אירמה פרוכטר

12/10/1916 - 14/02/1986

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט"ו תשרי התרע"ז

תאריך פטירה: ה' אדר א' התשמ"ו

שם האב: יוליוס היינריך

שם האם: לאה

ארץ לידה: אוסטריה

שנת עליה: 1938

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בנים ובנות: שושני יהודית

אירמה פרוכטר

אירמי נולדה בעיר לינץ שבאוסטריה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. אביה שירת אז בצבא האוסטרי, המצב בבית היה חמור ובני המשפחה רעבו ללחם. בימים כתיקונם היה האב סוחר סיטונאי של נעלים שהיה נוסע במדינות אירופה ועל כן ידע שפות רבות. האם היתה עקרת בית. האב, שמשפחתו היתה מיוחסת לדון יצחק אברבנאל, גדל בכפר בגבול הונגריה-אוסטריה, היה בנו של רב, קיבל חינוך תורני ועם זאת סירב להיות רב בעצמו ופנה להיות סוחר. אמה, שנולדה נוצריה, קיבלה חינוכה במנזר ומפגש מקרי ברכבת עם מי שעתיד להיות בעלה הביא אותה להתגייר, להפוך ליהודיה אדוקה, ולהקים בית יהודי כשר.
אירמי החלה ללמוד בבית ספר עממי ממשלתי, למורת רוחה של אמה, והיתה יהודיה יחידה בין 50 הילדים בכתה. בת 7 בלבד התייתמה מאמה ומאז גידל אביה לבדו את שלושת ילדיו בחום, באהבה ובתנאי רווחה טובים. בת 10 עברה אירמי לליצאום, בית הספר התיכון בו למדה עד גיל 16. את בת המצווה חגגה בחג השבועות בבית הכנסת בעיר. היא היתה חברה בתנועת “בלאו-ויס” (תכלת-לבן) בה עסקו לצד הטיולים והשירים גם בציונות ובקשר לארץ ישראל. בגמר בית הספר התיכון למדה במשך שנתיים בבית ספר למסחר שרק עם תעודת הסיום שלו יכולה היתה לקבל לידיה לימים את ניהול העסק של אביה. ב-1936 הצטרפה לתנועת “החלוץ” כדי שתוכל לעלות ארצה אם יוחמר המצב תחת שלטון הנאצים. ליום הולדתה ה-18 נתן לה אביה מכונית, אך היא לא זכתה להנות מהשפע שהרעיף עליה, לנוכח עלייתו של היטלר על במת ההיסטוריה. באביב 1938, עם הכיבוש הנאצי באוסטריה, נאסר אביה ואילו הדירה והחנות הוחרמו. לאחר מאמצים עלה בידה לשחרר את אביה ולהציל מעט מהרכוש המשפחתי מהתנכלות וביזה של חיילי היטלר. פעמים מספר ניצלו חייה בדרך נס מצפורני הנאצים. אביה שהקדים לראות את שעתיד להתחולל האיץ בבתו לבנות את חייה בישראל. בינתיים היא נישאה לבחור עמו חשבה לברוח ארצה. לאחר מאמצים, משהצליחה להשיג סרטפיקט ואת הכסף הדרוש לנסיעה יצאה ארצה באונית מעפילים. המסע על הים ארך ששה שבועות בתנאים לא תנאים, ללא מזון ועם מחלת הדיזנטריה שפשטה בכל. בהגיעם ארצה לא ניתן לאוניה להתקרב לחוף והעולים הובלו בסירות ואחר כך בוססו ברגליהם במי הים הקרים עד שהגיעו לחוף נתניה. כיתר המעפילים נאספה גם אירמי על ידי משפחה תל-אביבית כשהיא רזה וחולה. עד מהרה הבריאה והודות למפגש עם מושקו הרעד ב”בית האדום” עברה כעבור מספר ימים לבית-אלפא. “הרגשתי עצמי כמו בגן עדן”, כתבה, “לאחר המעבר הקשה והגדול בין העינויים באוסטריה והעינויים באוניה והיחס הטוב שקיבלנו בבית אלפא”. למרות שהכל היה חדש וזר עבורה, מצאה אירמי די מהר את דרכה בחברה ובעבודה בגן הירק. זמן קצר אחר כך נפרדה מבעלה הראשון. את השפה העברית למדה בשעות הערב מפי המורה, מנדל פרוכטר, שהיה לבעלה השני.
ימים קשים עברו אז על בית אלפא ואירמי, שהעברית טרם היתה שגורה על פיה, לא הבינה מאום מהויכוחים הפוליטיים המרים שליוו את החיים בקבוצה טרם הפילוג. עם זאת, ידעה שתלך בעקבות מנדל וב-1940 עברו לרמת יוחנן, כאן עבדו שניהם בגן-הירק. אחר כך עבדה אירמי זמן מה במטבח ועם בואה של חברת הנוער הראשונה של “ניות”, קבלה על עצמה את הדאגה ללבושם של הנערים והיתה מן הצוות המחנך שטיפל בהם באהבה ובמסירות ללא גבול. ב-1953 אימצו אירמי ומנדל אל חיקם את יהודית וגידלוה באהבה אולם על האושר המשפחתי המתהווה הקיץ הקץ אחרי שנה כשמנדל הלך לעולמו בטרם עת. האמהות סייעה לה סיוע לא מבוטל להתגבר על האסון, היא היתה אם למופת, מלווה את בתה ברגעי קושי וברגעי שמחה. ידעה להוציא את הטוב מכל מצב ולנצל כל רגע של שמחה.
מ-1963 היתה אירמי מחסנאית עד 1971, אז קיבלה את האחריות למתנדבי חו”ל. בד בבד כהנה כסדרנית עבודה וכחברה בועדת בריאות ובועדת חברים. בשנים אלו נקשרו חייה בחיי אריה שליי. עם הולדת נכדיה התגלתה לא רק כאם אלא גם כסבתא מעניקה, חמה ומגוננת, השוקדת על הטיפול בהם ללא לאות, כשלצידה אריה מלא הבנה, אהבה ותשומת לב.
בשנותיה האחרונות עבדה במרכזית הטלפונים.
הלכה לעולמה לאחר מחלה והיא בת 69 שנים.

