בנימין זוסמן

07/03/1899 - 10/09/1967

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ה אדר התרנ"ט

תאריך פטירה: ה' אלול התשכ"ז

שם האב: ליפא יום-טוב

שם האם: קיילה

ארץ לידה: גליציה

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: זוסמן הודיה

אחים ואחיות: קנול שמוליק- אחיין

בנים ובנות: זוסמן יעל

בנימין זוסמן

בנימין נולד בשלהי המאה ה-19 בעיירה פודבוש, הסמוכה לעיירה דרהוביץ שבגליציה, בה עברה ילדותו המוקדמת ובה למד בחדר ובבית ספר עממי. ב-1906 עברה משפחתו ללבוב, שם התגורר עד עלותו ארצה. בית המשפחה לא היה מן העשירים, אך מצבו הכלכלי היה תקין, נעדר מותרות, והדאגה נתונה היתה לגידול הילדים ולהשכלתם. אביו עסק בסחר עצים, איש משכיל היה, שומר מסורת אך לא מהמחמירים, נאמן לערכי היהדות ותרבותה, דגל בליברליזם, יושר והגינות ללא סייג. היה חבר המשרד הארצישראלי בלבוב, בועד הפועל הציוני של גליציה ובהנהלת הגימנסיה היהודית בעירו. בבית ציוני זה ספג בנימין ממכמני הספרות העברית ומהאהבה לה. בתום לימודיו בבית הספר הריאלי בלבוב, למד שנתיים במחלקת המכונות בבית ספר טכני גבוה בברנו שבצ’כוסלובקיה. ב-1917 גויס לצבא האוסטרי ונלחם בחזית רוסיה ואיטליה. עם פירוק הממלכה ההאבסבורגית בסתו 1918 שב ללבוב והצטרף לקבוצת חלוצים מתנועתו, “השומר הצעיר”, ויצא להכשרה לקראת עליה ארצה. ב-1920 גנב את הגבול דרך צ’כוסלובקיה לוינה ומשם עלה לישראל. ב-1930, עלו גם הוריו ארצה, נסיונם להאחז בה לא צלח ומקץ חצי שנה שבו ללבוב ונספו בידי הנאצים.
בהגיעו ארצה ולאחר ימים אחדים בתל-אביב, נסע בנימין עם קבוצתו למרחביה, שם חולקו הבאים לישובים בעמק ובגליל לפי צרכי ההגנה. הוא נסע לעמק הירדן ועבד בביתניה, בהר כנען ובמקומות נוספים כפועל שכיר. משתמה העבודה עבר לגדוד “שומריה” ועבד בסלילת כביש חיפה-ג’דה, עד שעלה הגדוד להתיישבות הקבע בבית אלפא שלמרגלות הגלבוע. מאז בכל מקום ובכל ציבור אליו נקלע, היה בנימין ער ושותף לנעשה ולמתרחש בתוכו, אם כעובד זמני בבן-שמן בטרם קם הקיבוץ, אם בהכשרה מטעם הקיבוץ בחקלאות ובחיי קבוצה בדגניה, ועל אחת כמה וכמה בקיבוצו בית אלפא ולימים ברמת יוחנן. היה חבר נאמן המזדהה עם החברה שבתוכה חי, עם הארץ, עם המשימות הלאומיות והחברתיות והעבודה החקלאית, גם אם אלו תבעו ממנו מעשים הכרוכים במאמץ רב ובקורבן אישי נכבד.
בבית אלפא, הקים בנימין משפחה עם הוּדיה ושם נולדו ילדיהם יעל ועזרא. ב-1940, עם הפילוג, עברו לרמת יוחנן, עם כל הקושי שטמון היה בעקירה ובהתיישבות המחודשת.
אחרי שואת יהודי אירופה היה בנימין שליח בהולנד מאוקטובר 1946 ועד מרץ 1948, ועסק בשיקום חוות הכשרה בוירינגן ובהקמת כפר הילדים “אילניה” למען יהיה בית ל-500 ילדים משארית הפליטה שהובאו אליו מרחבי אירופה. משקמה המדינה עלו יושבי הכפר ארצה ובנימין היה אסיר תודה על שניתן לו לקחת חלק בהכשרת הילדים לעליה ולבניין הארץ.

