יריב גלעד

פרידה מיריב גלעד  –  אודי פלד

כל יום מביא אתו דברים בלתי צפויים, אבל בכול-זאת, קורה שגם הלא צפוי נופל עליך פתאום!

את ההודעה על פטירתו הפתאומית של יריב קיבלתי תוך כדי נסיעה. את היעדר ההיתכנות וחוסר הסבירות המוחלט של ההודעה, ייחסתי לשמיעה שלי שהיא כבר לא משהו. האחות במרפאה נאלצה לחזור על המסר עוד מספר פעמים.

היו לי עוד כמה קילומטרים כביש עד הקיבוץ שבהם הרהרתי בהודעה המוזרה והפתאומית הזו, ואז גם חשבתי שאולי לפעמים… אם כבר… אז אולי דווקא הפתאומי עדיף על כמה אלטרנטיבות אחרות.

עם מאיר, אבא של יריב, הייתה לי ידידות קרובה מאוד. עבדנו יחד בפלר"ם, מה שנקרא שכם אל שכם. את יריב הכרתי רק בשנים האחרונות. לא זוכר איך בדיוק זה קרה, אבל נהיינו ידידים. הייתי קופץ אליו לשתות קפה שחור והוא היה קופץ אליי. יריב נהייה בן-משפחה שלנו בשולחן החג על הדשא בחגים השונים. התוודעתי לחוש ההומור המיוחד שלו וגם למדתי מהר מאוד על מה אסור לי לדבר אתו. פה ושם ניסיתי שידוכים… אבל הוא נפנף אותי. מספר פעמים אמרתי לו שאפילו אצל המאפיונר האיטלקי הקשוח ביותר, פמיליה בכלל ואימא בפרט, זה דבר קדוש. אבל הוא הבהיר לי שאם אמשיך להציק לו בעניין הזה, הוא ייאלץ בצער לשבור את ידידותנו.

בתחום אחד דווקא הגענו להסכמה, ודווקא בזמן האחרון, יחסית. יריב סיפר לי – בהחלט להפתעתי – שהוא אוהב לשיר והתייעץ אתי אם לפנות למארגני ערבי השירה לשלב אותו. לא שמעתי אותו – עד אז – שר, אבל עודדתי אותו שבהחלט. אפילו עשינו הסכם בלתי כתוב שהוא ממנה אותי לאמרגן שלו ואני מארגן לו סיבוב הופעות עולמי תמורת עמלה צנועה של 50%. לצערי לא הספקנו. הפסד של שנינו.

עופרה, יעל… אני לא יודע איך ואם אפשר לנחם או להתנחם. חשוב שתדעו שיריב, למרות דרכו המיוחדת שבהחלט לא הייתה קלה, חי חיים מלאים. היו לו לא מעט חברים בקיבוץ, ועל פי דרכו הוא גם ידע למלא את זמנו ולהיות תמיד עסוק. עסוק בחשיבה וייזום פרויקטים שונים – לפעמים גם משונים – שבהחלט מצא בהם סיפוק.

דווקא בזמן האחרון היה נראה שאולי, למרות כול הקשיים, יוכל יריב לעלות על נתיב של יזמות והגשמה עצמית על פי דרכו. זה נקטע… וחבל.

לאחרונה הפכו מטבעות לשון כמו "הותר לפרסום" או "מודיעים בצער" לשכיחות מדי ואולי אפילו שחוקות מעט, אבל בקהילה קטנה כשלנו, במשפחת הקיבוץ ובמשפחת גלעד, הצער הוא כה קרוב ונוגע ואמיתי.

אז לומר לכן – עופרה ויעל, שלא תדעו עוד צער, גם זו נשמעת כמטבע לשון אולי שלא במקומה, ובכל- זאת, עופרה ויעל, חשוב שתדעו שכולנו כאן, משפחת קיבוץ רמת-יוחנן, עומדים לצידכן ומשתתפים בצערכן וכאבכן.

יהי זכרו של יריב ברוך.

יריב אחי הקטן – יעל גלעד – חדד

יריב אחי הקטן.

יריב אחי האהוב.

נפרדת ממך היום וזוכרת את החוויות היפות שלנו יחד, אח ואחות.

* יחד באותו החדר בבית ברמת גן עם המון רגעים שהם שלנו וישארו תמיד בלב שלי♥️

* יחד ברעננה ויחד בקיבוץ,  זה בשביל זו, זו בשביל זה – בשמחה וגם בקושי.

* הלב הרחב שלך, הרגישות, הדאגה והדברים שאהבת-

* אהבת לבשל ולטייל, לצייר ולנגן, לשיר ולרקוד, אהבת אדם ואהבת חיות.