 

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • קורות חיים

    פרוכטר     

    בת לאה ויוליוס היינריך

    נולדה בלינץ – אוסטריה

    כ”ד בכסלו תרע”ו  10.12.1916

    נשואה למנדל

    אמא ליהודית

    עלתה לארץ בשנת 1938

    עברה מבית אלפא לרמת יוחנן 1940

    נפטרה ה’ באדר א’ תשמ”ו  14.02.1986

    בת 70 במותה

  • אירמי בשבילי- נחמה אידלמן

    יום השלושים לאירמי פרוכטר ז”ל

    ו’  באדר א’ תשמ”ו – 17.3.1986

     

    אירמי בשבילי הרבה אירמי

     

    לא פנים רבות אלא אירמי בשלמות, בחורה צעירה כנערה, שחרחורת, חיורת בידה מחזיקה את יד אחיה שהלבישה אותו בגדי אישה כדי שלא יפול בידי הבריטים ויגרשו אותו מהארץ.

    דבוק היה אליה ונלווה אליה לכל מקום אשר הלכה. עצובים היו פניה ועיניה נוגות. אירמי של השואה.

    אירמי מאושרת עם מנדל. אוהבת ונאהבת. עוטפת עצמה באהבתו ובחום ליבו, בטחון ומבצר. עולם חדש, עולם טוב יותר, עולם מאושר והאושר גדל עם בואה של יהודית – תינוקת חמודה. ולשמחתה אין סוף.

    והנה שוב אירמי – מול אסון. עמדתי לידה והיא שוכבת וזעקה מליבה פולחת – לא אזוז מכאן!! לא אוכל!! עולמה שוב חשך עליה בשלמות.

    אך עיניה הנוצצות של יהודית הקימו אותה שוב על רגליה להמשיך לחיות.

    ואירמי זו, המתמסרת לילדי ניות. עבדנו יחד שנים ועבודתה בשלמות, מסירותה ללא גבול . לעיתים הרגשתי, שאירמי מפצה בחום ליבה את הילדים, על מה שאבדו בחייהם הקצרים בשואה.

    סובלנות וסבלנות לכל הדרישות מצד הילדים שלא פעם היו מוגזמות. ואירמי – עמדה בהן. היה טוב לעבוד יחד עם אירמי. נוצרו בינינו קשרים שמעבר לעבודה, והקשרים הלכו והתהדקו בחויות המשותפות לנו.

    כאן שוב אירמי בשלמות. אמהות למופת. ברגעים קשים וברגעי שמחה, ללא גבול, ללא עייפות. היתה שופעת אמהות.

    שני נכדיה החמודים, היו גם הם מרכז חייה. אירמי ידעה לסבול ידעה אך ידעה גם לנצל כל רגע של שמחה. כשרון מיוחד היה לה לאירמי להוציא את הטוב מכל מצב. בשנים האחרונות מצאה משען רב באריה, אשר גם הוא מסור היה לילדים וליהודית.

    הרבה סבל סבלה אך גם במצבים הקשים היתה אומרת לי- יהיה טוב.

    מוקדם מדי הלכה מאתנו – אירמי.

    חבל על דאבדין ולא משתכחין!

    נחמה אידלמן