מרים יניב

20/03/1906 - 23/06/1991

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ג אדר התרס"ו

תאריך פטירה: י"א תמוז התשנ"א

שם האב: שלמה (בירמן)

שם האם: בת שבע

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1972

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יניב יעקב

מרים יניב

מרים נולדה בעיר לוצק (בווהלין – רוסיה) . בית הוריה היה  דתי אך היא למדה בביה”ס עממי רוסי. בהיותה בת 14, בשנת 1921, היגרה המשפחה לשיקגו בארה”ב. האב עסק ברוכלות והאם היתה עקרת בית.  מרים למדה בביה”ס תיכון ולאחר מכן השלימה לימודי ספרות אנגלית והיסטוריה באוניברסיטה. ב- 1938 הכירה את בעלה הראשון, מנחם דוברוב שהיה רב אורטודקסי, ליברלי בדעותיו וציוני מסור, נישאה לו ועברה  לניו-יורק. מנחם נפטר ב- 1968 לאחר מחלה ממושכת.

בשנות מלחמת העולם השניה, הודות לידיעת השפות האידיש, אנגלית ורוסית, עבדה מרים בצנזורה הצבאית בניו-יורק. אחרי המלחמה עבדה במשרדי “היאס” ועזרה ליהודים מהגרים להתאזרח בארה”ב. כמו כן עבדה בבנק ובמפעל פרטי עם צאתה לפנסיה.

מרים היתה ציונית פעילה. לקחה חלק בפעילות בסניף “הדסה” בברונקס וריכזה חוג ללימוד תנ”ך (באנגלית). היא ביקרה בארץ לראשונה ב- 1957 וב- 1971 בבקורה השני בארץ, הכירה את יעקב יניב. ביולי 1972 באה מרים לרמת יוחנן ונישאה ליעקב.

היא למדה באולפנים לעברית וב – 7 השנים הראשונות עבדה בפלרם בהתכתבות באנגלית. מרים ערכה עלון “ברמה” באנגלית במיוחד עבור המתנדבים ותלמידי האולפן. היא טיפלה בענייני המרכז הקהילתי של רמת יוחנן. בביתה, ניהלה מרים מטבח כשר. השתלבותה בנוף של רמת יוחנן הייתה יוצאת דופן. עשתה לה ידידים רבים והאירה פנים לכל הסובבים אותה.

בשנותיה האחרונות, עסקה בכתיבה באנגלית על חייה ועל קשריה השונים עם אישים שונים בארה”ב ובקיבוץ.

ת.נ.צ.ב.ה

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    מרים יניב 

    בת בת שבע ושלמה בירמן

    נולדה בלוצק, ווהלין – פולין

    כ”ג באדר תרס”ו  20.03.1906

    נשואה ליעקב

    עלתה לארץ בשנת 1972

    הצטרפה לרמת יוחנן 1972

    נפטרה י”א בתמוז תשנ”א  23.06.1991

    בת 85 במותה

     

  • למרים יקרה- יעקב יניב

    8.6.77

    רמת יוחנן

    שלום, מרים יקרה,

    ביום חמישי שעבר ב 2.6.77 קבלתי את מכתבך הראשון. הייתי בטוח, כי אתמול אקבל עוד מכתב, לפי חשבוני. חכיתי מאוד למכתבך ומאוד היה עצוב לי כאשר לא מצאתי בתא מכתב ממך. האם יש להאשים את הדואר שהמכתב התאחר בדרך או שהמכתב עדיין בדרך. בכל אופן אני חושב עליך כל הימים, את כל כך חסרה לי, אבל מכתב, לקרא את דברייך יכול להפיג ולהקטין את הגעגועים. זהו המכתב השני שאני כותב לניו יורק ואני חושב, כי תקבלי אותו קרוב מאוד למועד חזרתך לארץ. בודאי תודיעי מתי תטלפני לרמת יוחנן ואדע מתי תחזרי הביתה.

