דן (פרדק) גלעד

1/11/1913 - 13/06/1999

פרטים אישיים

תאריך לידה: א' חשון התרע"ד

תאריך פטירה: כ"ט סיון התשנ"ט

שם האב: משה (גולדברג)

שם האם: גוסטה

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1934

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: גלעד שלומית

דן גלעד

דן נולד בשם פרד אריק בעיירה אושווינצים שבגליציה, פולין. עיירה זו, נודעה אמנם לימים לשמצה בשמה הגרמני, אושוויץ, כסמל לעוצמת החורבן וההשמדה שהנחית הצורר הנאצי על יהדות אירופה, אך בימי ילדותו של דן היתה זו עיירה יהודית-פולנית שמרבית תושביה היהודיים היו דתיים ועד מלחמת העולם השניה התנהלו חייה בבטחון ובשלווה יחסית.
בית הוריו לא היה בית דתי ולא נשמרה בו מסורת ישראל, אך זה היה בית ציוני וחמשת ילדי המשפחה חונכו ברוח הציונות המעשית, עליה ארצה ובנין המולדת. אבי המשפחה היה עורך דין, ואילו האם היתה עקרת בית. את חינוכו קיבל דן בבית ספר פולני ממלכתי, מעט עברית למד אצל מורה פרטי. הוא השתייך לתנועת הנוער “עקיבא” של הציונים הכלליים.
כשפנה ללימודים אקדמאים חיפש מקצוע שיביא תועלת לכשיעלה ארצה ובחר ברפואה. הואיל ובאוניברסיטאות בפולין נהוגות היו גזרות הנומרוס קלאזוס שהגבילו את מספר היהודים שיכולים ללמוד מקצוע מסוים, נסע דן ב-1931 לצ’כוסלובקיה, וכשהחלו לנשב שם רוחות האנטישמיות עבר ללמוד באיטליה. באיטליה הלאומנית של מוסוליני כדאי היה לו להיות חבר במפלגה הפאשיסטית, גם מבלי להזדהות עם עמדותיה, מפני שהדבר זיכה אותו בהטבות שונות, כולל באגודת הספורט ובנסיעותיו ברכבת. כך קרה שדן ייצג את אגודת הספורט הפאשיסטית של נאפולי במקצוע הסקי באליפות הסטודנטים של איטליה. כשעלו הנאצים לשלטון והרוח האנטישמית החלה נושבת גם באיטליה, ומשנודע לו כי בפלשתינה יש עודף ברופאים אך מחסור בימאים, החליט ללמוד ימאות, מקצוע שישרת טוב יותר את האינטרסים של מדינת היעד שלו. דן, שלא ראה ים מעולם ולא עלה על אוניה קודם לכן, למד ב-1933 ימאות בבית ספר גבוה בנאפולי. ב-1935, כשרצה להכיר אוניה, עלה על האוניה “תל-אביב” שהיתה שייכת ליהודי גרמני ושטה בין טרייסט לחיפה, אז הפליג לראשונה לחופי ישראל. כשעגנה האוניה בארץ בין הפלגה להפלגה, היה נוסע בימי הפנאי לבקר את דודתו שלומית רון-פולני בבית אלפא ועובד שם בעבודות מזדמנות. הוא החל את דרכו בים כנער סיפון והתקדם ועלה בסולם הדרגות עד שהיה לרב מלחים על האוניה “קדמה”.

