צפרירה שהם

21/01/1924 - 08/10/2014

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט"ו שבט התרפ"ד

תאריך פטירה: י"ד תשרי התשע"ה

שם האב: מנחם

שם האם: פנינה

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: צבא בריטי

תנועה ציונית: השומר הצעיר

אמנות/ספורט: ספורט

עבודה: מתפרה

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: סוכי (יששכר) שהם

צפרירה שהם ז”ל

אנו מלווים היום את צפרירה בדרכה האחרונה.

אך סמלי הוא, שמסע חייה, שהחל בט”ו בשבט, עם הנץ פרחי פרי ראשונים ,מגיע לקיצו בחג הסוכות, בו נאסף הפרי שהבשיל, כרומז על מחזור החיים בטבע.

צפרירה נולדה בט”ו בשבט, תרפ”ד (20.1.1924), להוריה מנחם ופנינה לבית יֹפֶה. ההורים, אנשי העליה השלישית, היו חברי תנועת השומר הצעיר בקרקוב. לאחר תקופה קצרה בגדוד העבודה, עבר הזוג לתל אביב, שם נולדה צפרירה.

כילדה, למדה צפרירה בביה”ס היסודי “תל נורדאו”, לשם, היא זוכרת, הביאו את הפליטים היהודים שגרו בגבול יפו, בתקופת המאורעות. את החינוך העל יסודי קבלה צפרירה בביה”ס למסחר, שם למדה את יסודות המסחר והחשבונאות. לימים, העידה כי תחום זה היה פחות חביב עליה והיא העדיפה את העשייה והפעילות הפיסית על פני עולם הפקידות.

עוד מגיל צעיר, התבלט אצל צפרירה הכשרון הספורטיבי, שבא לידי ביטוי תחילה בריצה ולאחר מכן בהטלת כדור תֶּלִי והטלת כידון. בראיון שנערך איתה, התגאתה צפרירה בכרטיס חבר מס’ 1 של אגודת “הפועל” בתל אביב. כנראה שכאן התחילה האהבה לחולצה האדומה, שעברה גם לדורות הבאים. לצפרירה אף היתה תכנית לצאת ללמוד הוראת ספורט בחו”ל, אלא שחשרת ענני המלחמה באירופה אילצה אותה לשנות תוכניות. לימים, תגשים הבת, אסנת, את חלומה של צפרירה.

לקראת תום לימודיה התיכוניים ומגמת הפוליטיזציה ב”השומר הצעיר”, שלא היתה לרוחה, החליטה צפרירה לעבור לתנועת “הצופים”, אשר דרכה יצאה להכשרה בקיבוץ גבת.

…… והימים ימי מלחמה… הצבא הגרמני ובעלות בריתו קרבים לשערי הארץ מדרום ומצפון. היישוב היהודי מתארגן להתבצרות על הכרמל והגיוס לצבא הבריטי בשיאו. מנחם ופנינה, הוריה של צפרירה, מחליטים שניהם להתגייס לצבא הבריטי ושולחים את אחותה, רינה, שהיתה בת 11, לקיבוץ גבת. וכך, הפכה צפרירה עוד טרם היותה בת 18, ל”אם ואחות”.

לאחר מספר חודשים בגבת, מחליטה צפרירה לעשות מעשה ומתגייסת לצבא הבריטי. שם באות לידי ביטוי יכולותיה הטכניות של צפרירה והיא מוצבת כנהגת במצרים. תפקידה, בעיקר, היה לנהוג ברכבים צבאיים בשיירות מקהיר לחיפה. תפקיד אותו ניצלה, בין השאר, על מנת להעביר עבור ה”הגנה” נשק , שהוסתר היטב בשקי סוכר ואורז.

אף שלא היו חלק מהבריגדה היהודית, התעקשו צפרירה וחברותיה לשמור על צביון יהודי וארץ ישראלי במסגרת שירותן הצבאי, ע”י הבלטת זהותן הארץ ישראלית והכנסת השימוש בשפה העברית בשילוט ובפקודות הצבא, לצד האנגלית.

עם כניסת ארה”ב למלחמה והצבת חיילים אמריקאים במצרים, פגשה צפרירה את יששכר (סוּכִּי, בפי כל), עימו תבחר לחלוק את חייה. כיוון שהמשפחה היתה מפוזרת ברחבי המזרח התיכון, הודיעה צפרירה להוריה על הכוונה להנשא לסוכי, בפתק שהשאירה בדירת ההורים בת”א.

