שלמה יבלונקה
שבע ימים, עתיר עשייה, מוקף בשבט רב פאורות, הלך שלמה לעולמו. נאחז בחיים כאילו לא רוצה לעוזבם: יש עוד מה לעשות, יש עוד ממה לרוות נחת…
שלמה בן יהודית ויונה יבלונקה נולד בפַּארְצֵ'ב, עיירה קטנה בפולין, למשפחה יהודית מסורתית ובעלת נכסים רבים. את השכלתו קיבל בבית ספר פולני וכן התחנך בתנועת הנוער גורדוניה בה שאב את הכרתו הציונית ושם עשה צעדים לקראת חיי עבודה והתיישבות בארץ ישראל. ארבע שנים היה בהכשרה עם קבוצת חלוצים עד אשר ניתן האות והקבוצה בה הייתה גם ציפורה אופק, יצאה מפולין. היה זה יום אחד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
שלמה, שעתיד היה להצטרף לחבריו במעלה החמישה, נדד בין מספר יישובים: ממעלה החמישה לקבוצת השרון, משם לגניגר (שם פגש את חיניה שהייתה לחברתו לחיים), אחר כך למסדה. בקיץ 1940, במקביל להגעתם של חברי בית אלפא, התיישבו שלמה וחיניה ברמת יוחנן.
כאן החל שלמה דרך ארוכת שנים בעולם עבודת האדמה ודבק בו לאהבה, כאן גם התגלה כאיש עבודה מסור ללא גבולות של זמן ומאמץ. כחבר וכמטה שכם יצא לטפל במספוא של יגור אחרי השבת השחורה, כבר-סמכא נחלץ לעזרת קיבוץ בית העמק בעת הקמתו.
בשנות ה-60 יצא שלמה לאוסטריה עם עוד ארבעה חברים לשמש כצוות ההקמה של מפעל פלסטיק. בששה שבועות של מאמץ משותף הם רכשו את הידע והיוו את הבסיס להקמתה של האימפריה הגדולה הקרויה פלר"ם. כל החמישה ושלמה בתוכם יצרו רף גבוה של מעורבות, אחריות, והתמסרות אשר פירותיו עומדים לנו עד היום. 22 שנה עבד שלמה בפלר"ם באותה הזדהות בה עבד בשעתו את האדמה.
כך גם נהג ב-16 שנות עבודתו בלול הרבייה. עבודה, היא עבודה, היא עבודה…
בגיל 86 פרש לגמלאות.
מעורבותו של שלמה הייתה בכל תחומי החיים. קיבוצניק בכל רמ"ח ושס"ה. בשנים של טרום המדינה היה פעיל בעסקי הסליקים, ביום עבד ובלילה גם כן, בטיפול החסוי בנשק של "ההגנה". במלחמת השחרור היה בכיתת הפל"ם והשתתף בקרב על רמת יוחנן כחייל מן השורה.
כאוהב זמר השתתף, ביחד עם חיניה חברתו לחיים ולדרך, בכל המקהלות שהוקמו כאן לאורך השנים. שירי החגים היו טבועים בו מן הראשית. עד השנים האחרונות התייצב בגאון למקהלת העומר בשדה וחג המים בבריכת השחייה.
שלמה היה רווי באהבה וגאווה לכל שנטל בו חלק. כל ילדיו, הם "הכי הכי", וכך גם נכדיו וניניו. הקיבוץ שלו הוא מקור גאווה, וכך גם כל אירוע, כל יצירה, וכל ענף וענף.
אשרֵי האדם המאמין בדבקות בדרך חייו, הרואה ברכה בעמלו והמפיק הנאה, גאווה וסיפוק מעשייתו. כזה היה שלמה.
זכה שלמה לאריכות ימים מופלגת, כמעט עד סוף חייו בעצמאות ושליטה. זכה לבנים ובני בנים אוהבים ומסורים והוא להם מופת והוא להם משען והוא להם תמרור להמשך הדרך.
