ישראל סימקין

19/12/1898 - 29/08/1986

פרטים אישיים

תאריך לידה: ו' טבת התרנ"ט

תאריך פטירה: כ"ד אב התשמ"ו

שם האב: בן ציון

שם האם: ציפורה רחל

ארץ לידה: רוסיה

שנת עליה: 1914

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: סימקין רחל

בנים ובנות: ציפי קפלן

קורות חיים                                                     7.6.82

רמת יוחנן

 

נולדתי בעיירה גורקי, בפלך מוגילוב (רוסיה) ובהיותי בן 3 עברה המשפחה לחרקוב. היות ואבי היה בעל מלאכה (צבע) הורשה לנו לגור בעיר חרקוב, שהיא היתה מחוץ לתחום של יהודים. אמי היתה עקרת בית יותר אדוקה מאבי. היתה קרובת משפחה לסופר בריינין. הבית מסורתי, לא אורתודוקסי. אבי היה ציוני. ועל סמך זה שלח אותי ואת אחי נחום ללמוד ב”הרצליה” בתל אביב  לפני מלחמת העולם הראשונה.

עד גיל 10 למדתי “בחדר מתוקן”, שם למדתי עברית. אח”כ נכנסתי ללמוד בבית ספר תיכון (גימנסיה) פרטית. המנהלת היתה אישה רוסיה, אבל יחסה היה הוגן כלפי היהודים. למדתי שם ארבע כתות. בן 15 עליתי ארצה ונכנסתי לגימנסיה” הרצליה”. אני ואחי היינו פנסיונרים אצל דר’ אברהם ברוך ( מורה למתמטיקה). בתל אביב שהינו עד גרוש היהודים ע”י התורכים מתל אביב.

תלמידי הגימנסיה והמורים עברו לשפייה ע”י זיכרון יעקב. אני ואחי הסתדרנו בבת–שלמה אצל משפחת לויטה. כאשר האנגלים כבשו את הארץ חזרתי לתל אביב ובשנת 1918 התגייסתי לגדוד העברי. הייתי בסרפנד, במצרים וחזרה לארץ. שוחררתי מהצבא האנגלי בשנת 1920. הייתי רשום אצל הרצפלד (המרכז החלקאי) להיות במחניים ואמנם בשנת 1921 עברתי למחניים. הייתי חבר בקיבוץ מחניים (יחד עם הסופר עבר הדני). העסקן במחניים היה טל (אביו של האלוף טל). במחניים שהיתי שנה עד שהחליטו שמחניים תהיה מושב עובדים. אני זוכר על ויכוח עם יצחק ולקנסקי שדרש שנעבד לפי השיטה הערבית,  לחרוש במחרשה ערבית.

אחרי שעזבתי את מחניים עברתי לעבוד בכביש טבריה – צמח שם נפגשתי עם ראשוני העלייה השלישית. בכביש עבדתי זמן קצר ובשנת 1922עליתי לכפר גלעדי, כי היו לי קשרים עם אנשי “השומר ” עוד מתקופת הגדוד. בתקופה זו סדרתי “דרישה” להביא את הורי לארץ. ובהיותי בכפר גלעדי באו הורי ארצה. שהיתי בכפר גלעדי,עבדתי במלאכות שונות. שם הכרתי את אלכסנדר זייד ואת פרנץ ון-דן-הורן (הולנדי שהתגייר ונשאר בארץ).

הורי באו לארץ אחרי המהפכה ברוסיה, בלי רכוש ולא היתה להם  עבודה . באתי לעזור להורי והיתה תקופה קשה של חוסר עבודה. ואח”כ עברנו לתל אביב וסדרתי את הורי באוהל.

אחי בהיותו בבת שלמה הכיר שם נערה. היא היתה בת אברהם מזרחי שעלה ארצה ברגל מקורדיסטן. היה שכיר יום, בזמן יסוד זיכרון יעקב וכאשר הברון רוטשילד ביקר בזיכרון יעקב, מצא חן בעיני הברון, מסירות אברהם מזרחי לעבודתו (כאשר כולם בקרו ופגשו את הברון, מזרחי המשיך לעבוד כשכיר יום). ולכן הברון נתן לו נחלה בבת-שלמה.