15 שנים הפליג דן באוניות זרות ויהודיות. הודות לנדודיו ראה עולם ורכש שפות רבות. בשנות מלחמת העולם השניה עבד באניה דנית שהובילה אספקה ותחמושת. ב-1944, כשעגנה אונייתו בנמל סידני שבאוסטרליה, צלצל לשלומית, אז אירנה רוזלי, למסור לה דרישת שלום ממכר משותף. שיחת הטלפון הולידה פגישה ולימים, לנישואיהם. דן לא יכול היה לחזור לארץ בשל תנאי המלחמה ולפיכך שב לים. רבות מן האוניות נפגעו באותם ימים ע”י צוללות או מטוסים גרמניים, אך מזלו של דן שיחק לו והוא יצא מהמלחמה ללא פגע. ב-1945, בסמוך לסיום המלחמה, הפליגה אונייתו בים התיכון וכשעגנה במצרים, ירד מהאוניה וברכבת הגיע לארץ, כאן קיבלו את פניו אחיו אדק (אליהו) ורות. הוא הצטרף לאחיו אדק ולדודתו שולמית ברמת יוחנן. לימים נספה אדק, שהיה מראשוני מערך הרכש של חיל האויר הישראלי, בשלגי המונטבלאן שבצרפת. שלומית, אשר לא יכלה לעלות ארצה בשנות המלחמה, הצטרפה אליו ב-1946, כאן נולדו לימים ילדיהם תמנה, עמיר ונעה. בשנותיו הראשונות ברמה עבד דן בלול ובפלחה. ב-1951, כשפרצה שביתת הימאים הגדולה, נקרא דן, שהיה עוד ב-1935, באחת מחניותיו בחיפה, ממייסדי אגודת הימאים בארץ ישראל, על ידי הועד הפועל של ההסתדרות לנהל את האגודה ולתווך בין השובתים לבין אבא חושי. מקץ שנת עבודה אחת באגודה, חזר למשק. בשנות ה-50 וה-60 עבד בחצרנות ובמחסן התערובות, בו הכין תערובות לענפי החי, בטרם קם מכון התערובות “מילובר”. חמש שנים היה מרכז האולפן ואחר כך עבד בלול הרביה. בד בבד נשא בתפקידים שונים בקהילה: 25 שנה היה המא”ז (מפקד האזור), כיהן בועדות שיכון, חברים, בטחון, מינויים, תרבות וחברה. היה מעורה בחיי החברה ומקובל על החברים כבורר, מגשר ופותר בעיות אישיות וחברתיות. איש עקרונות היה והרבה להביעם בעל פה ובכתב, אם כי נמנע מלהגיע לכדי עימות. הרבה לכתוב מאמרים ל”ברמה” בהם נתן דרור להשקפותיו ללא כחל וסרק. אדם צנוע היה הבז לכל מותרות. קיים הלכה למעשה את העקרון הקיבוצי: “תן כפי יכולתך וקבל לפי צרכיך”. היה נכון לבצע כל מלאכה נחוצה, מאיסוף האשפה ועד הובלת הדואר וחלוקתו לתאים, מבלי לתת לשיקולי כבוד או מאמץ פיזי לעמוד בדרכו.
פעמיים, בחורף 1982-3 ובשנת 1985-6, ירדו דן ושלומית לים המלח וחיו במשך תקופה לצידם של נעה ומשפחתה בקיבוץ קלי”ה, מסייעים לבניינו של משק צעיר.
בית מיוחד היה ביתם של דן ושלומית, אוהבי אדם היו וביתם פתוח בפני כל הבא בשעריו. לצד ילדיהם העניקו בית לילדי חוץ שבאו לגדול בקיבוץ והפכו לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. אנשי שיחה היו ואוזניהם כרויות לרחשי ליבם של חברים שהתדפקו על דלתם.
ב-1993 נפטרה שלומית ממחלה קשה ודן נותר לבדו, אך מוקף במשפחתו הענפה, ילדיו ונכדיו. באחרית ימיו התגורר ב”חמדת אבות”, שם זכה לטיפולם של הצוות המסור ובני משפחתו. הלך לעולמו שבע ימים ומעש והוא בן-86 שנים.
יהי זכרו ברוך


Notice: Undefined index: query in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 227

Notice: Undefined index: id in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 228

Notice: Undefined index: query in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 227

Notice: Undefined index: id in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 228

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    דן (פרדק) גלעד 

    בן גוסטה ומשה גולדברג

    נולד באושוינצ’ים – פולין

    א’ בחשון תרע”ד  01.11.1913

    נשוי לשלומית

    אבא לתמנה, עמיר ונעה

    עלה לארץ בשנת 1934

    הצטרף לקבוץ רמת יוחנן 1945

    נפטר כ”ט בסיון תשנ”ט  13.06.1999

    בן 86 במותו

     

     

     

     

  • ברכות

    ברכות

    סבא דן בן 80

    לאבא שלנו, לסבא דן הטוב והאוהב, רציתי לומר הערב- מספר מילים היוצאות מהלב:בשנה האחרונה עברת, יחד איתנו, תקופה קשה וכואבת שהוכיחה לכולנו כי אמא באמת יש רק אחת ואין אחרת.

    אך למרות העצב והכאב ולמרות כל מה שקרה, הצלחת לחרוק שיניים ולחזור די מהר לשיגרה.

    והנה אתה כאן עמנו, נוגע בגיל הגבורות ומוקף בבנים והבנות ובכל הנכדים והנכדות ונשאר כהרגלך צנוע ובז לכל המריח מותרות, כך שאין בכלל מה לדבר, או אפילו לחשוב לקנות משהו ליום ההולדת, כמו איזה פריט חשמלי או סתם רהיט,

    משהו שיחליף את תקופת האבן, או לפחות את התקופה הביזנטית.

