שושנה גולן

1/05/1921 - 5/10/2019

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ג ניסן התרפ"א

תאריך פטירה: ו' תשרי התש"פ

שם האב: אשר זליג

שם האם: טובה גיטל

ארץ לידה: ארגנטינה

שנת עליה: 1949

השכלה: ד"ר לכימיה

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: דב גולן

שושנה גולן

חברתנו שושנה גולן הלכה לעולמה בשבת בשיבה מופלגת. היום, הששה באוקטובר, אנו מלווים אותה למנוחות. אולי לא יכלה עוד לעבור על פני התאריך הזה, הידוע לשמצה, שבו, לפני 46 שנים, נשתנו פניה של הארץ, וחייה שלה ושל משפחת גולן כולה, נבקעו לשניים.

כשם שבכל שנותיה הארוכות לא הילכה בגדולות, וכשם ששקעה אל מותה בשקט, בצנעה, בביתה פנימה, כך גם ניפרד ממנה היום בענווה ובהרכנת ראש.

שבעים שנה תמלאנה בחודש הבא מאז באה שושנה מארגנטינה הרחוקה לתור את הארץ ובחרה להישאר לתמיד ולקשור בה את גורלה. 66 שנים תמלאנה בחודש הבא להצטרפותם של שושנה ודב, ועמם ברוכי בכורם, לרמת יוחנן ולהחלטתם להכות כאן שורש.

מטבע הדברים, כדרכם של אלו המאריכים ימים, טעמה גם שושנה בחייה, המשפחתיים, הקיבוציים, הציוניים, הישראליים, מזה ומזה: ידעה לשרת את צרכי המשק בעבודה בענפים מענפים שונים, אך גם למצות בעבודת חוץ את כישוריה המקצועיים ככימאית בעלת תואר דוקטור, ידעה להזדהות הזדהות עמוקה ושלמה עם הדרך, אך גם לבקרה כשמצאה לנכון, היטיבה לחוש גאווה קיבוצית, אך ידעה גם לטפח ייחוד משפחתי, ראתה בשמחת הולדת בנים ובת, נכדים ונכדות ואפילו נינה ראשונה, ממש לאחרונה, וכולם מלאו את ליבה נחת, אך ידעה גם צער עמוק מני שאול עם נפילתו של ברוכי ותעלומת העדרו ולימים גם עם מחלתו ומותו של דֹב.

דוק של עצב היה משוך על פניה של שושנה כמעט חמישה עשורים. כותבת עליה, חושבת על גורלה ומוצאת עצמי שבה אל מילותיה של רחל המשוררת, על האישה הצעירה המצפה וכותבת:

“קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ”.

ועל האישה הנפרדת מן העולם ועדיין ונאחזת בציפייתה:

“אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ”.

נוחי לך, שושנה, ליד דֹב ולוואי נזכה להביא גם את ברוכי ביום מן הימים לנוח לצדכם.

תנחומינו לכם, בנצי, רבקה’לה ויצחקי וכל המשפחה בעת נעילת השער הזו. יקרה לנו אמכם מאוד מאוד.

אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,
וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל
כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אחכה לך עד יכבו חיי – פרידה משושנה – נורית פיינשטיין

    “אחכה לך עד יכבו חיי” – דברי פרידה משושנה גולן ז”ל – נורית פיינשטיין

    חברתנו שושנה גולן הלכה לעולמה בשבת בשיבה מופלגת. היום, הששה באוקטובר, אנו מלווים אותה למנוחות. אולי לא יכלה עוד לעבור על פני התאריך הזה, הידוע לשמצה, שבו, לפני 46 שנים, נשתנו פניה של הארץ, וחייה שלה ושל משפחת גולן כולה, נבקעו לשניים.

    כשם שבכל שנותיה הארוכות לא הילכה בגדולות, וכשם ששקעה אל מותה בשקט, בצנעה, בביתה פנימה, כך גם ניפרד ממנה היום בענווה ובהרכנת ראש.

