אליהו גרטל

01/02/1904 - 09/04/1971

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט"ו שבט התרס"ד

תאריך פטירה: י"ד ניסן התשל"א

שם האב: משה

שם האם: שרה

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1933

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: גרטל פרידקה

בנים ובנות: משה גרטל, שירה אנגל

נכדים ונכדות: אנג'ל נועה

אליהו גרטל ז”ל

לדמותו של אליהו -מתתיהו שלם

לפני מספר שנים, באחת התערוכות החג בביתן “הווי ומועד”, ניגש  אלי אליהו הציג שאלות וגילה התעניינות מיוחדת כאדם שנושא התצוגה קרוב מאוד ללבו. בהזדמנות זו גילה לפני שעוד בחוץ לארץ היה מנאמני  “אי.וו.א.”  בפולין וטרח למענם בהשגת אינפורמציה וחומר סקירתי על מנהגי הסביבה. היה שולח להם אמרות, פתגמים וניגונים אשר אסף וזכה להערכה מיוחדת. מדבריו ניתן היה להבין שהוא מוכן לפעול בכיוון זה גם עכשיו בשינוי תמורה והוא ההווי הקיבוצי. באחד הימים הביא לפני איזה לקט נושאים ושאל לחוות דעתי. שבחתי את יוזמתו ומאז היה מביא מפעם לפעם מליקוטיו. התקרב אט אט, יותר ויותר והליקוטים שלו באו תכופות.

כשהצעתי לו הצטרפות לתקן של עבודה סדורה התנער מזה בתקיפות באמרו: “אני מוכן לעבודה זו רק בצורה בלתי מחייבת, בשעות הפנאי שלי ומתוך חובבות. כל צורה אחרת אינה באה בחשבון”.

הוא נשאר עקבי בנידון עד ליומו האחרון. פעולה חופשית בלתי מחייבת על חשבון הפנאי שלו ובזמן הנראה לו ותו לא. לאמיתו של דבר הקדיש לכך את שבתותיו וכל שעה פנויה. גישתו לא השתנתה משך הזמן והיה זה בבחינת אהבה לשמה. בדרך העבודה הספקתי להכירו כאדם וכחבר. ראיתי אותו בהליכותיו, ביחסיו ובשתיקותיו, והשקפת עולמו נתבררה לי יותר ויותר. לא ניתן היה לכוון את עבודתו. כל ראייה אובייקטיבית לחומר היתה זרה לו. היה ניצב בפני בעיית השיפוט וההכרעה של החומר, במצב קשה. תפיסתו נשארה רגשית סובייקטיבית וזה אשר הפריע לו. הלכתי לקראתו. את העבודה הסלקטיבית נטלתי על עצמי, התפקיד לסווג ולערוך נושאים מהדפים וההדבקות שהכין ברוב התלהבות.

איש חסיד היה לפי תדמיתו והלך רוחו. השקפת חייו היתה אמונתית מעיקרה. דרך מחשבתו התנהלה בשבילי הרגש, על פי המוחלט והנצחי ולא הכיר בתמורות הזמן. השגותיו בעבודה התחלקו לשניים: עבודת חול ועבודת קודש. עבודת החול לרוב מתוך חובה ולמען הפרנסה והקפיד בכך מאוד. עבודת הקודש נעשית בזמנים אחרים מתוך דביקות ואהבה. כל נוכחות הפריעה לו בעבודת הקודש שלו. על רוב ליקוטיו שוקד היה על כן בשבתותיו ובשעות מאוחרות בלילה.

   זו עבודת קודש הנעשית מתוך התייחדות. שיפוטיו היו של איש תמים דרך ובקווים ישרים. הכל מחולק זוגית: לטוב ורע, לבן ושחור, יפה ומכוער, חזק וחלש וכיוצא באלה. אין דרכי ביניים, אין גווני גוונים, אין שלבי שלבים, אין דירוגים ואין סיווגים בכל אשר קשור לקניין ערך.

