יעקב יניב

17/10/1904 - 09/12/1997

פרטים אישיים

תאריך לידה: ח' חשון התרס"ה

תאריך פטירה: י' כסלו התשנ"ח

שם האב: הלל איסר(ינובסקי)

שם האם: אייגה

ארץ לידה: בלרוס

שנת עליה: 1921

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

יעקב יניב

יעקב נולד למשפחה דתית, דוברת עברית וציונית שהעניקה לילדיה גם חינוך כללי. בצעירותו ייסד עם חברים אגודת נוער “פרחי-ציון”. ב – 1919 הצטרף לאחותו בעתלית, שם עבד בייבוש ביצות ונטיעה. בסוף אותה שנה נכנס ללמוד חקלאות במקווה ישראל. בסיום לימודיו ב – 1924, אסף כמה חברים והלכו למטולה כדי להכשיר עצמם להתיישבות וקראו לעצמם קבוצת הצפון. חברים רבים עזבו ורבים אחרים הצטרפו ולאחר 4 שנים של נדודים ברחבי הארץ הגיעו לגניגר לנטיעת יער בלפור. ב – 1931 עלתה  הקבוצה להתיישבות ברמת יוחנן של היום. כבר בתקופת גניגר עבד בהדרכת ישובי החסידים שבאזור בעבודת האדמה. במשך שנות ההכשרה וכן ברמת יוחנן היה מהאנשים המרכזיים ומלא תפקידים רבים: מזכיר, מרכז משק וסדרן עבודה. במשך שנים רבות היה מרכז הפלחה, מזכיר הארגון וכן מורה לחקלאות בכפר גלים וביד נתן. כתב חוברות הדרכה עבור ארגון עובדי הפלחה ומשרד החקלאות וכן מאמרים רבים בעלוני התנועה וכמובן בעלוני הקיבוץ.

יעקב היה נשוי לצביה (גלר), שותפתו לדרך החיים ואם ילדיו: עדה (ז”ל), אורה ועודד (דדי). לאחר מותה נישא בשנית לידידת המשפחה מרים דוברוב שעלתה מארה”ב והשתלבה בקהילת רמת יוחנן.

למן הגיעו לגיל פרישה ועד מלאת לו 80 עבד במשרדי פלר”ם.

במשך שנים רבות אסף יעקב מסמכים וחומר נוספים בתולדות רמת יוחנן. בתנאים לא תנאים יצר את תשתיות הארכיון ובתחילת שנות ה – 70 הקים את הארכיון המסודר הראשון בבית ההנצחה. יעקב העלה על הכתב פרקים רבים מתולדות הישוב, ראיין קבוצות חברים והעלה על הכתב את קורותיהם האישיים וספורי מקום. כנמלה עמלנית צרף פתק לפתק, כתבה לכתב ומסמך למסמך ארגן אותם כך שיהיו נגישים למשתמשים. היה מראשוני הארכיונאים בתנועה הקיבוצית. התמיד בשליחותו זו עד ימיו האחרונים.

הלך מאתנו ראש וראשון למייסדי קיבוצנו.

יהי זכרו ברוך

קישורים:

מקווה ישראל

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • שיר שתורגם על ידי יעקב

    ומזל טוב יהודים                                                              1975

    מזל טוב , יהודים, יש לנו מדינה

    נעלמה הגלות, נעלמה הכלימה.

    שישו ושמחו, קרה לנו נס

    זאת חזינו בענינו באמת.

    לחיים יהודים, לחיים לבריאות

    לחיים יהודים, לחיים לבריאות

    היו נא בריאים, היו נא בריאים

    לחיים, לחים, אחרינו היהודים.

    אלפים שנים הזלנו דמעה

    זמן רב לא זרחה לנו חמה.

    היום חזרנו להיות אומה

    הודות לבורא, הודות לצבא.

    לחיים יהודים, לחיים, לבריאות.,וכו’

    אתמול קראנ תמיד בתורה:

    המחר יביא לנו את הגאולה

    שתו נא לחיים, מלוא הגביע

    היו נא בריאים בני יהודה.

    לחיים יהודים, לחיים לבריאות,

    לחיים יהודים, לחיים לבריאות.

    היו נא בריאים, היו נא בריאים

    לחיים, לחיים, אנחנו יהודים.

