אהרון אפרת

15/04/1908 - 27/11/2000

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ד ניסן התרס"ח

תאריך פטירה: כ"ט חשון התשס"א

שם האב: איסר מורובייציק

שם האם: שרה מורובייציק

ארץ לידה: רוסיה

שנת עליה: 1923

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: אפרת מיכל

בנים ובנות: אפרת אריק, אפרת שאול

 

אהרון אפרת

אהרונצ’יק הלך לעולמו בפרוש שנת השבעים לקיבוצנו. מאחרוני “קבוצת הצפון” שהתיישבה בסתיו תרצ”ב באדמות מג’דל וגמרה אומר להקים כאן את ביתה. דמות מיוחדת בקבוצה זו, שעלילותיו השזורות בעלילות בוני המקום הפכו למיתוס עוד בחייו.
הוא נולד ב-1908 בעיירה פטריקוב בפלך מינסק שברוסיה, אחד מששת ילדי המשפחה. אביו היה מורה פרטי לעברית וליהדות ב”חדר מתוקן”, ובאחרית ימיו- סוחר ואף עסק בהתנדבות בענייני ציבור. בית המשפחה, בית יהודי מסורתי וציוני. ראשית חינוכו של אהרון ב”חדר”, שם למד תורה ויהדות מפי הרבי, והמשכו ב”חדר מתוקן” בו נלמדו לצד לימודי הקודש גם מקצועות החול, עד אשר בהתערבות ה”יבסקציה” בוטלו לימודי היהדות והעברית, בית הספר הועמד תחת פיקוח הממשל הסובייטי ולשון ההוראה הוחלפה ביידיש. המורים שהיו ברובם ציוניים, המשיכו ללמד עברית בסתר. ילד רך בשנים היה כשחווה את זוועות מלחמת העולם הראשונה והמאורעות האנטישמיים שנלוו אליה. ב-1918 נפטר אבי המשפחה, ואז החל להתגבש הרעיון של עליית המשפחה כולה לישראל. בינתיים מילא אחד האחים את מקומו של האב בניהול ענייני המשפחה ובעיסוק במסחר, לעתים תוך סיכון נפשו במסחר בלתי לגלי, ובלבד לקיים את המשפחה ולמלא את צוואת האב שלימודי הבנים לא ייפסקו.
ב-1923 עלה אהרון עם אמו ואחיו לישראל, כאן היה כבר אחיו הבכור, אריה- חבר קבוצת דגניה ב’. הוא למד שנה בזכרון יעקב וב-1924 התקבל לבית הספר החקלאי במקווה ישראל. ב-1927, כשסיים את חוק לימודיו, נשלח מטעם לשכת העבודה לטבריה, שם היה אחראי לנטיעת יער מטעם ממשלת המנדט. ב-1928 הצטרף לאחיו בדגניה ב’ ועבד שם בעבודות חקלאיות שונות, אך לא הסתגל לאקלימו של עמק הירדן. ב-1929 הוא הצטרף לחבריו בוגרי מקווה ישראל, ששהו עם קבוצת הצפון בגניגר ועסקו בנטיעת יער בלפור.