אני והמשפחה עברנו לחיפה. אבי כצבע מצא עבודה בעיר ובסביבה ואני עבדתי בבנין. משנת 1925 נשארתי בחיפה (אחי עם הורי עברו לבת שלמה במשק של הורי אשת אחי). עבדתי זמן מה בטכניון. חצי יום עזרתי לפרופסור בכימיה. עזרתי לתמידי בתיה”ס הריאלי במעבדה לכימיה. ארגנתי את משפט החברים בחיפה מטעם המועצה, קבלתי 4 לירות א”י לחודש ומזה התפרנסתי.

בשנת 1927 הציעו לי עבודה במעבדה של בית חרושת “שמן”. היות והכרתי את האחים וילבוש – עברתי לעבוד ב”שמן” ובבית החרושת עבדתי 37 שנים. הייתי מנהל המעבדה הכימית ב”שמן”. לא היתה לי דיפלומה של כמאי, אבל למעשה ניהלתי את המעבדה.

בשנת 1936 עברתי לגור בקרית חיים. את רעייתי ,רחל פודלובסקי, הכרתי בחיפה כאשר עבדה במועצת פועלי חיפה. בשנת 1932 נשאנו בערב חג הפסח. היא למדה עבודה סוציאלית ובמקצוע זה עבדה בקרית מוצקין.

הייתי חבר מועצת פועלי חיפה, הייתי כעשרים שנה חבר הנהלת קופת “מלווה וחיסכון” של פועלי חיפה (אח”כ היתה הקופה לבנק הפועלים). וכן עסקתי בקרן “חוסר עבודה”. כל השנים הייתי חבר מפלגת פועלי א”י ופעיל בעבודה בקרית חיים. בשנות הארבעים הייתי חבר ועד קריית חיים. היה משבר חברתי בקרית חיים. היו חברים שרצו לבטל מס אחיד שווה לכל החברים ואחרים דרשו מסים לפי יכולת כל אחד וכן שכר לימוד ישלם מי שילדיו לומדים. קריית חיים היתה אגודה שיתופית. כיום היא משתייכת לעירית חיפה. בזמן המנדט, המוסדות הלאומיים, היו מעוניינים שנשתייך לחיפה. בכל מקרה שהיה ממשבר בקריית חיים נקראתי לעזור ולפעול מטעם המפלגה. מטעם עירית חיפה קבלתי תואר “אזרח כבוד”.

כאשר הייתי לפנסיונר עסקתי בעבודה ציבורית. יסדתי את ארכיון קריית חיים, הקמתי את מועדון הפנסיונרים (בעזרת אבא חושי) ורחל הייתה 15 שנים מרכזת הפנסיון. הקמתי את בית המפלגה בקריית חיים המזרחית והמערבית.. ביוזמתי הקמנו יסוד לבית הספר מקצועי של ענבי ולפשיץ אשר אח”כ ביתה”ס קיבל את השם “אינטרנציונל” ( הכסף ניתן ע”י פועלי ארה”ב ועתה שייך “לעמל”). בית המפלגה נקרא על שם ענבי ולפשיץ.

אחרי שגם אני ורחל חלינו וחשבנו על בית אבות. ציפי לא הסכימה והציעה לעבור לרמת יוחנן.

 

סימקין ישראל.

קישורים:

אגודת השומר

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    ישראל סימקין    

    בן צפורה – רחל ובן ציון

    נולד בגורקי – רוסיה

    י’  בטבת תרנ”ט  19.12.1898

    נשוי לרחל

    אבא של ציפי קפלן

    עלה לארץ בשנת 1914

    חבר באגודת “השומר”

    הצטרף לבתו ברמת יוחנן 1981

    נפטר כ”ד באב תשמ”ו  29.08.1986

    בן 88 במותו

  • ישראל איש אשכולות- רעיה רימון

    ישראל איש אשכולות

    29.9.86

     

    את ישראל הכרתי כ – 3 שנים בעבודתנו המשותפת במכון, אך היתה הכרות כמעט אילמת.

    יושב לו אדם בממלכת ניירות, עלונים, ספרים וכל דבר כתוב, מכוון אותם לפי מדורים ונושאים, והכל נעשה בשקט, בשקט כשכלי העזר שלו הוא – הידע, אינטליגנציה, חכמת חיים, הומור וצלילות וזיכרון כלאדם צעיר.

    קשה לתאר שבאדם אחד טמונות  כל התכונות הטובות ורק טובות שיכול בן אנוש לזכות בהן. וישראל זכה.

