Notice: Trying to access array offset on value of type bool in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/wp-super-cache/wp-cache.php on line 3716
דינה מלמד – בצרור החיים

דינה מלמד

15/01/1910 - 08/04/1969

פרטים אישיים

תאריך לידה: ה' שבט התר"ע

תאריך פטירה: כ' ניסן התשכ"ט

שם האב: דוד

שם האם: ברכה

ארץ לידה: לודז' פולין

שנת עליה: 1924

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

דינה מלמד

דינה נולדה ב-1912 בלודז’, פולין. אביה היה סוחר. כשמלאו לה 6 שנים נפרדו הוריה. היא התחנכה בגימנסיה עברית לבנות ומגיל 8 היתה חברה בתנועת “השומר הצעיר”, אותה עזבה סמוך לעלייתה ארצה.
בדצמבר 1924, בעזרתו של דודהּ, אחי אמה, זאב יוסקוביץ, עלו דינה ואמה, חנה, ארצה והתיישבו בתל-אביב בשכונת ברנר, שעל-יד נווה צדק. אמה התפרנסה מתפירת בגדי ילדים ואילו דינה החלה ללמוד בביה”ס לבנות. מקץ שנת לימודים אחת, עברה דינה יחד עם אסתרקה, בת דודתה, ועם דוחה מנור ואסתר רפפורט לבית אלפא, שם גדלו בחברת הילדים, ילדי חוץ לצידם של בני המשק. בגיל 16 הצטרפה ביחד עם בני גילה להסתדרות העובדים. בסיימם את חברת הילדים הקימו 17 חברים וחברות ובינהם: דינה, אסתרקה, דוחה, שייקה שוחטוביץ’ ואחרים, את קבוצת “העמק” ויצאו למשימות כיבוש עבודה במושבות פתח תקווה, ראשון לציון והרצליה. חברי הקבוצה עבדו בפרדסים, אם כי, בדומה לקבוצות נוספות בימים ההם, גם הם מצאו עצמם לעתים מחוסרי עבודה. הם עבדו בתל-ליטבינסקי בין מאות ערבים וגרו, כמובן באהלים.
ב-1929, בזמן המאורעות, נתפרדה החבילה וחברי הקבוצה שבו למשקיהם. לאחר שנה בחדרה, חזרו דינה ואסתרקה לבית-אלפא, שם עבדה דינה בעיקר בגן-ירק וברפת. היא נישאה לשלומקו וב-1935 נולד בנם-בכורם, מיכאל. בטרם עברו לרמת יוחנן, עם הפילוג, שהו דינה ושלומקו במרחביה. ברמת יוחנן עבדה דינה בגן הירק, בימים שעוד גדל שם, לדבריה, תות שדה, וכן בכרם, ברפת ובלול. במשך השנים היתה אקונומית, סדרנית עבודה וחברה בועדות שונות.
שלומקו היה ברמת יוחנן זמן קצר ועזב. דינה נישאה לאפרים מלמד ועם השנים נולדו אברהם (בינוש), הלל והדס (דסי).
בד בבד התגייסה דינה למאמץ המלחמתי. היא היתה חברה ב”הגנה” ועברה קורס מפקדי עמדות. בימות הקרב על רמת יוחנן, היתה מפקדת עמדה מס’ 2. “אנשים אחרים שלא השתייכו לעמדה”, היא כותבת, “אלה שבאו לעזר לנו מהקריות- העריכו מאוד שבחורה מפקדת על עמדה”.
אך עיקר מסירותה של דינה בקיבוץ הופנתה לנוי ולטיפוח מראה החצר. דינה קנתה לעצמה במשך השנים שם של מומחית לצמחיה, לתנאי גידולה ולמיגור מגפות שפקדו לא אחת את עצי המשק, ועשתה זאת בחריצות אין קץ ובכל מזג אויר, אין פינה שלא זכתה למגע ידה.
“בגיל 69”, מעידה דינה על עצמה, “למדתי לרכב על אופניים, מה שמקל עלי בעבודה”. בשנת תשמ”ב, היא שנת היובל לקיבוץ, במלאת לה 70, פרשה דינה מעבודתה בנוי, אך המשיכה לטפח כמה פינות נבחרות ברחבי המשק, או יותר נכון, בשוליו. “מכיוון שהרגשתי וידעתי שהנוי בדמי, איני יכולה בלעדיו וכנראה גם הוא אינו מסתדר בלעדי”, סיפרה, “החלטתי לאמץ לעצמי פינות מוזנחות אליהן לא יכולתי להגיע בעבודתי בנוי הכללי. בחרתי איפוא את הכניסה למשק ובית הקברות”. “השמת לב”, מעירה לה המראיינת, “כי ראשית וסיום בבחירתך?”, ודינה צוחקת: “כן, ודאי שמתי לב, ואם לא די בכך הרי אני חברה גם בועדת הקליטה וגם בועדת אבלות”.
והחיוך הזה של דינה, ליווה אותה תמיד ושימש לה מליץ בקרב כל מי שהיא באה עמו במגע. תמיד אופטימית, תמיד מסבירה פנים.
זכתה דינה להזדקן כשהיא עטופה באהבת בניה ונכדיה, שהשיבו לה על כל שהעניקה להם לאורך השנים. טוב היה לראותה מטיילת עמם ערב ערב בקלנועית, ברחבי החצר, אותה חצר שלטיפוחה הקדישה שנים רבות כל-כך, ומתפעלת כל יום מחדש מכל הנקרה בדרכה.
בת 92 במותה.
נופה של רמת יוחנן חסר אותה מאוד.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    דינה מלמד