עולם המיכון היה לבנימין דרך חיים, להלכה ולמעשה, עד כדי כך שפעם לא נכנע להחלטת הקיבוץ ונסע על חשבונו לצ’כיה וגרמניה לרכוש נסיון מעשי בעבודה בבתי חרושת למכונות חקלאיות. הודות לעניין הרב שהיה לו ולהשכלה הגבוהה שרכש בתחום זה, עבד רוב שנותיו בארץ במכונות, בשדה ובמוסך, תוך כדי המשך השתלמותו העיונית בתחום. לבד מעבודתו הפיזית כטרקטוריסט הראשון בבית-אלפא וכמרכז הפלחה והמוסך ברמת יוחנן, עסק גם בפעילות הציבורית והעיונית הנלווית: בשנות ה-30 שימש כמדריך נודד ממשק למשק אודות השימוש במיכון החקלאי, אחר כך היה פעיל במחלקת המיכון של ארגון עובדי הפלחה והקדיש ממרצו להקניית דעת בעל פה ובכתב ולהשרשת המינוח העברי שיחליף את המינוח הלועזי שהביאו עמם מכונאי הארץ מארצות מוצאם. חלוץ היה בכתיבת ספרות עברית ומאמרים מקצועיים על המיכון ובתרגומה לעברית של ספרות לועזית בנושא, ועל כך זכה ב-1953 בפרס רופין. ספרו “המנוע המכונית והטרקטור” היה הספר הראשון שהכיר לחקלאים ולתלמידים את הטרקטור במינוח עברי. ספריו, שהיו לספרי לימוד בבתי הספר החקלאיים והמקצועיים, ומאמריו, מלמדים על התגייסות שקטה וממושכת להרמת הידע הטכני בארץ, על מאבק עקשני ובלתי נלאה להגברת התודעה של התכנון, הבטיחות והפריון בענפי התובלה והמיכון החקלאי. בעבודתו לא ידע לאות, שנים רבות בשדה ובבית המלאכה ובאחרית ימיו ליד שולחן הכתיבה. מכונות הכתיבה והשכפול שירתוהו לא רק להדפסת חיבוריו, כי אם להדפסת גליונות “ברמה” והטפסים להם נזדקקו מוסדות המשק והועדות.
איש רב פעלים היה, הנאמן לדרכו של הקיבוץ ללא סייג, הרהור או יכולת להתפשר. איש עקרונות, צנוע לגבי עצמו בהתנהלותו, בבגדיו ובתכולת ביתו, מקפיד בחומרה על המוסר החברתי, תובע מעצמו את אשר תובע מזולתו בבחינת “נאה דורש ונאה מקיים”. שופע עליצות היה בשעת רצון, פעיל בענייני משק, חברה ותרבות, פעיל ב”הגנה” ובבטחון הישוב וסביבתו. איש ספר ושיחה, בקי בעניינים שברומה של קבוצה וברומם של ארץ ועולם. ליווה בדאגה את התפתחותה של יעל, גאה היה על השגיו של עזרא, שהיה לאמן בעל שם עולמי.
בסתיו תשכ”ח, בין כסה לעשור, ולאחר מחלה ממושכת, הלך בנימין לעולמו, שבע יצירה, והוא בן 68 שנים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    בנימין זוסמן

    בן קיילה וליפא יום טוב

    נולד בגליציה

    כ”ה בתמוז תרנ”ט,   3.7.1899

    נשוי להודיה

    אבא ליעל ועזרא

    עלה לארץ בשנת 1920

    ממייסדי בית אלפא

    הצטרף לרמת יוחנן 1940

    נפטר  ה’ בתשרי תשכ”ח, 9.10.1967

    בן 68 במותו

    יהיה זכרו ברוך

  • מתוך תערוכה בלוחמי הגטאות-מירי פיינשטיין

    “כאן התחילה ילדותי…” תערוכה במוזאון יד לילד בלוחמי הגטאות – מירי פיינשטיין

    התערוכה החדשה בחלל התערוכות המתחלפות של “יד לילד”,  משלימה את הביוגרפיה הקולקטיבית של ילדים שחוו את השואה.

    התערוכה עוסקת בגורלם עם סיום המלחמה ולאחריה: ילדים שאיבדו את הוריהם ואת ביתם;

    שאיבדו במלחמה ערכי מוסר ומתקשים לחזור לחיים נורמאליים; ילדים שחיו בזהות שאולה אצל משפחות נוצריות ובמנזרים והתקשו לחזור אל זהותם היהודית וסוגיות נוספות שמעמיקות את ההבנה, שהשחרור לא היה סופו של מאבק ההישרדות.

    הישועה באה לילדים הללו בהתגייסות המופלאה של חברי תנועות הנוער ששרדו את השואה ובחרו להישאר באירופה כדי לתמוך בילדים,  בתרומתם של השליחים מא”י,  אנשי ארגון הבריחה, שלקחו חלק באיסוף ובהברחת הילדים לאזורים שהגדילו את סיכוייהם לעלות לארץ, ובפעלם של יחידי סגולה, ששמו להם למטרה, לבנות בית לילדים, במקום הבית שחרב, לשקם את זהותם, להשלים את חינוכם ולהחזירם לחיים נורמאלים,  והנדודים בדרך לעתיד מבטיח מלא תקווה, בבניית הבית בארץ המובטחת – ארץ ישראל.

    ה”בית” במשמעותו העמוקה הוא הרעיון המנחה של התערוכה והוא מופיע לאורכה בשלושה היבטים:

    אובדן הבית,  בניית הבית הזמני “המשקם” – בבתי הילדים שהוקמו לאחר המלחמה,  והנדודים בדרך לעתיד מבטיח ומלא תקווה – בבניין הבית בארץ המובטחת – ארץ ישראל.