צפרירה וסוכי נשאו בת”א בדצמבר 44′ וזמן מה לאחר מכן, השתחררו מהצבא. חיי העיר לא התאימו לזוג הצעיר והם הקימו את ביתם בכפר חיטים. לאחר תקופת מה ורצונה העז של צפרירה לעבור לקיבוץ, החליט הזוג על רמת יוחנן, כאן התגוררה אחותו של סוכי (חנה רייזנר). באוגוסט 48′, בעוד מלחמת השחרור בשיאה, הגיע הזוג לרמת יוחנן וזמן קצר לאחר מכן נולד בנם בכורם בועז.

ברמת יוחנן השתלבה צפרירה במכבסה, בבתי הילדים, מחסנאות בגדים ותפירה. בעבודתה במתפרה התמידה עד גיל 80 והיתה ידועה במקצועיותה הרבה, כפי שכתבה עליה עדה כ”ץ עם סיום עבודתה במתפרה: “… ידי זהב וכושר טכני בלתי רגילים…”. בנוסף, היתה צפרירה חברה פעילה בוועדת תרבות, השתלמויות, חברים ולבסוף גם וועדת תכנון. לימים, בראיון עמה, הצרה על כך שלא שובצה לעבודה במוסך, בתחום אליו היתה קשורה, בשל אותה תקרת זכוכית שהקשתה על חברות להשתלב בעבודות טכניות.

מלבד העבודה, הקדישה צפרירה את מרצה לטיפוח המשפחה. ואכן, זכתה צפרירה לגדל ארבעה בנים ובת, לחבוק חמישה עשר נכדים ושלושה עשר נינים.

“כעץ שתול על פלגי מים” כתב מחבר תהילים ודומה כי אליה כיוון את דבריו. עץ, אשר שורשיו נטועים עמוק באדמת הרמה וּפֹארותיו משתרגים לכל עבר.

רינה האחות, בועז, איתי, אסנת, אילן ודני, בני הזוג, הנכדים והנינים- בית רמת יוחנן אוסף אתכם לחיקו. יהי זכרה ברוך.

רמת יוחנן, ט”ז בתשרי (חוה”מ סוכות), 10.10.2014

כתיבה: יובל כהן.

 


Notice: Undefined index: query in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 227

Notice: Undefined index: id in /home/shimshia/public_html/kry-zikaron.org/wp-content/plugins/pneiyagur/Elementor/text-tags.php on line 228

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    צפרירה שהם ז”ל

    בת פנינה ומנחם יפה

    נולדה: ט”ו בשבט תרפ”ד 20.1.1924

    בתל אביב

    הגיעה לרמת יוחנן 1948

    נשואה לסוכי (יששכר)

    אמא לבועז, איתי, אילן, אסנת, דני

    נפטרה: י”ג בתשרי תשע”ה  7.10.2014

    בת 90 במותה

    יהיה זכרה ברוך

    יהי זכרה ברוך

  • השארת בנו חותם – עופר הופמן

    צפרירה,

    רק לפני כמה חודשים חגגנו לך 90, ובייחד עם רוני ואביבה סיכמנו את החוויות המיוחדות שהיו לנו איתך וצחקנו והתענגנו על הזכרונות ועל כמה את מיוחדת וכמה השארת עלינו חותם, ועכשיו אנחנו פה, עצובים וכואבים ונפרדים.

    ההשפעה שלך על הסובבים אותך, ועל בני המשפחה לדורותיהם היתה מרשימה. את היית עם הלפיד לציונות ועוד יותר מזה פטריוטיות סוחפת לאהבת הקיבוץ וממה שהוא מורכב. אני ואחים שלי היינו מגיעים לגור פה ברמה בבית שלך לשבוע פה ושבוע שם והיית לנו כמו אמא. הייתי מחכה לחוויה הזאת, ונהניתי כל פעם מחדש.

    סחפת את כולם באהבת הרמה וזאת לדעתי אחת הסיבות שהרבה ממשפחות הבנים, הנכדים והנינים שלך בחרו לגור פה. היום ישנם מעט מידי קיבוצים שמצליחים לשמר עושר תרבותי ומסורת כפי שרמת יוחנן מצליחה, ואני בטוח שהיה לך חלק מאד חשוב ותרומה אדירה ליופי הזה פה מסביב.

    ואם יש טיפה של נחת באירוע העצוב הזה, אז תדעי שבכל אחד מאלו שהכירו אותך וחיו איתך נשאר משהו ממך, משהו מיוחד, והוא ימשיך לחיות איתנו ולהיות חלק מאיתנו עוד שנים ארוכות.