הוא היה בין ראשוני העולים על הקרקע ברמת הצפון, לימים רמת יוחנן. מרבית ימי השנה היה אחראי לנטיעת היער ובקיץ הצטרף לקבוצת הבניין ושימש רצף, מכסה גגות ועוד. כשנמצאו המים הרבים בבאר והוקם גן הירק, ריכז אהרונצ’יק ענף גדול וחשוב זה, שבשיאו עבדו בו כ-30 חברים, בהם רבים מבין העולים החדשים, חברות הנוער וההכשרות. זכורים לטוב “התותים של אהרונצ’יק”. עם חיסול גן הירק עבר למטעים, וכעבור זמן קצר הצטרף לצוות חדר האוכל שהתמודד עם תוצאות השריפה הגדולה ב-1954. מאז במשך 30 שנה אהרונצ’יק וחדר האוכל חד הם. משכים לפני עלות השחר והולך לשרת את הציבור במקום בו הוא מאמין פועם דופק הקיבוץ. רצה להיטיב עם החברים שימצאו בחדר האוכל בית חם. העבודה היתה לו ערך מקודש. הוא העיד על עצמו שהצטרפותו לעובדי “גילרם” היתה על מנת שלא להסתגר בד’ אמות אלא לשמור על קשר עם חברים ולהמשיך להיות יצרני.
עם מיכל, שהגיעה לכאן ב-1934 עם חברי קבוצת “פלנטה”, הקים משפחה. כאן נולדו להם בניהם שאוליק ואריק. משפחה צנועה ומאושרת בחלקה.
סיפורי המקום שסיפר בכל הזדמנות שנתבקש לכך הנם נכסי צאן ברזל במורשת המקומית. אין ילד שלא חווה את אהרונצ’יק מספר בהתלהבות על תקופת הייעור, בה שימש מנהל עבודה ועמד בגבורה בעימותים עם ערביי הסביבה שהתנכלו לשתילים הרכים. אין אחד שלא שתה בשקיקה את סיפור הגבורה על הורדת אהרונצ’יק לתוך הבאר הערבית שהייתה בסמוך למג’דל לשם העמקתה, ניקויה והכנתה לשימוש המתיישבים הצעירים. סיפוריו הרבים על האירועים בימי הקרב על רמת יוחנן במלחמת השחרור ליוו את תלמידי בית הספר שנים רבות. אהרונצ’יק היה פעיל ב”הגנה” וסגנו של מנדל רייזנר, שהיה מפקד הישוב, ואף מילא את מקומו לתקופה מסוימת. שנים רבות היה אחראי לנשק הבלתי-לגלי ועסק ברכש. בימי הקרב, היה אחראי לעמדה 7.
אהרונצ’יק נטל חלק פעיל גם בחיי התרבות והחברה. שר במקהלה, כהן בועדת שיכון, ועדת בריאות וועדת חברים. זמן מה היה אחראי על משק המים. באסיפות החברים מדי מוצאי שבת הייתה דמותו הרכונה על לוח השחמט חלק בלתי נפרד מהנוף. שנים רבות היה חבר בנבחרת השחמט של הרמה שהשתתפה באליפות התנועה הקיבוצית, היה פעיל בליגה והדריך חוג שחמט לילדי בית הספר. הוא טיפח עציציה גדולה ליד ביתו וחילק לחברים ברצון מהשתילים.
זכה אהרונצ’יק לאריכות ימים כשהוא עוקב בדאגה אחרי השינויים החלים בקיבוצו. היה תמיד גאה במפעל חייו ומשוכנע שחיי גן עדן כאלה אין בשום מקום. באחד מהראיונות שקיימו עמו ביקש: “הקמנו מפעל לתפארת תשמרו עליו, והכי חשוב שתשמרו על החברות ועל ההתחשבות האחד בשני”.
הלך לעולמו והוא בן 92 שנים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    (אהרונצ’יק) אפרת 