    אבל מה? כולנו יודעים שרק תיקח ליד את “דבר” ואז תשכח הכל ויותר אתה לא זקוק לשום דבר. כי מהבחינה הזאת אתה כבר בהחלט מקרה אבוד ולא יועילו שום דברי חלקות, או אולי מילות עידוד.

    אצלך, הקיבוץ היה תמיד לתת הרבה לפי יכולת אבל לקבל קצת לפי הצרכים? זו כבר אופרה אחרת.

    לכן החלטנו לתפוס בשתי ידיים את ההזדמנות הזאת שאתה כבר בן 80 שנה ובעברית יפה אומרים: הגעת לגבורות והתאספנו כאן, בני ובנות החמולה, מכל קצווי הסביבה כדי להעניק לך, לא את הבל החומר, אלא את רוח האהבה.

    30.10.93

  • ניתוח גרפולוגי – שאול הלל

    מכתב גרפולוגי – דן גלעד בן 68

    דן גלעד משלב בתוכו את איש המעשה ואת הוגה הרעיונות. הוא ניחן בדמיון עשיר ויכולת להמציא פתרונות לבעיות לטווח זמן ארוך. הוא מאוד מגוון הן באורח חשיבתי והן במעשיו. בודק מקרוב את הנושאים בסביבתו החברתית מתוך סקרנות, גם כדי לנסות ולשנות את פני הדברים. הוא דינמי מאוד ושאפתן ומתאים עצמו לסיטואציות מתחלפות.

    דן ניחן בנפש צעירה מאוד, תוססת וערנית, יש בו תערובת מוזרה של דאגנות ואופטימיות. דאגה לעתיד ואופטימיות לגבי התוצאות.

    האנרגיה המגוונת שבו, פועלת במישורים רבים החל מעבודות כפיים ועד תעסוקה הקשורה בבני אדם. כח הסבל והעקשנות המצויים באישיותו מאפשרים לו להתגבר על מכשולים ונראה כי האיש הצליח להתאושש ממשברים רגשיים בעברו בכוחותיו הנפשיים. הוא מסוגל לשנות דפוסי חיים ומסגרת ולהתגבר על קשיים הן בתחום הרגשי והן במקצועי, אך נראה כי פעילותו למען החברה עשויה לבוא במקום חיי רגש ומוטיבציה אישית.

    שאול הלל

  • ניחומים

    מכתב ממשפחת מרים סיני (גוטדינר)

    לתמנה, עמיר,נועה והמשפחות – שלום

        קצת באיחור שמעתי על מותו של אבא דן, איש יקר. בשנים האחרונות עת פגשתי את דן ברמת יוחנן והוא היווה לגבי תזכורת כל-כך נעימה של שלומית ז”ל והבנות לבית גלעד. מעין חזרה אחורה אל ימים בהם האכפתיות והחברות היו קיימים באופן כה זורם וטבעי.

    דן נהג “להרביץ בי דרך ארץ” באיזו אמירה חכמה שעוררה בי תמיד מחשבה נוספת. היתה לדן היכולת להתעלות מעל צרות וקשיי היומיום באיזה חיוך טוב ושליפת משפט אופטימי.

    בטוחני שהערכים אותם קבלתם מאבא ואמא ממשיכים להנחות גם אתכם.

    וזוהי זכות גדולה!

    אהבתי את אבא-אמא

    ואוהבת את כולכם!

    מרים סיני וב”ב

    קבוץ מעיין ברוך

    אצבע הגליל

    לתמנה ,עמיר, ונועה היקרים!

    שמעתי בצער על מותו של אביכם היקר, דן, ורציתי להביע את השתתפותי במערכם.

    מול עיני עומדות תמיד עיניו של דן, תמיד מחייך- תמיד עם מילה טובה, עם משפט בצ’כית, לאבא ואמא שלי- משפט שגרם להם לקצת הרגשה ביתית בעולם הזר אליו הגיעו.

    אני רואה אותו וזוכרת – יושב על המדרכה לפני הצריף הירוק – תמיד פני נינוח

    אליכם – וגם אלינו שהיינו שכנים.

    ובגיל מאוחר יותר – בחדר האוכל, מביא לי עיתון כל צהריים – ומצביע על הקטע שידע שעניין אותי…

    וצילום סרטי המשפחה – שזכרתי והושפעתי, ויישמתי במשפחה שלי כשהנושא עדיין לא היה מקובל כל כך – והיום אחרי 25 שנה יש לי נכס יקר כל כך…

    אלו תמונות אישיות שלי שנשארו חרוטות מדן – שאני יודעת שהיה דמות מיוחדת במינה, עם עבר וחיים עשירים, גם לפני שהגיע לקיבוץ – וייחד אותו כמובן

    גם שלומית היקרה.

    מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

    דבורה סידי (גוטדינר)