    כמה טוב שהיית איתנו

    כמה עצוב שהלכת

    אוהב ומתגעגע,

    עפר.

  • אשת חיל מי ימצא – הבנים

    אשת חיל מי ימצא? –

    90 שנים של פעילות בלי לוותר לעצמה על שום דבר.  צברית אמיתית .

    ספורטאית מוכשרת בבית הספר בעיקר בריצות בהדיפת כדור ברזל וזריקת כדור תלי.

    בשני האחרונים גם היתה אלופת הארץ, כשעוד לא היתה מדינה.

    הכשרה בקיבוץ גבת  והתנדבות לצבא הבריטי במצרים, שם גם הכירה את אבא סוכי.

    ניסיון ראשון להתיישבות במושב כפר חיטים לא עלה יפה וב 1948  מעבר לקיבוץ רמת יוחנן.

    לאמא היו מה שנקרא “ידי זהב “. הכל היא ידעה לעשות. החל מעבודות תפירה וגזירה

    שהיה המקצוע שלה ובזה הצטיינה במיוחד, דרך עבודות הבית השונות,כולל בישול ותיקונים קטנים בבית.

    נושא הספורט תמיד היה אצלנו ברקע. כאשר גם לאמא וגם לאבא היה רקע ספורטיבי, ומובן מאיליו

    שגם הילדים יעסקו בספורט ומכאן גם הנכדים ואפילו הנינים.

    עד החודשים האחרונים הקפידה אמא להגיע למשחקי הכדורמים בהם השתתפו נכדיה.

    אמא ידעה להחזיק את כל המשפחה מלוכדת. אסנת אילן ודני שגרים רחוק התקשרו קבוע פעם בשבוע ואמא היתה מחכה לטלפונים השבועיים האלה לפי השעות הקבועות.

    לכולנו זכרונות רבים, אישיים ומשותפים. היו לנו הורים שהשקיעו בנו המון. עודדו כל אחד מאיתנו לבטא ולהתפתח בתחומי התעניינותנו מי בספורט ומי בשטח האמנות. אמא המשיכה אחר לכתו של אבא, להיות מעורבת בחיינו ובחיי ילדינו  ועד לדור הנינים. מביקורים בארה”ב ועד לצפייה במשחקי הכדורמים, הצגות ואירועים משפחתיים.

    זוכרים את ארוחות השבת עם ההתכנסות ההמונית של המשפחה לדורותיה, המשחקים והצעצועים שעברו מדור לדור, ארוחת ארבע בדרך מבית הילדים לבית ההורים, הימים המיוחדים שהקדישה לכל אחד מהנכדים וסיפורי העבר המופלאים, שטבועים בהיסטוריה של התהוות הישוב העברי בארץ.

    אמא, אשה יפה, שתמיד שמרה על הופעה אסטטית, בית מטופח ומסודר, משהו להגיש כשבאים, התענינות וידע במיגוון רחב של תחומים, עם ספר קריאה תמיד לצדה.

    זכינו לחגוג לך יום הולדת 90 בחורף האחרון, בנוכחות המשפחה המורחבת על דורותיה עם אסנת שמגיעה בהפתעה מאמריקה. אירוע שנתן לך הרבה שמחה וכוחות ולנו את ההרגשה שאת ממשיכה באון, למרות הקשיים הבריאותיים.

    היה לך קשה בזמן האחרון, התמודדת עם המון בעיות בריאותיות ולבסוף נכנעת לגופך.

    אנחנו נשאר עם הזכרונות ונעביר את המורשת שלך מדור לדור.

    נוחי בשלום על משכבך, לצידו של אבא.

    מילדייך : בועז, איתי, אסנת, אילן  ודני

  • צפרירה יקרה – ריפי שהם

    צפרירה יקרה,

    אני רוצה לומר לך תודה גדולה ועצומה על כך מה שהענקת לי ב- 39  שנות הכרותינו. תודה על שקבלת אותי ללא סייגים, תודה על שהיית פנויה אלינו, לאיתי ולי לנכדייך ולנינותיך והתגייסת לבקשותינו.

    שהיית אמא נהדרת, נאמנה ורגישה, סבתא למופת וסבתא רבא מדהימה.

    תודה שהצלחת להיות עבורנו דוגמא אישית בעלת ערכים.

    דעתנות אפיינה אותך ובקיאות בכל נושא שרק קיים ביקום. קראת, צפית ובררת מידע שנאגר בתוכך ודאגת שכל זה יעבור לצאצאיך.