    בן שרה ואיסר מורבצ’יק

    נולד בפטריקוב – רוסיה

    י”ד בניסן תרס”ח  15.04.1908

    נשוי למיכל

    אבא לשאול ואריק

    עלה לארץ בשנת 1923

    ממייסדי  רמת יוחנן

    נפטר כ”ט בחשון תשס”א  27.11.2000

    בן 92 במותו

  • הפילוג ושורשיו – ראיון

    ראיון מוקלט עם אהרון אפרת –  דצמבר 1997

    הנושא המרכזי – הפילוג ברמת יוחנן.

    ש. מדוע רמת יוחנן, שהייתה ידועה אז כקבוצת “אושה”, הלכה לחפש השלמה מ”השומר הצעיר” ולא מתוך אלה שהיו קרובים יותר לדעות הפוליטיות של חבריה?

    ת. עניין כזה: ב – 1933 הגענו למצב שחסרו לנו אנשים. התחיל ויכוח בין החברים, למי אפשר לפנות להשלים את רמת יוחנן? היו חילוקי דעות. היה חלק שאמר להתאחד עם “גורדוניה”, והיה חלק שאמר להתאחד עם “השומר הצעיר”. מי שהיה מעורה בזה, יעקב יניב, לא היה אז בארץ, הוא נסע לשליחות בפולניה. כשהוא שמע מה הולך פה הוא חזר תכף הביתה, אבל לדאבוני הרב הוא איחר את המועד. האיחוד עם ה”שומר הצעיר” יצא כבר לפועל. היו הרבה מתנגדים ל”שומר הצעיר” והרבה מתנגדים ל”גורדוניה”. הסיבה פשוטה. אלה שהתנגדו ל”שומר הצעיר” לא רצו לתמוך באוריינטאציה שלהם לרוסיה הסובייטית. החלק השני “גורדוניה” הייתה ימנית מדי עבורם.  והיו חילוקי דעות, אבל הזמן דחק. חוסר האנשים לא אפשר ביצוע עבודות בזמן הן ביער והן בחקלאות (היו כ-40 חברים) ולכן מחוסר ברירה פנינו ל”שומר הצעיר”. הם ישבו אז ברחובות ונקראו “פלנטה” על שם המקום שבו היו בהכשרה בפולניה. הם מנו כ- 100 חברים – יותר מדי עבורנו. לא יכולנו לקלוט כל כך הרבה בבת אחת, ואז התפשרנו שישלחו בתחילה 40 איש, כמספר חברינו כאן וכאשר המשק יתפתח ותהיה אפשרות, יעברו כל השאר אלינו. וכך היה. המשק התפתח ושוב חסרו אנשים אבל היינו די זהירים והצבנו תנאי: כל זמן ש 20 – 15 מהחברים הוותיקים יתנגדו להצטרף ל”קיבוץ הארצי”, הקיבוץ ישאר א-פוליטי.

  • סיפור הבאר ואהרונציק

    על באר המים

    (שנים ראשונות בקיץ תרצ”ב-1932)

    ראיון עם אהרונצ’יק אפרת ביום י “‘ב בטבת תשמ”ו  24.12.85

    בדיקה ראשונה של הבאר נעשתה בחורף תרצ”ב (לפני בוא קבוצת הנוטעים) כמסופר ע”י אהרונצ’יק ברשמקול ביום ה’ באלול תשכ”ו – 21.8.1966:

    ניקוי הבאר –

    “בראשית 1932 כאשר קבוצת הנוטעים ביער היתה במג’דל החלטנו לשאוב את המים מן הבאר בדליים (השתתפו אהרונצ’יק, שמואליק, מאיר בן צבי ויוסף מלאכי) – שאבנו 350 דליי מים. המים נעשו צלולים מדי פעם בפעם, אבל לא נגמרו ולכן החלטנו לנקות את הבאר מהבוץ בפנים והליכלוך, ורצינו לדעת מאיזה כוון נובע המעיין.

    מטעמי בטיחות בנינו מעל פני המים בבאר מעין גשר מלוחות עץ: ירדנו שני אנשים למטה(אני ויוסף מלאכי), מלאנו את הלכלוך (אבנים, בוץ, וכו’) בדליים ושמואליק סחב את הדליים בגלגלת. קרתה תקרית, נתקלנו בבאר באבן גדולה שלא יכולנו להרים ובקשנו מאת שמואליק קסטלנץ (זבולון) שיוריד לנו מוט ברזל להרמת האבן. שמואליק קשר את המוט בחוט ברזל והתחיל להורידו, אולם החוט נקרע והמוט נפל בעצמה רבה וחדר דרך לוחות העץ ונתקלה בבוץ, ביני ובין יוסף מלאכי. היה מזל גדול שהמוט לא פגע בנו.

    הפסקנו מיד את העבודה ועלינו מבוהלים למעלה. שמואליק ישב בצד, מבוהל וחיוור כמו סיד, וכשראה אותנו קפץ בשמחה וחיבק אותנו כי היה בטוח שמוט הברזל פגע בנו . לאחר שנרגענו, ירדנו לבאר להמשך הניקוי. עבדנו בניקוי ימים אחדים. אחרי שנדמה היה לנו שהמים נקיים – נסינו להשתמש במים לשתיה וקבלנו כולנו (העובדים שבאו לנטיעת היער) הרעלת קיבה. חלק מהחברים שנפגעו חזרו לגניגר ואני הגעתי לבית חולים עפולה. וקבוצת הנוטעים החלה להרתיח את המים.

