקן במחניים היה טל (אביו של האלוף טל). במחניים שהיתי שנה עד שהחליטו שמחניים תהיה מושב עובדים. אני זוכר על ויכוח עם יצחק ולקנסקי שדרש שנעבד לפי השיטה הערבית, לחרוש במחרשה ערבית.
אחרי שעזבתי את מחניים עברתי לעבוד בכביש טבריה – צמח שם נפגשתי עם ראשוני העלייה השלישית. בכביש עבדתי זמן קצר ובשנת 1922עליתי לכפר גלעדי, כי היו לי קשרים עם אנשי "השומר " עוד מתקופת הגדוד. בתקופה זו סדרתי "דרישה" להביא את הורי לארץ. ובהיותי בכפר גלעדי באו הורי ארצה. שהיתי בכפר גלעדי,עבדתי במלאכות שונות. שם הכרתי את אלכסנדר זייד ואת פרנץ ון-דן-הורן (הולנדי שהתגייר ונשאר בארץ).
הורי באו לארץ אחרי המהפכה ברוסיה, בלי רכוש ולא היתה להם עבודה . באתי לעזור להורי והיתה תקופה קשה של חוסר עבודה. ואח"כ עברנו לתל אביב וסדרתי את הורי באוהל.
אחי בהיותו בבת שלמה הכיר שם נערה. היא היתה בת אברהם מזרחי שעלה ארצה ברגל מקורדיסטן. היה שכיר יום, בזמן יסוד זיכרון יעקב וכאשר הברון רוטשילד ביקר בזיכרון יעקב, מצא חן בעיני הברון, מסירות אברהם מזרחי לעבודתו (כאשר כולם בקרו ופגשו את הברון, מזרחי המשיך לעבוד כשכיר יום). ולכן הברון נתן לו נחלה בבת-שלמה.
אני והמשפחה עברנו לחיפה. אבי כצבע מצא עבודה בעיר ובסביבה ואני עבדתי בבנין. משנת 1925 נשארתי בחיפה (אחי עם הורי עברו לבת שלמה במשק של הורי אשת אחי). עבדתי זמן מה בטכניון. חצי יום עזרתי לפרופסור בכימיה. עזרתי לתמידי בתיה"ס הריאלי במעבדה לכימיה. ארגנתי את משפט החברים בחיפה מטעם המועצה, קבלתי 4 לירות א"י לחודש ומזה התפרנסתי.
בשנת 1927 הציעו לי עבודה במעבדה של בית חרושת "שמן". היות והכרתי את האחים וילבוש – עברתי לעבוד ב"שמן" ובבית החרושת עבדתי 37 שנים. הייתי מנהל המעבדה הכימית ב"שמן". לא היתה לי דיפלומה של כמאי, אבל למעשה ניהלתי את המעבדה.
בשנת 1936 עברתי לגור בקרית חיים. את רעייתי ,רחל פודלובסקי, הכרתי בחיפה כאשר עבדה במועצת פועלי חיפה. בשנת 1932 נשאנו בערב חג הפסח. היא למדה עבודה סוציאלית ובמקצוע זה עבדה בקרית מוצקין.
הייתי חבר מועצת פועלי חיפה, הייתי כעשרים שנה חבר הנהלת קופת "מלווה וחיסכון" של פועלי חיפה (אח"כ היתה הקופה לבנק הפועלים). וכן עסקתי בקרן "חוסר עבודה". כל השנים הייתי חבר מפלגת פועלי א"י ופעיל בעבודה בקרית חיים. בשנות הארבעים הייתי חבר ועד קריית חיים. היה משבר חברתי בקרית חיים. היו חברים שרצו לבטל מס אחיד שווה לכל החברים ואחרים דרשו מסים לפי יכולת כל אחד וכן שכר לימוד ישלם מי שילדיו לומדים. קריית חיים היתה אגודה שיתופית. כיום היא משתייכת לעירית חיפה. בזמן המנדט, המוסדות הלאומיים, היו מעוניינים שנשתייך לחיפה. בכל מקרה שהיה ממשבר בקריית חיים נקראתי לעזור ולפעול מטעם המפלגה. מטעם עירית חיפה קבלתי תואר "אזרח כבוד".
כאשר הייתי לפנסיונר עסקתי בעבודה ציבורית. יסדתי את ארכיון קריית חיים, הקמתי את מועדון הפנסיונרים (בעזרת אבא חושי) ורחל הייתה 15 שנים מרכזת הפנסיון. הקמתי את בית המפלגה בקריית חיים המזרחית והמערבית.. ביוזמתי הקמנו יסוד לבית הספר מקצועי של ענבי ולפשיץ אשר אח"כ ביתה"ס קיבל את השם "אינטרנציונל" ( הכסף ניתן ע"י פועלי ארה"ב ועתה שייך "לעמל"). בית המפלגה נקרא על שם ענבי ולפשיץ.
אחרי שגם אני ורחל חלינו וחשבנו על בית אבות. ציפי לא הסכימה והציעה לעבור לרמת יוחנן.
סימקין ישראל.
קישורים:
