סימקין רחל מספרת: 24.6.81
נולדתי בעיירה דרצ'ין ( רוסיה הלבנה) ובילדותי עברה המשפחה לברנוביץ. אבי היה סוחר בעיקר במו"מ מסחרי עם הגויים הכפריים. אמי עקרת בית. אמי היתה אדוקה, אבי היה "חופשי" אבל ציוני. בילדותי למדתי אפילו ב"חדר" (למדתי חומש). אח"כ למדתי אצל מורים "עברית בעברית". בברנוביץ למדתי בבית ספר עממי יהודי. אחר ביה"ס למדתי לימודים כלליים באופן פרטי. היו לי שני אחים ושתי אחיות. כולם קבלו חינוך עברי וציוני.
בזמן מלחמת העולם הראשונה נשארנו בעיירה ברנוביץ (רוסיה הלבנה) גם בשעה שהעיירה הופגזה ע"י הגרמנים והרוסים. בילדותי היה לי מורה ושמו איינשטיין והוא לימד אותי הכל "עברית בעברית".
בשנת 1920 עברתי לוורשה אל דודי אברהם פדלישבסקי, עסקן ידוע בוורשה. צריך ללמד הוראה והתקבלתי בקורסים פדגוגיים יהודיים. גרתי לבד והתפרנסתי איך שהוא, אבל חייתי בתנאים כלכליים קשים. בבית חשבו שאני גרה בסמינר למורים בווילנה ( בהנהלת טשרנא). למדתי כשנה וחצי בסמינר, הצטרפתי ל"החלוץ". ב"החלוץ" בווילנה לימדתי עברית את החלוצים. ובשנת 1925 עליתי משם ארצה.
בארץ התקבלתי ל"גדוד העבודה" בירושלים. עבדתי במטבח ולימדתי את החברים עברית. ב"בגדוד העבודה" נשאתי לאחד "בגדוד" ששר יפה, הייתי צעירה וזה "משך" אותי אליו ונולד לנו בן. אבל בסופו של דבר נפרדנו – עברתי לחיפה וקבלתי עבודה בניקיון במועצת פועלי חיפה והילד אצלי. אבל רציתי מקצוע. בחיפה הכרתי את ישראל ונשאנו .
בחיפה עסקתי בעזרה לנכים, אבל רציתי מקצוע ונסעתי לירושלים ללמוד עבודה – סוציאלית (קורסים ע"י הועד הלאומי. חצי יום למדתי וחצי יום עבדתי בעיר העתיקה (טיפול בקשישים), בשנות השלושים.
העבודה בירושלים היותה מיוחדת ומפי זקנים והזקנות בעיר העתיקה למדתי גם ערבית. אחרי סיימי את הלימודים בירושלים חזרתי לחיפה.
בחיפה נשאר ישראל והוא טיפל בילדים. לפני נסיעתי לירושלים הבאתי את הורי לארץ (ושני אחים ושתי אחיות) והם עזרו לטפל בילדים. בבואי לחיפה לא היתה לי עבודה, בעבודה סוציאלית ונשלחתי לטבריה. מטעם מועצת פועלי טבריה טפלתי בעיקר בנשים ספרדיות (נשים עבדות). בטבריה הייתי לבדי (היה כבר בזמן "המאורעות" 37-38). הייתי בטבריה כשנתיים עד מלחמת העולם השנייה. בטבריה היו לי קשרים עם קיבוצי הסביבה. הצלחתי להעביר ילדי טבריה בזמן חופשות הלימודים לקיבוצים בסביבה כדי שיתקשרו עם ילדי הקבוצים וגם יכירו חיי קיבוץ.
פרצה מלחמת העולם השנייה וחזרתי למשפחתי בקריית חיים. המשכתי לעבוד בסביבת – קרית חיים, קרית אתא, ,בקרית מוצקין, נהריה (הייתי מנהלת משרד הסעד) ועוד.
המשכתי לעבוד במקצוע זה (בשנות העלייה הגדולה) עד יציאתי לפנסיה. טיפלתי בעולים חדשים מכל הארצות – בעיקר מעדות המזרח. היו לפעמים סכסוכים איתם. אבל כולם העריכו את עבודתי. ועתה כאשר אני נפגשת עם אנשים אלה – הם ממש מלאי הערצה והערכה אלי.
בערך בשנת 1966 יצאתי לפנסיה. היות והיו לי קשרים טובים עם מוסדות שונים, התנדבתי לפעולות שונות. בעיקר עבדתי 15 שנה במועדון פנסיונרים בקרית חיים והבאתי אותו לרמה גבוהה. עסקתי בהתנדבות במועדון עד בואי לרמת יוחנן במשפחת ברונו צפורה. במסיבת הפרידה במועדון הפנסיונרים זכיתי לשבחים רבים וגם רשמו אותי בספר הזהב. בעבודה זו במועדון עסק עמדי גם ישראל בעלי.
היו לי קשרים רבים עם מרצים שונים ועסקנים, אשר תמיד נענו לבקשותיי להרצות בפני פנסיונרים.
ברמת יוחנן אני מרגישה טוב ומאושרת להיות עם משפחתי וכאן אני "אורחת" קבועה ב"מועדון 5" של הקשישים. עלי לציין, כי בתנו ציפי ובעלה אריק, מטפלים בנו ומסורים לנו עד מאוד. הם מוותרים על הנוחות שלהם כדי לדאוג לנו.
רחל סימקין.