* זוכרת את השיחות העמוקות שלנו, הטיולים המשותפים בארץ ובחו"ל.

* ולצידם גם הרגעים הכואבים והקשים של הפרידה המשותפת מאבא שלנו האהוב.

יריב אחי הקטן.

עכשיו אתה כבר לא כאן,

ועכשיו זה לתמיד, וזה כואב ועצוב..

יריב אחי האהוב♥️

יריב – נועם חדד

רציתי להודות לך על כמה זיכרונות ילדות מוצלחים ודברים שלימדת אותי.

רציתי להודות על טיולים לאבוקדו עם זואי וכל כלב אחר שמחליט שהוא מצטרף לטיול כי למרות שהם לא הכלבים שלך הם התנהגו כאילו הם כן.

על כל הסרטים שהורדת לי וראינו ביחד בחופשים הגדולים שהייתי בא לישון אצלך.

על פיקניקים בצפון ועל הmp3 שקנית לי והורדת לי אליו את כל המוזיקה שרציתי ואת המוזיקה שחשבת שאני צריך. את רובה אני שומע עד היום.

על לאהוב חתול (סקאזי) גם אם הוא מעצבן ולצחוק כל פעם שאומרים בן זומא בהגדה כאילו אתה עדיין בן 11.

על שלימדת אותי שאפשר לתת גרעפסים בארוחת ערב בלי השלכות אם עושים את זה עם מספיק ביטחון עצמי.

ובעצם שהראית לי שאפשר להיות מי שאתה בלי להתנצל.

וסליחה שלא יצרנו יותר זכרונות כאלה.

יריב חברי הטוב – טל פארן

כדי לכתוב עליך בזמן עבר חייבים לעכל את המעבר החד מהווה לעבר. הידיעה על עזיבתך את עולמנו עדיין לא נקלטת בהכרה. אדם יושב בביתו, חי את שגרת חייו, מתכנן תוכניות ליום המחר. רגע לאחר מכן הוא איננו עוד. יומיים לפני הליכתך נפגשנו לארוחת צהריים בחדר האוכל. היית באנרגיות מעולות. סיפרת בהתלהבות ואופטימיות על היוזמה שלך לפתיחת עסק עצמאי. עסק זה היה אמור להביא לידי ביטוי את הכישרון, הידע, והניסיון שצברת בעבודתך הקודמת בפלרם. תיארת את החזון שאתה רואה מול עינייך עם ברק בעיניים. סיפרת על בניית השלבים שבדרך, על המפגשים וההתייעצויות עם אנשי המקצוע, על התמיכה לה אתה זוכה ברמת יוחנן שהחזירה לך את תחושת הבית שכל כך חסרת בשנים האחרונות. עשית את המהלכים הנדרשים למימוש חזונך בדרכך האופיינית; ביסודיות, בסבלנות ובשקט. היית בתקופה טובה של חייך. תקופה של תנופה, התחדשות ותנועה קדימה. שמחתי בשמחתך. לאורך השנים ליוויתי אותך בתקופות טובות יותר וטובות פחות. הייתי עד להתמודדויות לא פשוטות שעברת בחייך ותמיד השתאיתי מהחוזק הפנימי שלך, מהנחישות שלך להמשיך הלאה, לראות את הטוב. במפגשים שהיו בינינו לאורך השנים למדתי ממך שעור חשוב באיך לחיות את החיים הטובים ולהנות מהקיים גם כאשר נראה לך שאתה הכי לבד בעולם. הליכתך בטרם עת, לפני שהספקת להגשים את חלום המימוש העצמי ועוד חלומות נוספים מעציבה אותי עד מאוד. מצד שני ישנה נחמה קטנה בעובדה שעזיבתך אותנו והליכתך לעולם שכולו טוב נעשתה בתחושה של התרוממות רוח, שמחה וברכה על היותך מי שאתה. יהי זכרך ברוך חבר יקר. אנא שמור עלינו מלמעלה.

היית חבר טוב, כזה שאפשר לסמוך עליו – קרן שחר

ג'ריב-

הבוקר קמתי, פתחתי את הדלת ומולי נגלתה קשת מרהיבה, קשת עם צבעים חזקים, קשת שלמה, וחשבתי… חשבתי עליך ג'ריב. חשבתי שאם היית רואה אותה עכשיו היית יושב ומתפלסף על החיים- על איך היא נוצרה? והאם בכלל ע"י האלהים? האם היא רומזת לנו משהו על איך יראה היום? על משמעות החיים. תמיד הייתה לך דעה, תמיד בשליף היית מוצא שלל של טיעונים. כזה היית – איש שיחה, מקשיב, משיב. בעיקר היית איש נעים.