    שבעים שנה תמלאנה בחודש הבא מאז באה שושנה מארגנטינה הרחוקה לתור את הארץ ובחרה להישאר לתמיד ולקשור בה את גורלה. 66 שנים תמלאנה בחודש הבא להצטרפותם של שושנה ודב, ועמם ברוכי בכורם, לרמת יוחנן ולהחלטתם להכות כאן שורש.

    מטבע הדברים, כדרכם של אלו המאריכים ימים, טעמה גם שושנה בחייה, המשפחתיים, הקיבוציים, הציוניים, הישראליים, מזה ומזה: ידעה לשרת את צרכי המשק בעבודה בענפים מענפים שונים, אך גם למצות בעבודת חוץ את כישוריה המקצועיים ככימאית בעלת תואר דוקטור, ידעה להזדהות הזדהות עמוקה ושלמה עם הדרך, אך גם לבקרה כשמצאה לנכון, היטיבה לחוש גאווה קיבוצית, אך ידעה גם לטפח ייחוד משפחתי, ראתה בשמחת הולדת בנים ובת, נכדים ונכדות ואפילו נינה ראשונה, ממש לאחרונה, וכולם מלאו את ליבה נחת, אך ידעה גם צער עמוק מני שאול עם נפילתו של ברוכי ותעלומת העדרו ולימים גם עם מחלתו ומותו של דֹב.

    דוק של עצב היה משוך על פניה של שושנה כמעט חמישה עשורים. כותבת עליה, חושבת על גורלה ומוצאת עצמי שבה אל מילותיה של רחל המשוררת, על האישה הצעירה המצפה וכותבת:

    “קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

    הֲבָא? הֲיָבוֹא?

    בְּכָל צִפִּיָּה

    יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ”.

    ועל האישה הנפרדת מן העולם ועדיין ונאחזת בציפייתה:

    “אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,

    כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,

    אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,

    כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ”.

    נוחי לך, שושנה, ליד דֹב ולוואי נזכה להביא גם את ברוכי ביום מן הימים לנוח לצדכם.

    תנחומינו לכם, בנצי, רבקה’לה ויצחקי וכל המשפחה בעת נעילת השער הזו. יקרה לנו אמכם מאוד מאוד.

    אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,

    וְסוֹפוֹ לֶעָפָר

    בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ

    מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

    כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל

    כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה

    וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ

    וְכַחֲלום יָעוּף.

  • פרידה מאמא / בנצי גולן

    6.10.2019                 —–       6.10.1973

     

    הודעה לאומה מלחמת יום הכיפורים הסתיימה.

    שכן מלחמות מסתיימות עם שובם של הבנים משדות הקטל,

    מי ברכב ומי ברגל, ועם לכתן של  אחרונות האימהות

    המחכות לבנם שישוב, המצפות ומייחלות,

    המקוות עד כלות, עד מות.

    וכשכֹּה חיכית, זכית לחיים ארוכים חיים של טובה חיים של ברכה,

    חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא חיים של יושר וכבוד.

    חיים שיש בהם נתינה ואהבת הזולת,  ומעיין נובע של רעיונות

    להשגת יעד אחד חשוב, לתקן, להיות אדם יותר טוב.

    אם יש אי שם רחוק

    נווה קטן שקט,

    מוצל בעץ שקד,

    עופי לשם ונוחי בבטחה ובהשקט.

    ושאור יורד בחלונך אמרי לאהובך

    אני באה איליך, זה הסימן

    כי כבר בא הזמן.

    נוחי בשלום על משכבך אמה יקרה.

    בנך אוהבך בנצי.

  • אמא שלנו / יצחקי גולן

    אמא שלנו / יצחקי גולן

    יום ראשון, ז’ אלול תש”ף, 6.10.19

    “איך זה שכוכב אחד לבד מעז?   איך הוא מעז, למען השם.” (נתן זך)

    אמא יקרה שלנו, אני רוצה להודות לך על ההשראה והדוגמה שנתת לנו.

    ידעת להעז ולקחת החלטות גדולות ולעמוד מאחוריהן גם במחיר אישי.

