Notice: Trying to access array offset on value of type bool in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/wp-super-cache/wp-cache.php on line 3716
אברהם (נונק) גינסברג – בצרור החיים

אברהם (נונק) גינסברג

18/11/1899 - 23/07/1967

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט"ז כסלו התר"ס

תאריך פטירה: ט"ו תמוז התשכ"ז

שם האב: שמעון

שם האם: בתיה

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1920

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: גוסטה גינסברג

אברהם (נונק) גינסברג

אברהם, נונק בפי כל, נולד בלבוב שבגליציה למשפחת משכילים. הוא קיבל השכלה תיכונית, הצטרף לתנועת “השומר הצעיר”, השתתף בהכשרה חקלאית ועלה ארצה ב-1920 עם אחיותיו האהובות עליו, רושקה וויקטה. אחות שלישית, ג’ניה, נספתה בשואה. בעקבות ילדיהם עלו גם ההורים ארצה.

בארץ עבד נונק בחוות “פיקא” על הר כנען ובכביש חיפה- ג’דה. הוא הכיר את גוסטה, לבית שפומברג ונישא לה. כחבר קיבוץ “השומר הצעיר” א’, עלה להתיישבות בבית אלפא. הוא היה עלם צעיר ומלא שמחת חיים, היטיב לפרוט על מנדולינה, ידע שירים רבים, היה רקדן נפלא ובשיחה היו דבריו קצרים והגיוניים. גוסטה ונונק הקימו את אחת המשפחות הראשונות בבית אלפא, שם נולדו שני בניהם מיכה ואמנון (מוקי).

בשנים הראשונות בבית אלפא עבד נונק בעגלונות ובעבודות שדה. הוא נהג את זוג הבהמות הראשון במשק, בימים בהם היה זה רכוש יקר מציאות, הואיל וידוע היה לכל כי הוא ישמור עליהן, יצחצח אותן ויכשירן לעבודה כראוי. “לנסוע עם נונק בעגלה בעמק, מבית אלפא לג’נין למשל”, נכתב אודותיו, “זה היה תענוג של ממש! בלי רעש, בלי גערות- דיו! דיו! בלי שימוש בשוט. הוא נהג בבהמות והן נשמעו לו, רק לו ולא לשום עגלון אחר”. בעקבות מחלה פרש נונק ועבר לעבוד בהנהלת החשבונות.

ב-1940, עם הפילוג בבית אלפא, נעקרו נונק, גוסטה ובניהם ממקומם ועברו לרמת יוחנן. הם מצאו את הכוחות להתחיל מחדש והשתלבו בקיבוץ. נונק הקדיש עצמו לטובת הכלל הקיבוצי וראה עצמו כמשרת החברה בתפקידים שמילא. הוא היה פעיל בעסקי כלכלה ומשק, עסק בגזברות וריכז שנים רבות את ארגון משקי המפרץ. באחרית ימיו נשא באחריות למחסן הכללי והצטיין ביסודיות, סדר, קפדנות, יושר וחריצות רבה. ביחסו אל הזולת היה נונק נעים הליכות, מוכן לעזרה בעצה ובמעש, הוא אהב את הקיבוץ וידע לעמוד על משמר הערכים של חיינו.

גוסטה נפטרה ב-1953 לאחר מחלה, ונונק מצא ניחומים בגידול בנו אמנון ובבנו מיכה שבנה באותה עת את משפחתו ברמת יוחנן.

ואז באה המכה הקשה מכל- אמנון, שהיה קצין צעיר בצנחנים, נפל במילוי תפקידו ב-1959. על כאב וצער אלו לא יכול היה נונק להתגבר. יום, יום, שעה, שעה, כל מחשבתו הייתה נתונה לבנו המת. מדי יום היה עולה לקברו וצערו הלך וגבר בעוד הוא עצמו הלך ודעך. המכה הייתה קשה מנשוא וללא מרפא. בקיץ 1967 הלך לעולמו והוא בן 68 שנים.

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    אברהם (נונק) גינסברג

    בן בתיה ושמעון

    נולד בלבוב – פולין

    ט”ז כסלו תר”ס, 18.11.1899

    נשוי לגוסטה

    אבא למיכה ואמנון ז”ל

    עלה בארץ בשנת 1920

    ממייסדי בית אלפא

    הצטרף לרמת יוחנן בשנת 1940

    נפטר ט”ו בתמוז תשכ”ז, 23.7.1967

    בן 68 במותו

    יהיה זכרו ברוך

  • מכתב מלבוב 1929

    מכתב שלנונק

    לבוב, יום5 בדצמבר 1929

    לועדת חברים שלום!