    דינה מלמד 

    בת חנה וזאב לוי

    נולדה ט’ בשבט התרע”ב 28.01.1912

    בלודז’ – פולין

    נשואה לשלומקו ישראלי

    אמא למיכאל

    נשואה לאפרים מלמד

    אמא לאברהם (ביינוש), הלל ודסי

    עלתה לארץ ב1924

    1925    הצטרפה לחברת הילדים בבית אלפא

    עברה לרמת יוחנן 1940

    נפטרה י”ב בסיוון תשס”ד  1.6.2004

    בת   92  במותה

  • לאמא דינה – מביינוש

    לאמא דינה – מביינוש

    אמא שלנו.

    שושנה בלי קוצים

    על דשא אהבתך

    בצל פינוקיך

    שיבתי.

    החיוך העצוב

    הגבות הכווצות

    לא הסתירו

    את מכשולי חייך

    אך מילים רעות לא היו בך.

    נתת, ונתת, ונתת

    ולקחת שכחת

    אולי לא ידעת..

    “אני בסדר”,

    “אני לא צריכה”,

    “לא בשבילי,

    ועכשיו שדממת

    ולתת לא תוכלי

    הגיע הזמן – ועבר

    לאמר לך

    קרבנך נתרצה

    עשנו לרקיע עלה

    ואולי מילותי

    כזר לראשך

    יביאו חיוך אחרון

    אל פניך.

     

  • יָדַיִךְ הִפְרִיחוּ   – ראובן עזריאלי

    יָדַיִךְ הִפְרִיחוּ   – ראובן עזריאלי

     שׁוּב לֹא תְּפוֹרְרִי

    רִגְבֵי אֲדָמָה סוֹרְרִים

    בְּכַפּוֹת יָדַיִךְ. 

    לֹא יַבְרִיקוּ עֵינַיִךְ

    לְמַרְאֵה גִּנָּה הֲדוּרָה,

     

    שׁוּב לֹא תְּחַיְּכִי

    חִיּוּךְ שׁוֹמֵר סוֹד

    מוּל חֶלְקָה עֲזוּבָה

    יָדַיִךְ הִפְרִיחוּ בְּאֵין קֵץ אַהֲבָה.

    הָעֵצִים שֶׁגָּבְהוּ

    קוֹמָתֵךְ עֵת שָׁחָה

    כָּמוֹנוּ זוֹכְרִים לָךְ

    חֶסֶד מַתְּנַת נְעוּרִים.

    הָאֲדָמָה שֶׁיָּדְעָה

    אַהֲבַת יָדַיִךְ

    בְּחֵיקָהּ לָךְ תַּצִּיעַ

    מַצַּע אַהֲבָה.

     

                                                                                        1/6/04

  • רפאל רפפורט נפרד

    דינה

    דינה, נוחי בשלום.

    עברנו יחד כברת דרך ארוכה.

    באת לחברת הילדים של בית אלפא, אליהו התייחס אליך כאב, אסתר היתה לך חברה ואחות.

    תמיד ראינו בך בת משפחה, ואני מרשה לעצמי לייצג את אלה שכבר לא מסוגלים לבוא גופנית להיפרד ממך בכל נפשם.

    היו לך חיים מלאים, אשר ישמרו בזיכרונם של כל קרוביך, ילדיך, נכדיך וניניך.

    אני, שהמילים היו יוצאות ממני בזרם, מתקשה מאד להתבטא ולומר את אשר בליבי.

    יהא זכרך ברוך, וזיכרונך ישמר לנצח.

    בהערצה.

    רפאל רפפורט.

  • נפרדים מדינה מלמד- חבריה מ”חמדת אבות”

    י”ב בסיוון תשס”ד  1.6.2004

    חבריה מ”חמדת אבות” נפרדים מדינה מלמד

    הקשיבה ורשמה: יהודית דהאן

    שרה נבו:

    על דינה אפשר להגיד דברים טובים, דברים בעלי משמעות. היא עמדה ועבדה במרץ רב בתלאות החיים. היא אספה קומץ חברים ואיתם הלכה עד הסוף, לא רצתה להקשיב לכל הסיפורים בקיבוץ.