    פוריה ליצ’י, אוצרת התערוכה

     

    • בין השליחים שהגיעו מן הארץ היה חברנו בנימין זוסמן ז”ל, מוותיקי בית אלפא שעברו לרמת יוחנן בפילוג של 1940. בנימין, אביהם של יעל זוסמן ז”ל ועזרא אוריון, יצא לשליחות בקרב הניצולים באירופה  ב 1946 , שהה בכפר הילדים “אילניה”, באפלדורן שבהולנד שם שימש אב הבית ומנהל אדמיניסטרטיבי.  נוכחותו האבהית ופעלו החברתי- תרבותי זכור ליוצאי ה”כפר” הנמצאים בישראל. כתב לנו לפני כשנה אחד מחניכיו

    שדמותו של בנימין במחנה היתה לה השפעה על כל מהלך חייו עד היום הזה. הוא אימץ את גישתו החינוכית והאבהית של בנימין, את ההדגשה של אהבת הארץ ואת השימוש הרב בשירה ככלי חברתי, לימודי וחינוכי. האיש הפך מורה ובדרכו החינוכית בחר לעבוד בפריפריה במקומות נידחים בארץ, בהם חשב שנוכחותו תהיה חשובה ומשפיעה.

    דמותו של בנימין מונצחת בתערוכה שתיפתח בשבוע הבא באמצעות אלבומים שהוענקו לו ע”י חניכיו בעת שנפרד וחזר לארץ ואשר הועברו על ידינו למוזאון בלוחמי הגטאות.

    אוצרת התערוכה ומנהלת “יד לילד” מזמינות את חברי רמת יוחנן להשתתף ביום העיון שיערך ביום פתיחת התערוכה: יום ו’ 15.11.2013.

    תכנית הכנס מפורסמת על לוח המודעות בחדר האוכל.

    תחבורה תאורגן למעוניינים להשתתף.

     

     

  • פיסות זכרון מאפלדורן

    2) “לי כל גל נושא מזכרת” – פיסות זיכרון שהתגלגלו ממחנות העקורים לארכיון רמת יוחנן

    הימים, שלהי מלחמת העולם השניה. הישוב הארץ ישראלי מתגייס לעזרת שארית הפליטה באירופה המדממת. קבוצה לא מבוטלת מחברי רמת יוחנן מתגייסת אף היא לשורות הבריגדה היהודית, אחרים לעבודה במחנות העקורים וכפרי הילדים שהוקמו לשם איסוף וטיפול בילדים ניצולי שואה בני בלי בית ולהכנתם לעליה ארצה. שליחים רבים מכל תנועות הנוער עסקו בחינוכם ובהקניית השפה העברית וחיבורם אל התרבות המתחדשת בארץ. בין השליחים היה חברנו בנימין זוסמן ז”ל אביהם של יעל ז”ל ושל עזרא אוריון יבדל”א.

    בנימין, מחלוצי העליה השלישית ומראשוני בית אלפא, מומחה לענייני מיכון בימים כתיקונם, שימש כשנתיים ימים (1946-1948) בתפקיד מנהלי בכפר הילדים “אילניה” שבאפלדורן, הולנד. חניכיו שם כתבו עליו: “בנימין היה איש ארצישראלי שרשי, איש קיבוץ, שתרם רבות להחדרת רוח הארץ לכפר הילדים שלנו שכונה בשם ‘אילניה’ “. לפני שובו ארצה העניקו לו הילדים שני אלבומים מעשה ידיהם ובהם מכתבים, שירים, ציורים, צילומים ותאורים של החיים בכפר. האלבומים היו שמורים בעזבונו של בנימין ועוררו התרגשות במי שהזדמן לו לצפות בהם.

    הדילמה שעמדה לפתחנו היתה האם זוהי האכסניה המתאימה לפריטים ייחודיים אלו ומה הסיכוי שהאנשים שפריטים אלו עשויים לעניין אותם (מקרב חברי הקבוצה או חוקרי שואה) ידעו על קיומם ועל מיקומם, כשאין הם נמצאים במי מארכיוני השואה המרכזיים. לאחרונה, בהחלטה משותפת של עובדי הארכיון, ובהתייעצות עם אחד החניכים מאפלדורן ועם מנהל הארכיון של בית לוחמי הגטאות, העברנו את האלבומים לגניזה נכונה במקום הכי מתאים להם. הסיכוי שבעקבות הפרסום עליהם באתר המוזיאון יגיעו אנשים הקשורים בהם לצפות, ללמוד ולחקור את הנושא גדול יותר במקום זה. ארכיון המוזיאון מכיל חומרים נוספים ומצויים בו אנשי מחקר שיכולים להעניק לממצאים משמעות יותר רחבה.

    האלבומים התקבלו בשמחה ע”י אנשי המוזיאון אשר שלחו מכתב תודה לארכיון רמת יוחנן

    בידינו  נשאר עותק סרוק אשר חלקו יוצג בחלון הארכיון ברחבת הכניסה לחדר האוכל.