    זה זמן רב הנני מתכונן לכתוב, אולם דחיתי זאת מיוםליום. סוף – סוף מתקרב הזמן שמוכרחים היינו לחשוב כבר באופן ממשי על שיבתנו וזההכריח אותי כבר להתגבר על הכל ולכתוב את המכתב.

    אתחיל בדבר היותר ממשי. קבלתי  כאן עבודה ב”קאפא’י”. עשיתי זאתבעיקר בכדי להרויח את הכסף, הנחוץ להוצאות הדרך הביתה בשביל איש אחד.  בשביל השני היה הכסף כמעט מובטח. בינתים המצבהחמרי נעשה כאן יותר גרוע (במשפחה) והננו עומדים לפני חוסר כסף להוצאות הדרך בשבילאיש אחד. אני מתאר לעצמי שמצב הקופה אינו מזהיר כעת, אולם אין לי ברירה אחרת,משלפנות אליכם שתסדרו את הענין. אנחנו רוצים לעזוב את פולין במחצית ינואר,  ויזום פולני יש לנו עד סוף ינואר, בלי זכותהארכה. בקשתנו, איפוא, שתענו לנו מיד, בכדי שנוכל לסדר את כל העינינים, הקשורים עםהנסיעה.

    כעת מילים אחדות בנוגע למצבנו כאן. שלומו של מיכהמצוין. הוא התפתח יפה מאוד, גם במובן גופני וגם במובן רוחני. הוא נעשה בחור גדול,מבין הכל ומדבר הכל. פולנית הספיק ללמוד במשך החודשים האלה רק מילים מועטות מפנישהיו די אנשים סביבו, שידעו עברית. המילים שהוא יודע, גם משובשות לרוב. הוא לא חלהכאן כמעט לגמרי. הוא בודאי שהצליח ” בנסיעתו לאירופה”. גוסטה –פחות הצליחה, אני קצת יותר ממנה. לא היו לנו התנאים, הדרושים להבראה מוחלטת. לאהיה הכסף בכדי לצאת לזמן יותר רב (חודשיים שלושה חודשים) מחוץ לעיר, לקייטנה טובה,אשר רק שם אפשר לחשוב על הבראת אנשים, אשר אינם רק עייפים מעבודה. גוסטה הרגישה אתעצמה די טוב כל הזמן. משני ימים היא שוכבת במיטה. הלב “עפעס” לא לגמריבסדר. זה בודאי בקרוב יעבור. ואני – , קרלסבד עזרה לי כנראה. אי אפשר להגיד שעברתירפוי  רדיקלי, כזה – מחוץ לניתוח, שהוא גםכן לא תמיד רדיקלי – איננו. כפי שנוכחתי שמה שומרים כל האנשים, הבאים לשם כמה שניםרצופות, במשך שנים רבות על דיאטה. נתוח אצלי לא היה נחוץ. אני מקוה, שע”ישמירה מועטה, אוכל להמשיך לעבוד עבודה רגילה מבלי שהמחלה תחזור. בכלל אינני יכוללדעת בבירור אם התרפאתי לגמרי, כל זמן שאני יושב כאן. כשאחזור לתנאי חיי הרגילים בביתולעבודה – אידע.

    והרגשתנו הכללית כאן. “גליקען” אין. אבל לזה היינו מוכנים. לולא זהשנכנסתי לעבודה, אינני יודע איך הייתי עובר את הזמן הזה. סבלנותנו פסקה כליל,היחסים, שהיו לפנים עם אנשים שונים כאן, נפסקו לגמרי וחודשים לא היה רצון לקשר.

    באי סבלנות מחכים אנחנו תמיד לידיעות מכם, אולם לרב איןלנו מהן נחת, מפני שהפרטיכלים כתובים בכתב לא ברור, או שבהתחלת וסוף שורה חסרותמילים או שאי אפשר להבין את התוכן וכו’… השתדלו לתקן את זאת כי הדבר חשוב באמת. אליעזרואני באנו לידי הסכמה, שמכונת כתיבה היא אצלנו הכרחית – לא רק מסיבת פרוטוקולים -.גמרנו אילו כבר איזה טיפוס נקנה, אבל “חסר” לנו לע”ע  

    הכסף לזה. שמחנו מאוד עם ה”סדור עבודה”,שקבלנו לפני שבועיים. יש שם שמות רבים, שלא ידענו מי הם בעליהם. היינו רוצים לדעתכבר את גורל הכביש. האם נוכל כבר לנסוע עליו מהתחנה כשנבוא בהתחלת פברואר? האםנגשו כבר לבנין? איך הספקתם עם הזריעה?

                                                 שלום רב לכולם

                                                  נונק.