צפרירה שהם ז"ל
אנו מלווים היום את צפרירה בדרכה האחרונה.
אך סמלי הוא, שמסע חייה, שהחל בט"ו בשבט, עם הנץ פרחי פרי ראשונים ,מגיע לקיצו בחג הסוכות, בו נאסף הפרי שהבשיל, כרומז על מחזור החיים בטבע.
צפרירה נולדה בט"ו בשבט, תרפ"ד (20.1.1924), להוריה מנחם ופנינה לבית יֹפֶה. ההורים, אנשי העליה השלישית, היו חברי תנועת השומר הצעיר בקרקוב. לאחר תקופה קצרה בגדוד העבודה, עבר הזוג לתל אביב, שם נולדה צפרירה.
כילדה, למדה צפרירה בביה"ס היסודי "תל נורדאו", לשם, היא זוכרת, הביאו את הפליטים היהודים שגרו בגבול יפו, בתקופת המאורעות. את החינוך העל יסודי קבלה צפרירה בביה"ס למסחר, שם למדה את יסודות המסחר והחשבונאות. לימים, העידה כי תחום זה היה פחות חביב עליה והיא העדיפה את העשייה והפעילות הפיסית על פני עולם הפקידות.
עוד מגיל צעיר, התבלט אצל צפרירה הכשרון הספורטיבי, שבא לידי ביטוי תחילה בריצה ולאחר מכן בהטלת כדור תֶּלִי והטלת כידון. בראיון שנערך איתה, התגאתה צפרירה בכרטיס חבר מס' 1 של אגודת "הפועל" בתל אביב. כנראה שכאן התחילה האהבה לחולצה האדומה, שעברה גם לדורות הבאים. לצפרירה אף היתה תכנית לצאת ללמוד הוראת ספורט בחו"ל, אלא שחשרת ענני המלחמה באירופה אילצה אותה לשנות תוכניות. לימים, תגשים הבת, אסנת, את חלומה של צפרירה.
לקראת תום לימודיה התיכוניים ומגמת הפוליטיזציה ב"השומר הצעיר", שלא היתה לרוחה, החליטה צפרירה לעבור לתנועת "הצופים", אשר דרכה יצאה להכשרה בקיבוץ גבת.
…… והימים ימי מלחמה… הצבא הגרמני ובעלות בריתו קרבים לשערי הארץ מדרום ומצפון. היישוב היהודי מתארגן להתבצרות על הכרמל והגיוס לצבא הבריטי בשיאו. מנחם ופנינה, הוריה של צפרירה, מחליטים שניהם להתגייס לצבא הבריטי ושולחים את אחותה, רינה, שהיתה בת 11, לקיבוץ גבת. וכך, הפכה צפרירה עוד טרם היותה בת 18, ל"אם ואחות".
לאחר מספר חודשים בגבת, מחליטה צפרירה לעשות מעשה ומתגייסת לצבא הבריטי. שם באות לידי ביטוי יכולותיה הטכניות של צפרירה והיא מוצבת כנהגת במצרים. תפקידה, בעיקר, היה לנהוג ברכבים צבאיים בשיירות מקהיר לחיפה. תפקיד אותו ניצלה, בין השאר, על מנת להעביר עבור ה"הגנה" נשק , שהוסתר היטב בשקי סוכר ואורז.
אף שלא היו חלק מהבריגדה היהודית, התעקשו צפרירה וחברותיה לשמור על צביון יהודי וארץ ישראלי במסגרת שירותן הצבאי, ע"י הבלטת זהותן הארץ ישראלית והכנסת השימוש בשפה העברית בשילוט ובפקודות הצבא, לצד האנגלית.
עם כניסת ארה"ב למלחמה והצבת חיילים אמריקאים במצרים, פגשה צפרירה את יששכר (סוּכִּי, בפי כל), עימו תבחר לחלוק את חייה. כיוון שהמשפחה היתה מפוזרת ברחבי המזרח התיכון, הודיעה צפרירה להוריה על הכוונה להנשא לסוכי, בפתק שהשאירה בדירת ההורים בת"א.
צפרירה וסוכי נשאו בת"א בדצמבר 44' וזמן מה לאחר מכן, השתחררו מהצבא. חיי העיר לא התאימו לזוג הצעיר והם הקימו את ביתם בכפר חיטים. לאחר תקופת מה ורצונה העז של צפרירה לעבור לקיבוץ, החליט הזוג על רמת יוחנן, כאן התגוררה אחותו של סוכי (חנה רייזנר). באוגוסט 48', בעוד מלחמת השחרור בשיאה, הגיע הזוג לרמת יוחנן וזמן קצר לאחר מכן נולד בנם בכורם בועז.
ברמת יוחנן השתלבה צפרירה במכבסה, בבתי הילדים, מחסנאות בגדים ותפירה. בעבודתה במתפרה התמידה עד גיל 80 והיתה ידועה במקצועיותה הרבה, כפי שכתבה עליה עדה כ"ץ עם סיום עבודתה במתפרה: "… ידי זהב וכושר טכני בלתי רגילים…". בנוסף, היתה צפרירה חברה פעילה בוועדת תרבות, השתלמויות, חברים ולבסוף גם וועדת תכנון. לימים, בראיון עמה, הצרה על כך שלא שובצה לעבודה במוסך, בתחום אליו היתה קשורה, בשל אותה תקרת זכוכית שהקשתה על חברות להשתלב בעבודות טכניות.
מלבד העבודה, הקדישה צפרירה את מרצה לטיפוח המשפחה. ואכן, זכתה צפרירה לגדל ארבעה בנים ובת, לחבוק חמישה עשר נכדים ושלושה עשר נינים.
"כעץ שתול על פלגי מים" כתב מחבר תהילים ודומה כי אליה כיוון את דבריו. עץ, אשר שורשיו נטועים עמוק באדמת הרמה וּפֹארותיו משתרגים לכל עבר.
רינה האחות, בועז, איתי, אסנת, אילן ודני, בני הזוג, הנכדים והנינים- בית רמת יוחנן אוסף אתכם לחיקו. יהי זכרה ברוך.
רמת יוחנן, ט"ז בתשרי (חוה"מ סוכות), 10.10.2014
כתיבה: יובל כהן.