    אתמול בקרו כאן ידידיה ועמוס. עמוס עובד פה בסביבה. הם בלו כל אחר הצהרים בחדרנו עמוס הביא הזמנות לכל בני המשפחה למסיבת בר המצווה של אילן, בשבת 2 ליולי. בימים אלה יוצא דדי למילואים בצבא ויתכן, כי ביום זה לא אהיה בבית.

    אתמול בערב הביאה לי צפי את עבודת הבר מצווה שלה: “על ירושלים במלחמת השחרור”. היא גמרה לכתוב על הנושא. הביא לי כדי שאראה את החוברת שכבה לפני שתמסור למורה בכיתה.

    התרגשתי קצת בקוראי את החוברת (47 עמודים) הכתובה בכתב יפה והרבה תמונות ודיאגרמות.

    צפי עשתה עבודה יפה. קראה הרבה על הנושא ולמדה היטב על פרשה קשה זו של ירושלים במצור ובשחרור.

    מירב כתבה על נושא אחר ועדיין לא גמרה להעתיק. אני מתגאה בכך שנכדתי כתבה בצורה מענינת על ירושלים ( צפי רק בת 12.5!). אולי גם את תספיקי לראות את החוברת.

    אתמול “נשבר” החמסין שנמשך כמעט שבוע. היום יום קיץ רגיל ובערב גם קריר. הרבה חברים שאלו והתענינו מתי תחזרי. ד”ש לך הרבה חברים וחברות וכמובן מאת כל בני המשפחה.

    אני חושב כי בשבת 18.6 תהיי כבר בבית.

    מחר, יום חמישי, יש מסיבה בחוג משנה, 11 שנים לחוג. המסיבה במועדון ברמת יוחנן.

    דרישת שלום למשפחת צייזליש, לגב’ נורק ולאה, לפיליפ ולכל המכרים.

     

    והרבה נשיקות לך ממני

    יעקב

  • מרים כותבת לקק”ל

     

    לכבוד,                                                                  רמת יוחנן

    מר צבי נתן                                                            24.6.78

    המגבית המאוחדת בישראל.

    אנו עונים בזה למכתבך אלינו מיום כ”א באייר 28.5.78.

    איחרנו בתשובתנו למכתבך הנ”ל, היות ורצינו להעביר תוכן מכתב, ההתנצלות שלך לגב’ בירמן בשיקגו וכן לשמוע את דעתה על הצעתך לשוב ולבקר ביער ה-200 של ארה”ב, כי גברת בירמן חזרה לארה”ב מלאת מרירות ואכזבה לאחר “הביקור” ביער קק”ל וחוסר ההדרכה מטעם קק”ל בירושלים.

    עלינו לציין, כי הנהגים אשר הסיעו אותנו מלשכת קק”ל בירושלים לנס הרים, לא ידעו את הדרך לביתן קק”ל. כאשר יצאנו ממושב נס-הרים, פגשנו במקרה באיש “שמורות הטבע” והוא הדריך אותנו והראה את הדרך לביתן של קק”ל.

    התמרמרותנו ואכזבתנו אינן בגלל חוסר “טקס” (את זה לא בקשנו), אלא לאחר שהיה ידוע, כי באו בני משפחה וקרובים מארה”ב והארץ, היתה חובת סניף קק”ל לשלוח אותנו בלווית מדריך כדי להסביר על המקום, מקום היער וכו’. מרים יניב (אחות חיים בירמן המנוח, אשר ביוזמתה הסכימה המשפחה לנטוע את החורשה) רצתה לפרסם זאת “בז’רוזלם פוסט”, אבל רק בגלל יחסה החיובי בעבר לקק”ל מתוך פעולותיה הרבות לטובת הקרן בארה”ב, במשך עשרות שנים – נמנעה מלפרסם את היחס המעליב מצב סניף קק”ל בירושלים.

    אנו מקבלים את התנצלותך (אם כי לפי דעתנו היתה צריכה לבוא התנצלות מצד סניף ירושלים) ומקבלים את הצעתך לארגן ביקור שני ביער ה- 200 לארה”ב. נהיה 5 אנשים ואנו מוסרים לך אפשרות לקבוע את היום והשעה לביקור כזה.

     

    בכבוד,

    מרים ויעקב יניב.