    בתקופה יותר מאוחרת הבאנו משאבת יד קטנה, שהורדה למטה לבאר. הרכבנו 18 מטר צינור של 1 צול. שני אנשים שאבו למטה את המים ומלאנו מיכלים קטנים לשימוש לשתיה ובישול.

    שאיבת המים למטה בבאר היתה עבודה קשה ולכן שני האנשים התחלפו מדי פעם. אני הייתי כמעט קבוע בשאיבה.

    בקיץ תרצ”ג 1933, בהתייעצות עם המהנדס רוזין, הבאנו למקום מנוע לשאוב מים כדי לדעת כמה מים מסוגלת הבאר להפיק.

    השאיבה הוכיחה שבגלגל קטן –  5 מטר מים מע”ק לשעה ובגלגל הגדול –12 מע”ק לשעה. אחרי שעתיים של שאיבה בגלגל הגדול היינו מפסיקים ושאבנו בגלגל הקטן. המהנדס רוזין הציע להעמיק את הבאר.

    העמקנו בבאר 14 מטר וגילינו מים רבים עם איכות טובה מאוד (לפי אישור הטכניון).

    הראשון שגילה שיש בבאר מים רבים (בזמן קידוח בבאר) היה חיים פלדנר, אשר השקה אז את הירקות ע”י הבאר. הוא רץ הביתה ובישר, כי המוטור הקטן שואב מים רבים וכולם צהלו ושמחו לשמע הבשורה. רק כאשר הבאנו משאבה ומוטור יותר גדולים, הוברר, כי גילינו כמעט 350 מע”ק מים לשעה. הבניין על הבאר והמוטור לשאיבת המים ניתנו לנו ע”י ק.ק.ל.

    כתב: אפרת אהרון

  • איתן שטייף מחרז לאהרונציק

                    נשתה לחיי אהרונצ’יק

    (על פי מנגינת: בת שבע בת שבע)

    עת לשולחן יום- יום יושבים אנחנו

    את פינו ממלאים מכל מנה,

    עיתים נשכח מי שהכין זאת לנו

    לא רק היום – כי אם עשרים שנה.

    גם אם נשרף פתאום חדר האוכל

    והקיבוץ סועד שם במחסן,

    ההגשה תמיד אישית בתוכן

    כי אהרונצי’ק גם היום תורן.

    אהרונצ’יק  אהרונצ’יק הזמר הוא לך

    עשרים השנה שעברו כך או כך

    ממרום השולחן ברכותינו נשלח

    נשתה נא לחיים עם כל המטבח – אהרונצ’יק.

    חדר האוכל שוב נבנה אצלנו

    והציבור עובר אליו לסעוד

    ומי מגיש שוב אוכל לכולנו?

    ולא עייף בטורח לעמוד?

    גם הגשה עצמית לכאן הגיעה

    וגם אולם חדש הנה הושלם

    הנה אהרונצ’יק עוד מושך בתלם

    ומאכיל כל בוקר את כולם…

    אהרונצ’יק…

    מילים:איתן שטייף

  • יעקב יניב מברך – 20 שנה לעבודתו בחה

                     ברכה לאהרון אפרת

    (אהרונצ”יק)

    בערב פסח תשל”ד תמלאנה עשרים שנה לעבודתו הרצופה של אהרונצ’יק בחדר האוכל.

    לפני 10 שנים, ב”ברמה” מס” 372, בערב חג העצמאות תשכ”ד, כתבתי דברי ברכה לאהרונצ’יק. הם טובים גם כיום אך ערכם כפול.

    ואלה הדברים(ברשימה בשם “זוטות”):

    “בחודש שעבר מלאו 10 שנים לעבודתו הרצופה של אהרונצ”יק בחדר האוכל. אין זה דבר חדש שחבר עובד במקצועו שנים רבות. יש בינינו מספר רב של חברים – ויש לברכם על כך – העובדים במקצוע חקלאי או בעבודה אחרת שנים רבות. זמן ממושך בשירות בחדר האוכל, לבוא במגע יום- יום עם מאות אוכלים, אין זה דבר פשוט, ורק אדם בעל תכונות מיוחדות יכול להחזיק מעמד בכך גם להמשיך בעבודתו לשביעות רצון החברים.

