מרים יניב

8.6.77

רמת יוחנן

שלום, מרים יקרה,

ביום חמישי שעבר ב 2.6.77 קבלתי את מכתבך הראשון. הייתי בטוח, כי אתמול אקבל עוד מכתב, לפי חשבוני. חכיתי מאוד למכתבך ומאוד היה עצוב לי כאשר לא מצאתי בתא מכתב ממך. האם יש להאשים את הדואר שהמכתב התאחר בדרך או שהמכתב עדיין בדרך. בכל אופן אני חושב עליך כל הימים, את כל כך חסרה לי, אבל מכתב, לקרא את דברייך יכול להפיג ולהקטין את הגעגועים. זהו המכתב השני שאני כותב לניו יורק ואני חושב, כי תקבלי אותו קרוב מאוד למועד חזרתך לארץ. בודאי תודיעי מתי תטלפני לרמת יוחנן ואדע מתי תחזרי הביתה.

אתמול בקרו כאן ידידיה ועמוס. עמוס עובד פה בסביבה. הם בלו כל אחר הצהרים בחדרנו עמוס הביא הזמנות לכל בני המשפחה למסיבת בר המצווה של אילן, בשבת 2 ליולי. בימים אלה יוצא דדי למילואים בצבא ויתכן, כי ביום זה לא אהיה בבית.

אתמול בערב הביאה לי צפי את עבודת הבר מצווה שלה: "על ירושלים במלחמת השחרור". היא גמרה לכתוב על הנושא. הביא לי כדי שאראה את החוברת שכבה לפני שתמסור למורה בכיתה.

התרגשתי קצת בקוראי את החוברת (47 עמודים) הכתובה בכתב יפה והרבה תמונות ודיאגרמות.

צפי עשתה עבודה יפה. קראה הרבה על הנושא ולמדה היטב על פרשה קשה זו של ירושלים במצור ובשחרור.

מירב כתבה על נושא אחר ועדיין לא גמרה להעתיק. אני מתגאה בכך שנכדתי כתבה בצורה מענינת על ירושלים ( צפי רק בת 12.5!). אולי גם את תספיקי לראות את החוברת.

אתמול "נשבר" החמסין שנמשך כמעט שבוע. היום יום קיץ רגיל ובערב גם קריר. הרבה חברים שאלו והתענינו מתי תחזרי. ד"ש לך הרבה חברים וחברות וכמובן מאת כל בני המשפחה.

אני חושב כי בשבת 18.6 תהיי כבר בבית.

מחר, יום חמישי, יש מסיבה בחוג משנה, 11 שנים לחוג. המסיבה במועדון ברמת יוחנן.

דרישת שלום למשפחת צייזליש, לגב' נורק ולאה, לפיליפ ולכל המכרים.

והרבה נשיקות לך ממני

יעקב

לכבוד,                                                                  רמת יוחנן

מר צבי נתן                                                            24.6.78

המגבית המאוחדת בישראל.

אנו עונים בזה למכתבך אלינו מיום כ"א באייר 28.5.78.

איחרנו בתשובתנו למכתבך הנ"ל, היות ורצינו להעביר תוכן מכתב, ההתנצלות שלך לגב' בירמן בשיקגו וכן לשמוע את דעתה על הצעתך לשוב ולבקר ביער ה-200 של ארה"ב, כי גברת בירמן חזרה לארה"ב מלאת מרירות ואכזבה לאחר "הביקור" ביער קק"ל וחוסר ההדרכה מטעם קק"ל בירושלים.

עלינו לציין, כי הנהגים אשר הסיעו אותנו מלשכת קק"ל בירושלים לנס הרים, לא ידעו את הדרך לביתן קק"ל. כאשר יצאנו ממושב נס-הרים, פגשנו במקרה באיש "שמורות הטבע" והוא הדריך אותנו והראה את הדרך לביתן של קק"ל.

התמרמרותנו ואכזבתנו אינן בגלל חוסר "טקס" (את זה לא בקשנו), אלא לאחר שהיה ידוע, כי באו בני משפחה וקרובים מארה"ב והארץ, היתה חובת סניף קק"ל לשלוח אותנו בלווית מדריך כדי להסביר על המקום, מקום היער וכו'. מרים יניב (אחות חיים בירמן המנוח, אשר ביוזמתה הסכימה המשפחה לנטוע את החורשה) רצתה לפרסם זאת "בז'רוזלם פוסט", אבל רק בגלל יחסה החיובי בעבר לקק"ל מתוך פעולותיה הרבות לטובת הקרן בארה"ב, במשך עשרות שנים – נמנעה מלפרסם את היחס המעליב מצב סניף קק"ל בירושלים.

אנו מקבלים את התנצלותך (אם כי לפי דעתנו היתה צריכה לבוא התנצלות מצד סניף ירושלים) ומקבלים את הצעתך לארגן ביקור שני ביער ה- 200 לארה"ב. נהיה 5 אנשים ואנו מוסרים לך אפשרות לקבוע את היום והשעה לביקור כזה.

בכבוד,

מרים ויעקב יניב.