   לא פעם יצא לנו לשוחח על חומר הווי קיבוצי. העמדתי אותו על התמורות החלות עם הזמן, על ה”מעבדה” שכל אשר נראה היה החלטי כל כך בשעתו אינו מוחלט לכל התקופות ויש על כן לעקוב ולהבין גם תהליכים שאפילו אינם לטעמנו. קשה היה לו להשלים עם זה. לפי תפישתו הוא, המושג קיבוץ שייך למושגים המוחלטים. אנשיו –  או שהם מאמינים או בלתי מאמינים, מקיימים או חוטאים, ודרך ביניים אין. היחס שלו למילה המודפסת דומה ליחס של האדוק לסידור התפילות או למחזור של יום טוב. כל נייר מודפס הוא בבחינת קודש. לא פעם בא אלי מזועזע כולו על ספר ואפילו עיתון שמצא מתגלגלים בחוץ. מידותיו האישיות היו מידות של יהודי כמקובל בהלכה. הענוותנות, ביישנות, הפשטות, האמונה, העממיות והתמימות תכונות של חסיד הן. חסיד תמים דרך. לפי דבריו כך צריך להתנהג יהודי ואף להיראות. ככתוב: “ויעקב איש תם יושב אוהלים”. היה שלם עם זה, לא פעם פניתי אליו בבדיחותא בכינוי רבי אלי, ואמנם זה אשר הלם אותו יותר מכל.

   לעת דיכדוך עקב מחלתו, או סתם מצב –רוח היה זורק לחלל את האימרה של  יל”ג בשעתו: “למי אני עמל?”. מזכיר היה בכאב את יחס קלות הראש מצד חברים מסויימים על עיסוקיו ואז הייתי אני מעודדו ומעמידו על העובדה שעל אף היותנו חברים בקיבוץ אחד מתקיים השוני, ואין זה מחייב את כולם דרך חשיבה אחת – לא כל שכן הערכה וראייה אחידה בעניינים שונים. אין להתרגש, אם כן, יתר על המידה בהיתקלו לפעמים באטימות מצד חברים אלה או אחרים. הוא קיבל את דברי אך ניכר היה שלא השלים. את עבודת הליקוט הוא עשה מתוך מניעי הנצחה. לא פעם בא אלי בשמחה, ובהתפעלות דיבר על פרט זה או אחר אשר מצא בפולקלור באמרו: “עוד מעט וזה ייעלם מבלי דעת שהיה פעם במציאות”. היה מדביק את הקטע לדף מתוך אמונה של מְשַמֵר לדורות.

בהמשך הזמן נערכו מאות הדפים המודבקים לנושאי חג מקובצים, ובדרך הכריכה נתקבלו חוברות ליקוטים רבים בנושאי פולקלור החגים. כל חג והמוטיבים והמנהגים שלו בכל העדות והזמנים והיו לנכס. הרבה קורת רוח ראה בזה ואכן השתכנע כי יש ערך לעמלו.

איש חסיד היה ושמו ר’ אליהו גרטל –

וכך נזכור אותו בהוקרה.

מתתיהו

רמת  יוחנן  1971                                                                                                      

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • שיר לזכרו – מתיתיהו

    לזכרו

    צעד צעדו האחרון ולא יסף

    נותר צלו שובל אור מעלליו.

    נדם ושתיקתו עמו.

    שתיקה נאצלה.

    תמו השבילים בהם דרך –

    בהם התעלה.

    האמן והתום אך זה היו ואינם,

    על בהונות יצאו

    לבל נשמע את העלמם.

    צעד אחרון ולא יסף

    הרחק הרחיקו עקבותיו.

    נותר העצב – נותרה התוגה בלב –

    ולא עוד.

    מתתיהו שלם

  • תעודת זהות

    אליהו גרטל

    בן שרה ומשה

    נולד ברובישוב- פולין

    ט”ז שבט תרס”ד, 2.1.1904

    נשוי לפרידקה

    אבא לשירה ומשה

    עלה לארץ בשנת 1933

    הצטרף לקיבוץ שפיים

    עבר לרמת יוחנן בשנת 1952

    נפטר י”ד באלול תשל”א,  4.9.1971

    בן 67 במותו

  • לזכרו – מתתיהו

                                    לזכרו

             צעד צעדו האחרון ולא יסף

             נותר צלו שובל אור מעלליו.

             נדם ושתיקתו עמו.

                           שתיקה נאצלה.

             תמו השבילים בהם דרך –

                           בהם התעלה.

             האמן והתום אך זה היו ואינם,

             על בהונות יצאו

                           לבל נשמע את העלמם.

             צעד אחרון ולא יסף

             הרחק הרחיקו עקבותיו.

             נותר העצב – נותרה התוגה בלב –

                             ולא עוד. 

                                              מתתיהו שלם