שושנה גולן
חברתנו שושנה גולן הלכה לעולמה בשבת בשיבה מופלגת. היום, הששה באוקטובר, אנו מלווים אותה למנוחות. אולי לא יכלה עוד לעבור על פני התאריך הזה, הידוע לשמצה, שבו, לפני 46 שנים, נשתנו פניה של הארץ, וחייה שלה ושל משפחת גולן כולה, נבקעו לשניים.
כשם שבכל שנותיה הארוכות לא הילכה בגדולות, וכשם ששקעה אל מותה בשקט, בצנעה, בביתה פנימה, כך גם ניפרד ממנה היום בענווה ובהרכנת ראש.
שבעים שנה תמלאנה בחודש הבא מאז באה שושנה מארגנטינה הרחוקה לתור את הארץ ובחרה להישאר לתמיד ולקשור בה את גורלה. 66 שנים תמלאנה בחודש הבא להצטרפותם של שושנה ודב, ועמם ברוכי בכורם, לרמת יוחנן ולהחלטתם להכות כאן שורש.
מטבע הדברים, כדרכם של אלו המאריכים ימים, טעמה גם שושנה בחייה, המשפחתיים, הקיבוציים, הציוניים, הישראליים, מזה ומזה: ידעה לשרת את צרכי המשק בעבודה בענפים מענפים שונים, אך גם למצות בעבודת חוץ את כישוריה המקצועיים ככימאית בעלת תואר דוקטור, ידעה להזדהות הזדהות עמוקה ושלמה עם הדרך, אך גם לבקרה כשמצאה לנכון, היטיבה לחוש גאווה קיבוצית, אך ידעה גם לטפח ייחוד משפחתי, ראתה בשמחת הולדת בנים ובת, נכדים ונכדות ואפילו נינה ראשונה, ממש לאחרונה, וכולם מלאו את ליבה נחת, אך ידעה גם צער עמוק מני שאול עם נפילתו של ברוכי ותעלומת העדרו ולימים גם עם מחלתו ומותו של דֹב.
דוק של עצב היה משוך על פניה של שושנה כמעט חמישה עשורים. כותבת עליה, חושבת על גורלה ומוצאת עצמי שבה אל מילותיה של רחל המשוררת, על האישה הצעירה המצפה וכותבת:
"קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ".
ועל האישה הנפרדת מן העולם ועדיין ונאחזת בציפייתה:
"אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ".
נוחי לך, שושנה, ליד דֹב ולוואי נזכה להביא גם את ברוכי ביום מן הימים לנוח לצדכם.
תנחומינו לכם, בנצי, רבקה'לה ויצחקי וכל המשפחה בעת נעילת השער הזו. יקרה לנו אמכם מאוד מאוד.
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,
וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל
כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.