    לקחת את ההחלטה של “לך לך” ועזבת בארגנטינה משפחה גדולה ואוהבת, מדינה מפותחת והשכלה גבוהה שרכשת – ובחרת במדינה היהודית ובתרבות העברית. לא נטשת את ההחלטה הזו, וללא חרטה המשכת להעמיק ולפתח אותה כל חייך.

    לקחת את ההחלטה לבחור בחיים אחרי מותו בקרב של ברוך. היית אמא קיימת ואוהבת – כואבת, אך לא מוותרת.

    קשרת את דרכך עם אבא דב ויחד בניתם את הבית בישראל שכה היה חשוב לכם.

    האמנתם בדרך הקיבוץ ואהבתם את אנשיו, אך את גם לא חששת לעיתים להוכיח בשער ולקחת על עצמך את המחיר הכרוך בכך.

    אמא אני מודה על האהבה שנתת לנו ועל המבט על הזולת.

    על הנתינה ועל הדרישה, שתמיד הלכו יד ביד. על הביטחון, השיח העמוק, הכרת המשפחה שמעבר לים, וקבלת השבת הייחודית עם בני משפחה ואורחים. ג’לי אדום ושירה. על הקשר לבני זוגנו והנכדים – אהבה ופאן, אך תמיד עם תוכחת מוסר. איך שמחנו להיפרד ממך יחד ביום שישי האחרון בקבלת שבת שכזו.

    בראיית הזולת היו לך  אין סוף יוזמות ועשייה למכביר, שהתחילו תמיד במילת ההפעלה “יש לי ר(ע)יון”. אבא דב ואנחנו היינו שם ראשונים לביצוע – קומנדו חלות שבת, ארגז איסוף צעצועים מתחת למיטה וחלוקת חבילות ט”ו בשבט לבית האבות בקרית בנימין.  אין סוף דרכים – לאמץ, להתקשר, לבקר- בן כתה, חניך בחברת נוער, בן גרעין מארגנטינה, חבר קיבוץ קשיש, תלמיד באולפן או עמית מהצבא.

    אמא שלנו,

    ידעת חיים ארוכים, עצמאיים ומלאים.

    “דבר בעתו מה טוב” נהגת לשנן לנו.

    ולמרות שאין זמן טוב ללכת מן העולם הזה

    זו כנראה העת המתאימה לך: בתוך הימים הנוראים, בראשית הסתו.

    תודה לך אמא על האהבה, הדוגמה והניגונים:

    גם אם נתנגד וגם כשנסכים –

    עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִנו,

    עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

    Dear Daisy,

    From the deep of our hearts, we want to express our profound feelings of gratitude for taking care of our mother, Shoshana, in the last five years.

    Your loving treatment and compassion gave her life – quality.

    Her famous say :” I am feeling BESEDER”, until recent weeks, is mainly due to your endless efforts. Thank you Daisy.

     

    בעת פרידה זו אנו רוצים להודות לצוות הגיל השלישי ברמת יוחנן:

    עדה זכרונה לברכה, נעמי, שרל’ה וליאת כמו גם לצוות הרפואי המלווה. על שנים ארוכות של ליווי מקצועי, תומך ומכיל –  באמא ובנו.

    תודה לצוות שסייע בידינו להביא את אמא, למנוחות, המשיכו באמונה בדרך זו.

     

    נוחי בשלום יקירה שלנו,

    מכל אלו שבאו לחלוק לך כבוד אחרון, קרוביך ואוהביך, נינתך הצעירה נעם, נכדיך, בני זוגנו ומאיתנו ילדיך – ברוך, בנצי, רבקל’ה ויצחקי.

  • סבתא שושנה האהובה, Mi Querida Abuela / רועי גורטלר

    סבתא שושנה האהובה, Mi Querida Abuela / רועי גורטלר

    אמרת לי כמה פעמים שאת לא הסבתא הטיפוסית.

    באותה נשימה, לא התנצלת והיית מאוד גאה בכך.

    מפרספקטיבה של כמה שנים, אני רוצה להגיד לך תודה על כל הדברים שהפכו אותך לסבתא כ”כ מיוחדת.