    אופטימיות – הכל טוב, הכל יסתדר, “בעיה” זו מילה מיתרת ומאחורי כל אלה – הצניעות וההסתפקות במועט. כך ישראל.

    ישראל בעל העיניים הנוצצות ומאירות פנים, החיוך המבטא טוב שופע – אלה מדברים, לא צריך מילים.

    כשחיפשתי מקורות או עזר למשחקי מילים, ישראל היה לי  כאנציקלופדיה, ומאחורי כל דבר כתוב יש סיפור, שאך מעטים, מעטים נשמעו מפיו, הרי עכשיו עובדים לא מדברים אם בכלל מדברים….

    היתה לנו הסכמה בדבר אחד – הפרחים: ” שוב את מסדרת פרחים? אני לא מבין מה זה כל כך חשוב לך?” ניסיתי לשכנע שהם “מדברים”  אלי, מכניסים שמחה לבית”. אך לא, לישראל אין צורך בהם, עולמו מלא וגדוש.

    כל יום חמישי בסיום העבודה נשמעת הלחישה – “להתראות ביום ראשון אם ירצה השם.”

    כן, זכית במתנה נפלאה – אריכות ימים עם צלילות ובריאות.

    לבי מלא הערכה ואהבה אליך וכך אזכור אותך.

    רעיה רימון.

     

  • פרידה מישראל- צבי שוורץ

    ישראל היקר                                                                29.9.86

    לא חשבתי שככה תגמר ההיכרות, הידידות שלנו. נעמת לי מאוד – ובמשך הזמן ששהית בינינו – זכיתי לבלות במחיצתך לעיתים קרובות, ובשמחה היו לי המפגשים  הקצרים האלה. נדמה היה לי – שמצאנו שפה משותפת, בהרבה שטחים. היית מזכיר לי את התגלמות החלוץ האציל מזמנים עברו; נישא על כנפי רוחות השחרור של הנוער היהודי בארצות מזרח אירופה, על מרחביו האין סופיים והתרבות השורשית של אמא רוסיה. מערבות אוקראינה הגעת ארצה – לחיי יצירה ובנין. שנים רבות המשכת בעבודתך הפורייה, היוצרת ולא נחה רוחך מגודל היצירה, אפילו בשנותיך האחרונות לא יכולת ללכת בטל – כי זו הדרך שהתווית לך – ובה המשכת בדבקות אמונה מהמתנגדים בהיותך בתוכנו.

    דור נפלא היה הדור שלך – ואתה אחד מהם. אצילות, פשטות, חריצות ודבקות במטרה, אמונה ללא סייג  ביושר דרכינו וטוהר המידות – דור שהולך ונעלם ומפנה את דרכו לרוחות חדשות, שונות, שלא חלמנו עליהם בצעירותינו. עוד נחרת בזיכרוני, הרצאתך המאלפת לפני זמן לא רב במועדון 5, שכה אהבת לבקר בו ולא החמצת אף פגישת רעים – באיזו צלילות המחשבה הרצאת לנו, להנאת כולנו.

    ובאיזו מסירות אין קץ דאגת לספק לי קטעים מובחרים מיומני משקים שונים, שהיה בהם עניין לשאיפותיי!.

    לא זכיתי לראותך בשעות הקשות של סוף ימיך – כמו שהיית רגיל מדי יום ביומו, לברך אותך לשלומך ולהחליף כמה מילות שיחה וזיכרונות חבל שהשוכן במרומים, ברב חסדו, לא העניק לך עוד כמה שנים טובות – לחיות אתנו ובחוג משפחתך, להנעים לנו שיח, להעשיר את שורותינו המתדלדלות, מהלהט של איש עברי גאה במולדתו המתחדשת.

    תמיד אזכרך בהערצה ובאהבה.

    יהי שלום לעפרך, ידידי ישראל היקר.

    צבי שוורץ.

  • הודיה לראש השנה- ישראל סימקין

    הודיה לראש השנה

    הוא יבוא

    אולי היום, אולי מחר

    ואם יבוא

    ברוך הבא!

    אני שלו….

    ברוך אתה ריבון –  עולם

    שעד הרגע הוא הופיע –

    השליח במרומים,

    את רוח קודשך –

    ממני – לא לקחת!

                            ישראל סימקין ערה”ש תשצ”ה