    דינה יכולה לשמש דוגמא. נזכיר אותה תמיד אופטימית, נזכור אותה שעבודת האדמה היתה היעוד בחייה. יחסיה עם ילדיה היו יוצאים מן הכלל, שמשה להם מודל חיקוי שורשי, לבבי ואופטימי. אהבה את החיים באופטימיות, וידעה לשאת את כל הקורה במשק בהבנה. דינה השאירה לנו חצר מטופחת ויפה ומצווה עלינו לשמור את הקיים.

    נוחי בשלום על משכבך ונשתדל לשמור את מה שהשארת כשובל של שמחה ואופטימיות.

     אורה בן נחום:

    דינה היתה מנהלת ועדת בריאות. אני הצטרפתי לדינה לפעילות וטיפלנו במקרים קשים וקלים בנושא הבריאות

    דינה ואני עזרנו בדכי נועם לאנשים להבריא. טיפלנו במסירות  בכל חבר באהבה בביתו. דינה ואני טיפלנו בלורה אחרי תאונת הדרכים במסירות רבה וראינו בדרך נס את דרך ההבראה של לורה. למדתי מדינה להכין תרכיז לימונדה. היא היתה נחמדה כלפי החברים ובני אדם בכלל.

    היא הלהיבה אותנו בסיפורים על הבריאה.

    היתה אשה נעימה, אהבה מוסיקה ורקדה למשמע הצלילים. היא תחסר לי מאד.

    היא גידלה במסירות את ילדיה, וילדיה אהבו אותה בכבוד, וטיפלו בה באופן יוצא מן הכלל עד יומה האחרון.

    נאחל לך דינה, שמקומך בגן עדן ינעם לך.  מאורה.

     

    רחל מסינגר:

    תמיד ראו את דינה עם המעדר ביד, עובדת את האדמה באהבה ומסירות רבה. היא אהבה לשתול פרחים. תמיד בשמחה . קבלה יפה את האנשים שהגיעו מקצווי עולם. את המתנדבים חיבקה בחיבוק אמהי ולמדה אותם לחיות ולחלוק את חייהם בשיתוף.

    דינה התאלמנה צעירה. אפרים השאיר אותה אלמנה והיא גידלה את ילדיהם במסירות בשמחה ובהומור. והקנתה להם את אהבת הארץ דרך העבודה.

    יהא זכרה ברוך.

    אהרון גרובר:

    דינה אהבה לטייל בארץ, להכיר את הארץ דרך הרגלים. השתתפה בכל הטיולים.

    מרים דבי:

    מה אכתוב עליך אם לא דברים טובים?

    השארת ילדים לתפארת. עד לרגע האחרון טיפלו בך במסירות.

    בחגים שימחת אותנו בריקודים ובתנועה ובשירה. כל החגים יצאת בשירה ומחול.

    יהיה זכרך ברוך.

  • זכרונות על דינה – עדה כץ

    זכרונות על דינה/ עדה כץ

     

    כשבאתי לרמת יוחנן, יורם אמר שהוא חייב להכיר לי חברה שעובדת בצוות הכותנה ויש לה המון ידע בצמחים.

    אז הלכנו לארוחת ארבע אצל החברה דינה מלמד. (אני רק סיימתי למודי ביולוגיה/בוטניקה ומאוד שמחתי לפגוש אנשים עם ידע כזה).

    טוב, הגענו אל משפחת מלמד, דינה ואפרים ואף אחד לא דיבר איתי על צמחים!

    אנשים מאוד משונים!

    עברו כמה ימים, שבועות, ואפילו יותר, ומדי פעם פגשתי את דינה. קצת על המדרכות ובעיקר בגינות. באמת היה לה ידע רב בצמחים.

    בעיני – החשוב ביותר בעבודתה היה השילוב של גינה – בני אדם.

    למשל כששתלה שיחים גדלו והסתירו חלק מהכביש. היא אמרה אז שהצמחים הם לשירותינו ואפשר וצריך לעקור אותם אם הם מפריעים או גורמים סכנה.

    לא ברור איך נודע לדינה שהולכים לבנות באיזה מקום רחוק, על שטח שהיו בו צמחי “בן חצב יקינטוני” ו”עיריוני צהוב” היא הגיעה לשם, הוציאה את הבצלים ושתלה בשטח שבדרך לפלרם. זאת הייתה פעולת הצלה מצד אחד, וטיפוח הנוי מצד שני (חבל שלא היה מי שיחזור על מעשה זה כשסללו את מגרש החניה של פלרם על חלק מהגינה הזאת).

    בפגישות שלי עם דינה התרשמתי במיוחד מהשילוב של טוב דיבור כאילו אדיש לגמרי, עם תוכן דיבור מלא התעניינות.

    בעצם כל מה שכתבתי כאן הוא רק הקדמה לדבר הכי חשוב:

    הקנאה שלי באופטימיות הנדירה של דינה ובהומור הטוב והשקט שלה.

    אלו תכונות שאינן ניתנות לחיקוי ויחד עם זה – כמה נעים לפגוש.