    כל נושא שהעלית והצפת במפגשים לא אפשר לסובבים אותך להישאר אדישים ותמיד הצלחת לסחוף לשיחות וויכוחים מעניינים.

    תודה לך אשה יקרה שלימדת אותי “קיבוץ מהו?” וערכייך לעבודה ונתינה לקהילה היוו דוגמא לראשית חיי בקבוץ והטביעו בי חותמם בהמשך.

    אני זוכרת את ארוחות הערב המסורתיות שהיוו את מרכז חיי החמולה בהם דאגת להאכיל משפחה גדולה בתנאים צנועים וכולם שבעו הן מהאוכל והן מהשיחות והאווירה. לא ידענו באיזו שעה תתחיל הארוחה אך ברור היה שעליה להסתיים עד שיחת הקבוץ עליה לא ויתרת.

    לראות את הנכדים נכנסים אלייך בשמחה למלא בטנם ונפשם היה מעורר הערצה וקנאה. את שהיית מעורה בחייהם הפכת בזכותם לאוהדת מספר 1 של אגודת כדור המים הנערצת.

    תודה צפרירה יקרה שהיית עבורנו הדבר הטוב ביותר שאפשר לצפות מאמא, חמות וסבתא.

    נזכור אותך לעד – נוחי על משכבך בשלום.

    ריפי שהם

    10.10.2014

  • צפרירה- ראובן עזריאלי

    צַפְרִירָה שֹׁהַם לְזִכְרָהּ

    פָּנִים נֶעֱלָמוֹת מִנּוֹף הֶחָצֵר

    הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה, אַךְ דְּבַר מָה חָסֵר.

    אִילָן נֶעֶקָּר, צִלוֹ אִתָּנוּ נִשְׁאַר,

    צַפְרִירָה כְּעֵץ רַב פּאוֹרוֹת

    בָּנִים, וּבָנוֹת, נְכָדִים, נִינִים וְנִינוֹת

    שֹׁרָשִׁים הֶעֱמִיקָה, בַּיִת לִבְנוֹת.

    הָרִיק שֶׁמּוֹתִיר אָדָם בְּלֶכְתּוֹ

    חָלָל שֶׁלֹּא נִתַּן לְמָלְאוֹ,

    הַמּוֹתִיר אַחֲרָיו חַיִּים רוֹחֲשִׁים

    זִכְרוֹ לֹא יֵיעַקֵּר כִּי הִכָּה שֹׁרָשִׁים.

     

    2014\10\7  ראובן עזריאלי

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

  • סבתא צפרירה- אופיר שהם

    סבתא צפרירה – אופיר שֹהם

    סבתא צפרירה היתה עבורי עמוד השדרה של המשפחה. הכותל אליו יכולתי לפנות בכל שאלה או בעיה ולקבל אוזן קשבת מתמסרת וכנה, לא שיפוטית ותמיד עם אופטימיות והגיון בריא.

    תמיד הרגשתי שיש לנו “קשר מיוחד” כמו שאומרים, כזה שמסתכלים בעיניים בלי לדבר ורק ממצמצים ומחזיקים ידיים ככה היינו כשהיינו נפגשים, עוד לפני שהתחלנו לדבר… לאחר זמן קצר כבר הייתה חייבת להציע שוקו טעים בכוס הירוקה, שכבר שנים עומדת על הכיור ליד הברז, אני אפילו לא יודע אם היא שטופה.. אבל לאף אחד מהנכדים זה לא ממש שינה. סבתא,

    תמיד ידעתי שיש אצלך אור עד שעה מאוחרת ושאני יכול להיכנס לבית פתוח ומזמין ולמצוא אותך יושבת עם סינר ומפצחת פקאנים וריח אפיה מתוק של עוגת שמרים ממלא את חלל הבית. שוחחנו על נושאים רבים ותחומי עניין מגוונים. הסברת לי על המתרחש בעולם מבלי להחסיר מודעה אחת בעיתון, אותו כה אהבת לקרוא, והעברת לי את הספורט שגם אני אהיה מעודכן. אז גלשנו לדבר על כדור- מים והמיקום בטבלה ואת מי נפגוש בשבת הבאה…

    כזו היית, לא החמצת אף משחק – בית ובקביעות עודדת ותמכת וליווית וגם ידעת לתת ביקורת בונה בסיום המשחק. מדי פעם כשהיינו מדברים, והייתי מקשיב בסבלנות שוב, לכל אותם הסיפורים המוכרים, על השירות במצרים ועל העיר תל אביב וההורים, היית נזכרת בסבא סוכי ומחביאה דמעה שהייתי רואה אבל לא מסגיר אותך, ומחייך בחזרה. ואת בביישנות ועצבות קלה כיווצת עיניים ואמרת: “אם רק היה כאן עכשיו”. “אם רק היה רואה איזו משפחה גדולה ומפוארת נהייתה מהזוג שאז הגיע לכאן”.