                                             מאת: מאת פיליפ (בניו יורק)

    תרגום: יעקב יניב

    המנגינה: תום בלליקה

  • ברכה לבת המצוה של מירב וצפי

    לאורחינו, אורחי בית אבאי ואורחי בית יניב (ינובסקי)

    שלום וברכה,

    הרגשה טובה היא, כאשר כולנו נפגשים בשמחות משותפות. זהו מפגש שני משותף לאחר המפגש המשותף כאשר חגגנו את יום בנות – המצווה של נכדותינו היקרות מירב וצפי. כאשר הגעתי לגיל הגבורות, לפני ארבע שנים, אמרתי בלבי ולמרים, שהייתי רוצה שנזכה בבר-מצווה של אורן ומורן והנה זכינו לשמחה משותפת לשני בתי אב ולאורחים יקרים שבאו ממרחקים וגם זכיתי לנינה גל ולנין אייל היום כבן 5 חדשים ועתה כמוסה בלבי משאלה ולוואי ואזכה לשמחות משותפות נוספות של נכדותינו ונכדינו היקרים המבוגרים יותר.

    אנו בני הדור הקודם, מחשיבים מאוד קשרי משפחה וחבל שקשר זה נחלש והולך בקרב הדורות הצעירים.

    ולאורן ומורן, חתני השמחה, אגיד משפטים אחדים. ביהדות, גיל י”ג שנים יש לו חשיבות רבה בקבלת עול המצות ובן מצווה נחשב ליהודי שלם. אבל גם בחיי קיבוץ בני גיל זה יכולים להבין יותר מה נעשה סביבם.המשיכו להצליח בלמודים כמו עד עכשיו ותמצאו את הדרך הנכונה יותר להיות נאמנים לקיבוץ, לעם, למדינת ישראל ולתרבות העתיקה והחדשה של עמינו וגאים ביהדותכם.

    סבא יעקב יניב.

  • זכרונות ילדות

     זכרונות ילדות                                                 אייר תשכ”ט

      הדבר קרה בהיותי בן 10 – 11 בעיר מולדתי תחת השלטון הרוסי-צארי. באחד מימי הקיץ החלטנו לצאת ליער הקרוב לעיר לאסוף פטריות וגרגרים (תותי יער).

    בטיול זה השתתפו אחיותיי הבכירות, אחי הבכור ושתי חברות של אחיותיי. לקחנו אתנו סירי חרס לאיסוף פטריות ותותים, וכרגיל בטיולים כאלה לקחנו בחשבון כי נחזור הביתה אחר הצהרים.

    היה יום קיץ בהיר ויפה. התפזרנו ביער וכל אחד חיפש תחת השיחים פטריות וגרגרים וכדי לשמור על קשר הדדי קראנו מדי פעם בקול רם. ההדים נשמעו למרחקים ואחד ענה למשנהו. בסוף לאחר שמילאנו את הכלים שבידינו התחלנו לזוז בכיוון העיר.

    יצאנו מהיער שמחים ועליזים. על יד הדרך השתרע שדה רחב-ידיים של שיפון. הבנות ראו פרחי דגניות ונכנסו לשדה לקטוף. פתאום הופיע על סוס בדהרה איכר סמוק פנים ובעל עיניים רצחניות והסתער בצעקות: –

    “הוי אתם יהודונים (בלשונו ז’ידים), אתם מקלקלים את השיפון שלי! איך העזתם להיכנס לשדה ולדרוך בתבואה?”

     הוא ניצב על סוסו בדרך לפנינו, זועף ומקלל. הבנות הצטדקו והוכיחו לו שלא פגעו בתבואה ורק קטפו פרחים אחדים. אולם הוא בשלו, צועק ומקלל ברוסית. בסוף הודיע כי אם לא נשלם קנס של כך וכך רובל לא ירשה לנו להמשיך בדרכנו.

    כסף לא היה לנו והאיכר הודיע כי יעצור אותנו בחווה שלו עד שנשלם את הקנס. הוא אילץ אותנו לשנות כיוון וללכת לכפר והוא רוכב מאחורינו ומקלל. ידענו כי הוא שיכור והיינו אובדי עיצה.

    בקצה הכפר הכניסנו לחצר איכרים רחבה ומסודרת. כנראה היה איכר עשיר, בעל – גוף. הוא פתח דלת אחד הדירים בחצר, הכניס אותנו לדיר והודיע כי נשאר שם כל הלילה עד שנשלם את הקנס שהטיל עלינו.

    היום נטה לערב, היינו רעבים ועייפים ודאגנו להורינו, אשר בודאי דואגים לנו בבית ודואגים לשלומנו.

    בדיר היה סרחון גדול, היינו מדוכאים  והתייעצנו מה לעשות. החלטנו לשלוח אחד מאתנו העירה להביא כסף. אמרנו לאיכר, כי ירשה לאחת לבנות ללכת העירה, להביא את הכסף. הוא הסכים לכך ואחת הבנות הצעירות, חברתה של אחיותיי, שוחררה ואצה העירה. נדברנו בינינו שלא תספר מה שקרה. היא צריכה להשיג כסף ומיד לחזור. בינתיים העריב היום, היה חושך ואנו כלואים בתוך הדיר. בסוף חזרה החברה, הביאה את הכסף והאיכר פתח את השער. שוחררנו ומיהרנו הביתה.