    כאשר נוכח אהרונצ’יק לפני שנים שמטעמי בריאות לא יוכל לעבוד בחוץ, בעבודתו החקלאית, לא ביקש להיות “מקרה מיוחד” או לקבל טיפול מיוחד;

    הוא בחר בעבודה שיוכל למלאה. תכונותיו האישיות: סבר פנים יפות, רוח עליצות ושובבות מסייעים במילוי התפקיד הזה.

    ועל כך ישא ברכה מאת כל באי חדר האוכל!

    יעקב יניב.

  • אחרון הראשונים – ראובן עזריאלי

    אַחֲרוֹן  הַרִאשוֹנִיםלזכראהרונצ’יק

    בְּרוּחַ עַרְבַּיים רַכָּה

    לְרַחַש מַחֲטֵי האֹרֶן

    עֵת הַשֶּׁמֶש נוֹשֶקֶת לָהָר,

    אֶת אַחֲרוֹן הַרִאשוֹנִים

    לִמְנוּחַת עוֹלָם הֵבֵאנוּ.

    בֵּין רִגְבֵי אַדְמָתוֹ

    אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה עָבַד

    אוֹתוֹ טָמַנּוּ,

    הוּא וְאַדְמָתוֹ

    שוּב הָיוּ לְאֶחָד.

    אִיש קְטַן קוֹמָה

    בְּרַחֲבֵי שְׂדוֹתֵינוּ

    פָּרוּשׂ צֵל מַעֲשָׂיו.

    טְבוּעִים עִקְבוֹתָיו

    בְּדַרְכֵי הֶעָפָר

    כָּל עוֹד שְׂדוֹתֵינוּ יָנִיבוּ.

    נובמבר 2000

                                                                   

                                                                   

  • במלאת 30 שנה לעבודתו בח”א

    ראיון עם אהרונצ’יק

    ברמה 702 ערב פסח תשמ”ד

    16.4.84

     

    30 שנה לא הולך ברגל!

     

    אהרונצ’יק בשבילי הוא שם נרדף לאדם מסור ללא גבול,מתמיד, אדם הרואה בעבודתו יעוד.

    שייך לדור המייסדים אשר הקיבוץ זה הם, ולמרות גילםוזכויותיהם, העבודה הינה ערך מקודש עבורם ולא יחמיצוה.

    בימים אלה חברו שני תאריכים חשובים בחיי אהרונצ’יק:  האחד – מזה 30 שנה (כן, שלושים שנה!) הוא הולך,דבר יום ביומו, לחדר האוכל כדי לשרת את הציבור במקום בו הוא מאמין, הולם דופקהקיבוץ. ” אם חבר אינו מרוצה בחדר האוכל עבודתו אינה טובה והרגשתו הכללית היאשל אי-שביעות רצון”.

    ואירוע שני, הם מלאת לאהרונצ’יק 76 שנים. “בלילהסדר אהיה בן 76 שנים”. אכן סך שנים נכבד ויש אולי מקום לנוח מעט. אךאהרונצ’יק מרגיש עצמו עדיין בטוב, מסוגל ורוצה לעבוד ולהרגיש שייך. הוא מדריךעובדים חדשים בחדר האוכל, תיירות ואולפניסטים, ומנסה להעביר מניסיונו הרב בשטח זה,אבל “הצעירים לא תמיד רוצים לשמוע, אם כי בסוף מתברר שאני צודק”.

    אני: אהרומצ’יק, ספר קצת כיצד זה התחיל, מה הביא אותךלבחור בכיוון של עבודה בחדר האוכל כשבחורים היו כח עבודה מאוד נדרש.

    אהרונצ’יק, שידע מבעוד יום על בואי, שיחזר כבר לעצמו את ההיסטוריה שלו והרי הוא מוכןלהשיב לי.