    אהבת את הקיבוץ והקבוצה, את השיתוף ואת הלינה המשותפת, והאמנת עד יומך האחרון שיחד, בעבודה קשה, במסירות ובהתמדה, ועם שומרת הלילה… אפשר לצמוח ולגדל ילדים וחברה. מפתיע, אך במקביל לכל אלה גם גילית פתיחות ועניין בהתאמות שיש לבצע בחיינו הקיבוציים ושנראו לך כה חיוניים.

    אזכור אותך סבתא,

    חזקה וזקופה, צנועה וענווה,

    שקולה אך מתעניינת ומגיבה,

    אוהבת – אבל שומרת על המידה,

    אידיאולוגית עם פתיחות וקידמה.

    איתנה ורכה, דעתנית וקשובה…

    סבתא אהובה.

     

    אופיר שהם  10.10.2014

     

  • פרידה מסבתא- עומר שהם

    10.10.2014

    הי סבתא,

    כשהייתי בגן ובאתי לבקר אותך אני זוכר שקרה משהו ובכיתי.

    הושבת אותי מולך, הסתכלת עלי ואמרת לי בחיוך שכנראה נכנסה לי שערה לעין.

    לפני כמה חודשים חגגת יומולדת 90 והיה לי צורך לברך אותך ולהודות לך על הזכות הגדולה שהיתה לי להכיר אותך וללמוד ממך ולהיות אתך. מאוד התרגשתי ברגע ההוא וכולם התרשמו ששוב נכנסה לי שערה לעין.

    כשהייתי מגיע לבקר אותך ולדבר על מה נשמע. כמובן שאמרת את התשובה הרגילה:

    “שרואים כבר לא כל כך ושומעים בקושי אבל מה שלומכם?”

    כזו את סבתא, לא מתפרקת, לא מתלוננת, אופטימית מאוד ולא מראה שקשה לך. גאה זקופה ועניינית, עקשנית כשחשוב לך ועם זאת, יודעת ללטף ולנשק על המצח ולפנק ולהתקשר ולהתעניין, כי אכפת לך.

    יענקל’ה רוטבליט כתב ושמוליק קראוס הלחין את ‘סוס עץ’. שיר שאני מאוד אוהב ומזכיר לי דברים יפים ממך. בחרתי 2 בתים מהשיר:

    הפנים: הבעה של כאב ובלי הגה

    אין תנועה, רק הצל מתארך

    התמונה כמו קפואה, הדמעה מתפוגגת

    ועכשיו לאט לאט לחייך

    בן אדם, תתאמץ עד הקץ קצה הדרך

    אין סוס עץ, תהיה או תחדל

    זאת הדרך שלך, כן ניסית אחרת

    ושמעת את צחוק הגורל

    כן, שמעת את צחוק הגורל

    באחת הפגישות האחרונות שלנו ישבנו יחד ולפני שהלכתי שאלת אותי:” הייתי סבתא טובה?”

    שאלת את זה בלשון עבר כמו שמסכמים כדי לשמוע מה אני באמת חושב ואמרתי לך שלא יכולתי לאחל לעצמי סבתא יותר טובה ממך. גם אז סבתא, נכנסה לי שערה לעין ואמרתי לך שזה בגלל שאת מאוד יקרה לי ושאני אוהב אותך.

    ואז סבתא, בפעם הראשונה והיחידה אמרת לי, שגם לך נכנסה שערה לעין.

    אוהב אותך עם חיוך גדול

    עומר

     

  • אשה גדולה מהחיים- עפרה גלעד

    צפרירה

    אשה גדולה מהחיים.

    יפה נאה – גם מבפנים.

    חברותית, צנועה וגם שקטה…

    לא פגשתי שכמותה!

     

    היינו ככה, דרך אגב-

    נפגשות ללא כל רהב

    מה נשמע? כך פה ושם

    מ ח י י כ ת לכולם.

     

    כך סיפרה לי די בערך

    איך כואבת לה הברך,

    ואפשר לומר…לרוב

    השיחה קלחה על טוב.

    ונדמה שלא עזבה

    אני נשארתי עצובה.

    היא תחסר פה לכולנו

    דמותה, נשארת פה עמנו!!!

     

    עפרה גלעד

    10.10.2014