       כמובן ההורים דאגו מאוד. אבא התהלך ברחוב וצפה לעבר דרך היער.  עם החושך גברה הדאגה. כאשר נראינו בקצה הרחוב רצו לקראתנו בשמחה. המצאנו תירוץ כלשהו, אך לא ספרנו את האמת. אולם למחרת התגלתה.

       אבי הנערה שהביאה את הכסף חקר אותה, למה לקחה בחיפזון את הרובלים ואז ספרה לו כל המעשה. אביה בא לביתנו לבקש את חלקנו בכסף ואז סיפר להורינו מה קרה. כאשר ראינו, כי אכן נודע הדבר, מסרו אחיותיי את כל הפרטים.

       בעירנו הופיע עיתון מקומי ברוסית. אבי היה כותב בו לפעמים וגם הפעם מסרו בו את ספור המעשה אגב תלונה שאיכר מעיז לכלוא ילדים בדיר חזירים. את המאמר הזה קרא קטגור בית המשפט, כנראה רוסי ליברלי. הוא הזמין את אבי, שמע מפיו פרטים על המקרה וכתוצאה מזה הגיש כתב אישום נגד האיכר.

      באחד הימים בבוקר, נכנסו לביתנו איכר ואישתו. הכרנו תכף את האיכר שכלא אותנו. הפעם היה לבוש בגדי חג וגם אשתו התקשטה.  הם התחננו שנסלח להם. הוא היה שיכור ולא אחראי למעשהו, אמרו. שניהם בכו והתחננו שנבטל את המשפט. הם הביאו אתם כל טוב לשחד אותנו.

       אבא טען שאין  הדבר תלוי בו, הוא לא מסר את העניין לערכאות, אלא הקטגור. עליהם לפנות אליו.

    כעבור זמן מה התקיים המשפט. אחיותיי הופיעו בו כעדים. האיכר נאשם ,עמד נזוף ואומלל. הוא בא על עונשו אם כי אינני זוכר מה העונש שהוטל עליו.

    עתה אני מבין כי הקטגור היה כנראה איש ליברלי ורק בתור שכזה יכול היה להביא את האיכר האנטישמי למשפט ברוסיה הצארית.

     

                                                              יעקב יניב

  • זכרונות

    זכרונות   24.6.97

       מתקופת הילדות והנעורים חונכתי על הלשון העברית, אעפ”י שבבית דברו אידיש. אני תמיד כתבתי בעברית, פרט למקרים אחדים כאשר הכרתי את מרים ז”ל – כתבתי בפעם הראשונה קצת באידיש. בשנות הנעורים ופרט בזמן מלחמת העולם הראשונה 1914 (הייתי בן 10-15) הלמודים לא היו סדירים ואני קראתי את כל הספרות העברית של הימים ההם: קראתי תולדות היהודים של גרץ. עיני זלגו דמעות כאשר קראתי את גבורת היהודים מול הרומאים. הספקתי לקרוא את כל תולדות היהודים והיה לי מושג טוב על תולדות היהודים בכל הזמנים. בבית הספר התיכון שפת ההוראה היתה רוסית, אח”כ גרמנית וכאשר עבר השלטון לפולניה, הספקתי ללמוד את האלף בת הפולנית ולא יותר, כי מיד עם כיבוש פולין עליתי ארצה וכשנכנסתי ללמד במקווה ישראל, התברר לי, כי אני יודע יותר על תולדות הארץ מאשר ילידי הארץ שנפגשתי עימהם.

    חברת פיק’א דאגה לבוגרי מקווה ישראל,שיהיו איכרים טובים במושבותיה וכשסיימתי את מקווה ישראל נשלחתי למטולה. אבל כבר הייתי קשור לחברים ששלמדו איתי במקווה ישראל וכשהם באו לבקר אותי קראתי לקבוצתנו קב’ הצפון.

    הודעתי לפקיד הראשי של פיק’א שלא נהיה איכרים, כך התחילה קבוצת הצפון – היא רמת-יוחנן ( ע”ש יאן סמטס, ראש ממשלת דרום אפריקה).

    יהודי דרום אפריקה נתנו כסף לקק”ל לקרוא ישוב על שמו של אחד מחסידי אומות העולם – ראש ממשלת דרום אפריקה.

                                                               יעקב יניב

  • תעודת זהות

    יעקב יניב 

    בן אייגה והלל-איסר ינובסקי

    נולד בגרודנה – בילורוסיה

    ח’ בחשון תרס”ה  17.10.1904

    נשוי לצביה

    אבא לעדה, אורה ולעודד

    נשוי למרים

    עלה לארץ בשנת 1921

    ממייסדי קבוץ רמת יוחנן

    נפטר י”א באלול תשנ”ז  12.09.1997

    בן 93 במותו