    “זה התחיל ב – 1954, כשחדר האוכל שלנו נשרף. תוךכדי השריפה כבר הוחלט שמחסן “הזרע” של אז ישמש חדר אוכל זמני. התנדבתילהיות “אב חדר האוכל החדש”. באותו זמן גמרתי עבודתי בגן הירק וניסיתיכוחי במטעים, אלא ששם לא הסתדרתי כל כך עם הצוות. האשמתי את עצמי שאיני יודעלהסתדר עם אנשים והחלטתי לבחון עצמי מחדש דרך עבודה בחדר האוכל. חדר האוכל הואמרכז חברתי שם הרי שהאשמה אינה בי. וכך היה. כמו כן רציתי מאד להטיב עם החבריםשימצאו בחדר אוכל מעין בית חם ומושלם, מקום שאפשר להרגיש הרגשת בית ולא”מסעדה” בלבד. טוב, בענין ה- “להסתדר עם אנשים”, הרי את רואה,30 שנה אני מסתדר ובטוב. והניסיון בעבודה החדשה הפך לדרך ואורח חיים בקיבוץ”.

    אני: איזה תכונות נדרשות, לדעתך, מאדם כדי שיתאיםלעבודה זו?

    אהרונצ’יק: ” קודם כל דוגמא אישית, פניה נעימה לאנשים, לדעת לדאוג לצוות ולא רקלעצמך. (היתה תקופה שציינו במשותף ימי הולדת או שמחות אחרות), להתייחס יפה אלהזמניים, חברות, נעם הליכות והרבה נכונות לתת מעצמך למען עבודתך”.

    אני: ספר לי קצת על העבר, כשהשומר היה מעיר והגונג היהשעון הקיבוץ.

    אהרונצי’יק: “כן, אני הייתי אחראי להעיר אתהאנשים. שעון מעורר לא היה ולכן השומר צריך היה להעיר אותי אך תמיד כשבא מצא אותינועל את נעלי בחוץ. הרי ממילא אתה מתעורר לפני השומר, לשם מה איפה לבוא אליך? -טענו כלפי

    לשם בטחון, אמרתי תמיד, כי אם חו”ח לא אתעורר יהיהשם תוהו ובוהו, ודופק הקיבוץ לא יפעם כהלכה. הקפדתי להגיע ראשון לחדר האוכל, היהזמן שלקחתי איתי בערב את הקפה לביתי כי האקונומיה לא נפתחה כל כך מוקדם ולי חשובהיה שמשכימי קום ( סטודנטים, פלחים, רפתנים…) יוכלו לשתות כוס קפה בבוקר. כך גםבעניין הרתחת החלב. היה זה תפקידו של שומר אך היו כל כך הרבה תקלות –  חלב גלש, שכחו לפתוח את הקיטור – פשוט סמכתי עלעצמי בלבד והעדפתי לבוא מוקדם.

    על עבודתי בחדר אוכל. הנוהג היה של תורן הנוסע עם עגלהמרכזית ועליה כל ה”ספיישלים” של אז, מזיתים בצל ועד… עגבנייה וביצים.אני הכרתי את כל אהבותיהם ותאוותיהם של החברים. מי אוהב פטרוזיליה מי שום ומי…דגמלוח וכד’. האנשים התפעלו כיצד אני זוכר את כולם אבל, כשעובדים יום יום מכיריםהיטב.

    מה את חושבת, בחורות בהריון,  אני הייתי כעט ראשון לדעת זאת. האקונומית היתהבאה ולוחשת לי: “תוסיף לה גזר”. לי זה הספיק כדי לדעת שהיא בהריון.

    אני: וכבד? ועוף לבן?

    אהרונקצ’יק:”אכלנו בכלי פח ואמייל  מתקלף (תארי לך את ספל הפח כשהוא חם ואי אפשרלהחזיק בו). סכו”ם היה מאד בצמצום, במיוחד כפיות ו”הכפית לשולחן”היתה עוברת בתור מחבר לחבר. כשהגיעה החרסינה הראשונה ( בזמן פייגה או ממינה), היתהחגיגה אבל… החסינה נשברת ועמה גם הלב ופעם, כשלא היה כסף לקיבוץ להחליף כל הזמןכלים, הוחלט לעבור לכלי פלסטיק ורק בעשור האחרון חזרנו שוב לחרסינה. אך וכמה כואבהלב על השבר היומיומי אצלנו בחדר האוכל. היום יש כסף וקונים חדש”.