בשבילי הקיבוץ יש פינות מיוחדות שמזכירות לנו אנשים- כאלו שגם כשהם כבר מזמן לא שם, הם בעצם עדיין נמצאים. לכל פינה יש את האופי שלה וברקע תמיד צצה דמותו של האדם שהטביע בה את חותמו. לך ג'ריב, בהחלט יש כמה. תמיד יושב ליד מישהו, מחליף חוויות, מחליף תובנות על החיים,  מתחבר לאחרים, מתחבר מהר מאוד גם לזרים. כזה היית- תמיד אומר בוקר טוב, מאיר פנים, תמיד מוסיף עוד רובד אופטימי לחיים.

לפני לא מעט שנים טיילנו ביחד בחו"ל כמה פעמים. לא חושבת שאי פעם אמרתי לך אבל בהחלט היית הטוב שבפרטנרים:

פרטנר לשיחות נפש ופרטנר לקלילות.

פרטנר לביחד ופרטנר להרבה שעות לחוד.

פרטנר לנופים ופרטנר לשיחות עם המקומיים.

פרטנר למסעדה, פרטנר להדלקת מדורה ופרטנר לקפה-טיולים על גזייה.

פרטנר לזריחה ופרטנר לשקיעה.

פרטנר להליכה בשבילים מסודרים ופרטנר להליכה בשבילים שאפילו לא דרכו בהם אי פעם עיזים.

אהבנו שנינו להתחבר לשקט, לפשטות, בלי לתכנן מסלולים- לנוע מרגע לרגע בספונטניות – איך שמרגיש בלב, בפנים.

השארת המון זכרונות טובים אבל אם אצטרך לבחור רק אחד שיתאר אותך במדויק זה באחד ממסעותינו ביוון. אחרי כמה ימים באנו לעשות צ'ק אאוט באיזו אכסניה באי יווני. בעלי המקום היו זוג נחמד. החלפנו כמה מילים, פירגנו להם על האירוח הנעים ואז הם סיפרו לנו שאנחנו האורחים האחרונים ואחרינו הם פושטים את הרגל, נועלים. הלכנו עם העצב הזה לדרכנו ובעוד אנחנו מדסקסים על זה פתאום נעצרת, חייכת ואמרת: "בא לך לעשות היום משהו טוב?". כמובן שהייתי בעניין. המשכת: "את יודעת מה בא לי? בא לי לשמח אותם". עניתי: "אבל ג'ריב, הם על הפנים לקנות להם פרחים לא נראה לי מתאים". העלית רעיון לקנות להם בקבוק יין. "איזה רעיון מוזר", חשבתי- "מה קשור בקבוק יין? מפעל חייהם מתפרק והם ירימו כוסית?" מפה לשם חזרנו לאכסנייה, הגשנו להם בקבוק יין משובח ואמרת להם: "זה כדי שהערב תשבו ביחד, תרימו כוסית לחיי החיים, תלכו איתם בחיוך ותסמכו עליהם שהם ייקחו אתכם למקום טוב, למקום נעים. זה כדי שיהיה לכם טוב על הלב, שלא תהיו עצובים, שאחרי שתתאפסו על היום – תצאו לדרך חדשה ברגל ימין". התחבקנו איתם, חיבוק של חברים וותיקים, כזה שמחבר בשניות לבבות זרים והמשכנו בדרכנו לנגוע בעוד מקומות ואנשים. כזה היית, כזה היית ג'ריב: לב ענק, חבר טוב, כזה שאפשר לסמוך עליו, דומיננטי, שמח, איש שיחה, רגוע, נעים.

אז ג'ריב- סביר להניח שאתה יושב שם עכשיו למעלה עם מוסיקה טובה וסיגריה וחושב על החיים – יושב מבסוט שהצלחת לנגוע בכל כך הרבה אנשים. אז תדע ג'ריב, רק תדע שהיית טוב- רק תדע שהיית משמעותי. רק תדע  שתחסר לנו בשבילים ושהפינות שלך ימשיכו ללוות אותנו, לארח לנו חברה כאילו שאתה עדיין יושב שם לידנו, מקשיב.

אומרים שכשהשמיים מורידים גשם הם בוכים, אבל אצלך ג'ריב השמיים משקים- הם משקים אותנו בזכרונות,  משקים אותנו בגשם של רגעים בלתי נשכחים, של חוויות.

נזכור אותך ג'ריב- מבטיחים שנזכור !

נוח על משכבך בשלום, חבר. נוח על משכבך בשלום.

קרן שחר