גיל קוטלר

03/12/1957 - 02/01/1995

פרטים אישיים

תאריך לידה: י' כסלו התשי"ח

תאריך פטירה: א' שבט התשנ"ה

שם האב: יואל

שם האם: טלילה

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: גולני

עבודה: אורווה

חלל צה"ל

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

סבים וסבתות: רון פולני יהודה

בן/בת זוג: קוטלר בלינדה

בנים ובנות: גל קוטלר

גיל קוטלר

גיל נולד ברמת יוחנן, בנם הצעיר של טלילה ויואל, אח לסמדר ונני.
בגן היה ילד תוסס, חייכן, מלא חיים, מלא אנרגיה ומלא הומור. בבית הספר אהוב היה על המורים בחביבותו ושובבותו וכך גם על חבריו בכיתה. תמיד אותו חיוך בעיניים וזיק של שובבות.  מילדות ראה עצמו כבוקר משוטט על הסוס במרחבי שדות, מעיז עדרי בקר. נער חם וחביב בחור חמד,  אהוב במשפחתו, בין חבריו וברמת יוחנן בכלל.
כשהתבגר עבד באורווה עם יונתן עזריאלי. רוכב, מוביל את הבקר מגבעה לגבעה, שומע סיפורי בוקרים, לוגם קפה במדורות השומרים הערביים.
בסיום לימודיו יצא לשנת שרות בקיבוץ אפיק.
התגייס לצבא לקורס טייס ולמרות רצונו העז לא סיים את הקורס והגיע ל”גולני”. כל השירות חלם לחזור ולנהל את ענף הבקר במשק. ואכן הגיע לכך מיד עם שחרורו. הוא חבר ליונתן יובל וביחד הקימו את האורווה החדשה והפכו את ענף הבקר לבשר בשילוב עם רכיבה על סוסים לענף מוכר וידוע בקיבוץ ובארץ. האורווה היתה ביתו השני והעבודה מרכז חייו.  ב 1986 יצא בשליחות “מילואות” להביא פרות מגרמניה.
במסגרת שנת חופשה עשה בארה”ב, באירופה ובעיקר באוסטרליה. בתקופה זו רכב, עבד, למד אילוף סוסים וראה עולם. כשחזר התבסס בענף והחליט סופית שכאן מקומו.  איש אופטימי, מוקף חברים, מאיר פנים ומסור לעבודה, לחבריו ולמשפחתו.
שנתו האחרונה הייתה המאושרת בחייו. ב- 1994 נשא לאשה את בלינדה, וביחד בנו בית ברמת יוחנן.
בשנה זו יצא ללמוד בקורס ל”מנהל עסקים” במדרשת רופין. תקופת לימודיו היתה תקופה יפה לגיל. הוא האמין ביכולתו התמודד עם חומר הלימודים. נפתחו לפניו עולמות חדשים.
בשרות מילואים לקה בלבו ונפטר. גל בנו נולד לאחר מותו.

 

קישורים:

נזכור את כולם – משרד הבטחון

גלעד – מ.א. זבולון

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    גיל קוטלר

    בן טלילה ויואל

    נולד ברמת יוחנן

    י”ט באדר תשי”ז  12.03.1957

    נשוי לבלינדה

    אבא לגל

    נפטר בעת שרות מילואים

    י’ באדר א’ תשנ”ה  01.02.1995

    בן 38 במותו

  • פלוגת הצער – ניצחה – נח בן נחום

    גיל,

    הערב הוא ערב יום הזכרון האחד עשר מאז שלא חזרת מהמילואים.

    בשנים האחרונות אנו באים אחרי הטקס במצבה לחדר האוכל, קוראים ומקריאים על הנופלים.

    אני מתאר לעצמי שאתה לא היית בא לערב כזה,

    אז הלב שלך החליט להביא אותך,

    בשנה הבאה היינו חוגגים לך חצי מאה,

    אבל לפני 4015 ימים ולילות הלב שלך החליט שהספיק לו .

    באותו יום פלוגת הצער נצחה את פלוגת השמחה,

    חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות על תותחי האהבה,

    חיילי החיוך ירו חץ של אושר – פלוגת הצער לא נפגעה,

    חיילי החיוך ספגו רימון של נוסטלגיה – פלוגת הצער ניצחה.

    ומאז כל ערב הם פותחים שולחן בחדר לבי הקטן

    לפעמים השמחה שולחת מרגלים – אך לרוב מגלים את כולם

    הצער עושה אימונים בין רכסי הייאוש שנמצאים ליד הר השחיקה הגדול,

    הם שטים על ספינה עשויה מחשיש,

    הם שטים על ים שעשוי אלכוהול.

    אז אם פתאום אתה שומע בלילה תהלוכת צער על יד חלונך

    אז כנראה שפלוגת הצער ניצחה גם אותך…

    נח בן נחום

    ערב יום הזכרון תשס”ו 2006

     

  • לגל – ראובן עזריאלי

    לְגַל

     

    אֲנִי מְקַוֶּה גַּל, כִּי אוֹתְךָ לֹא אֲבִיכָה

    אִם לְךָ אֲסַפֵּר מִי הָיָה עֲבוּרֵנוּ אָבִיךְ.

    אִישׁ חַיְכָן, טוֹב לֵב וּמוּצָק

    דְּמוּתוֹ בְּלִבֵּנוּ חוֹצָה זְמַן וּמֶרְחָק.

     

    אֲחִי קָרָא לְאָבִיךָ גִּלְגּוּל

    אוֹתְךָ עֵת אֶרְאֶה אוֹחֵז בִּי בִּלְבּוּל,

    אֲנִי מֵחָדָשׁ בְּכָל פַּעַם מֻפְתָּע

    כִּי אַתָּה הוּא אָבִיךָ, וְאָבִיךָ אַתָּה.

     

    פָּנִים עֲגֻלּוֹת, מְחַיְּכוֹת צוֹהֲלוֹת

    וּצְחוֹק מִדַּבֵּק שֶׁאֵין לוֹ גְּבוּלוֹת,

    הִלּוּךְ מְעַט מִתְנַדְנֵד כְּמַלָּח

    רְצִינִי,חוֹשֵׁב, וְגַם מְבֻדָּח.

     

    מֵעֵינֵינוּ שֶׁלָּנוּ אַל תִּשְׁתָּאֶה

    אֵלֶיךָ תְּמוּנַת דְּמוּתוֹ תֵּרָאֶה.