    אני: אהרונצ’יק, מה הן הבעיות של חדר האוכל כיום?

    אהרונצ’יק:” קודם כל – צוות. צוות קבוע: מרכז חדראוכל, אם בית, שידאגו להנחות ולהדריך בעבודה. פחות חשוב שהם יעבדו ויותר חשובשיראו מה נעשה בפינות השונות ויתנו דעתם ועינם לכל הקשור בעבודת חדר אוכל: החל מהבאתאוכל וניקוי שולחנות המשך שהאוכל יהיה מוגש יפה ונעים והאנשים יהנו בבואם לאכול אךחשוב לא פחות שיהיה מי שיראה  וידאג לכלמיני תקלות, להקל בעבודה, לראות פינות שכוחות,ו… לזכור שהעובדים הם חברים ובניאדם. אני רוצה להגיד לך, אני בעד זה שיאכלו כמה שרוצים (לא כמו פעם שאסור היהלאכול יותר מ – 2 ביצים) העיקר לא לבזבז! כשמארגנים את העבודה כמו שצריך מכיריםקצת את צריכת המזון אצלנו, ניתן למנוע הרבה מאד בזבוז ובעיקר של לחם וביצים. תפקיד”התורן” – זה מה שאני עושה  מזה30 שנה – הוא לראות שהענינים זורמים, האוכל נאכל והחברים מרוצים.”

    אני: מה הוא העניין והסיפוק שלך בעבודה זו?

    אהרונצ’יק:” מצאתי עניין בעבודה זו כי ראיתי בה צוהשעה וחשיבות לכך שאנשים יהנו בבואם לחדר האוכל.

    אל תשכחי שפעם שעות הארוחות היו שעות של מפגש ושיחותחברתיות וכמעט כולם באו לאכול את כל הארוחות. כשאני רואה שהחברים מרוצים, יש ליסיפוק מכך. עד היום ישנם אנשים חברים הבאים לומר מילה טובה וזה נותן הרגשהטובה”.

    אני: מה הם הרגלי האכילה וצרכי הציבור שלנו?

    אהרונצ’יק:” החברים רוצים תפריט מגוון, גבינותמגוונות, ירקות מוגשים בצורה מגוונת. כמו בחיים כך גם באוכל: אי שגרה, גיוון,חידושים והמצאות, גורם ההפתעה משחק ומגביר עניין ותאבון.

    כללית, אני חושב שהציבור ברובו מתנהג למופת: מחזיריםכלים, משאירים שולחנות נקיים, מחזירים כסאות למקומם ומילה טובה. כן, זה חשוב מאדוגם כשיש מה להעיר, על פי רב עושים זאת בצורה נאותה. מה שנקרא – ביקורת בונה.

    בסיום שיחתנו הרגשתי כי אני מתפעלת מנימה האופטימית שלאהרונצ’יק.

    30 שנה בחדר האוכל! חדר אוכל של חג והדר-עם, חדר אוכלשל אבל וכאב, חדר אוכל של סרטים, ריקודים, הצגות, הרצאות, ימי שלום ומלחמה,שיפוצים והרחבות, שלושה דורות כבר אוכלים בו וכל זה מלווה אהרונצ’יק כאב המלווה אתבניו, כואב כאבם ושמח בשמחתם.

    אהרונצ’יק מצר על ימי השפל העכשווים שבאו על חדר האוכלשלנו. הוא סיפר בהערכה רבה על חברים שהטו שכם, נטלו אחריות ובמסירות רבה ניסו לשפרולהיטיב והוא מקווה כי ימים כאלה יחזרו וחדר אוכל ישוב לימיו הטובים כשהוא מנוהלאכפתית, בדאגה ובאמונה, והוא, מקווה מאד לעמוד עוד שנים רבות לצדה ולעזרתה של”יד זו”.

    לו אך תבוא במהרה!

     

                                                      ראיינה – זהבה מלמד.

     

    * זה שלושים שנה ושנה משרת אהרונצ’יק בלב ליבה שלהקהילה: בחדר האוכל – והריהו מכהן בקודש.

    על השרות, החברות וההתמדה – שלמי תודה.