    תודה שהפכת את הקיץ ליותר מעוד קייטנה, אלא לחוויה בה נחשפנו לאמונות, לערכים ולבית המיוחד שלך ושל סבא.

    תודה שהחלטת שזה חשוב לרוץ בגיל 70 ומשהו אחרי נכדים שילמדו לרכב על אופניים ושלא וויתרת כשזה לא קרה. הפרצוף הגאה שלך בסוף המסלול, היה שווה את הכל.

    תודה לך שהאהבה שלך ושל סבא לספורט לא עצרה באופניים ועברה גם לקפיצות ראש לבריכה. תודה לך שווידאת שהמורה לשחייה קיבל הסבר מעמיק על הפציינט ושישבת ועקבת אחרי כל קפיצה.

    תודה לך שהפכת את ערבי הקיץ למרתון צפייה באולימיפיאדה, מונדיאל וקופה אמריקה ביחד עם סבא, ושיצרתם דור חדש של אוהבי ספורט על כל גווניו ואוהדי ארגנטינה בפרט.

    תודה לך על האהבה לספר. לקריאה. על ההתעקשות על המילה הבודדת ושנקרא גם דברים שלא רצינו לקרוא. ועל הרצון שנלמד, נשתפר ונשכיל. נדע. ובעיקר על ההנאה שלראות נכד קורא.

    תודה לך על בית מלא בערכים, שהיו לך חשובים שנכיר.

    תודה לך על התמונות עם משפטי החוכמה, שבגיל צעיר היו נראים לי כמו מתנה משונה לקבל ועכשיו נראים לי כמו דרך מתוקה, חכמה ואלגנטית להעביר מסורת, חוכמה ולב אל הדור הבא.

    תודה לך על האהבה לתת. על קופות האיל”ן ברחבי הבית ועל האירועים בשמ”ע, שהבהירו לנו מגיל צעיר על החשיבות שבתרומה ל-אחר.

    תודה על החלות בשישי.

    על האהבה למסורת, על הנסיעה לבית הכנסת ועל שהזכרת לנו מאיפה באנו. כי כמו שיהיה כתוב פה עכשיו לנצח לצד אהובך, “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל”.

    תודה לך על הספרדית. אמנם פרשתי מוקדם, אבל היה לי כיף לראות איתך צ’יקיטיטס ו- סבר אי גאנאר גם אם לא הבנתי כלום.

    תודה לך שגרמתי לי להשוויץ לכל דובר ספרדית ש ו mi abuela y abuelo הם מארחנטינה. אותם זה אמנם לא עניין, אבל אני לעד אהיה גאה להגיד את זה.

    תודה על מקרר שתמיד הרגשת שהוכן במיוחד בשבילך.

    ותודה לך על “המקרר” , מזווה סטנדרטי שפעם נראה כמו חדר עם אינסוף פעילויות ואפשרויות משחק.

    תודה על ה-15

    על הפעם הראשונה בקולנוע,

    על הנסיעות בקלנועית, אפילו שסבא נסע יותר מהר.

    על הסנדוויצי’ים בבית ומחוצה לו שהצליחו להפוך הפסקה בדרך להר הטייסים לאירוע קולינרי שחיכיתי לו.

    תודה לך על האהבה לסבא ועל בית ספוג בכבוד, אהבה והיסטוריה.

    תודה לך על אמא שלי, על הדודים ובני הדודים והשבט המתרחב שהיית כה גאה בו.

    תודה לך שהזכרת לנו שלנכד יש גם חובות.

    תודה לך שהתאזרת בסבלנות והספקת לראות שתי חתונות והולדת של נינה ראשונה.

    תודה לך ששיתפת וסיפרת לנו את הסיפור שלך, את מה שהאמנת בו ושלא וויתרת לנו. זה לא היה סיפור סבתא קלאסי, אבל זה היה חשוב.

    תודה לך ולסבא שהפכתם את סיפורו של ברוך לסיפורו של כל אחד ואחד מאיתנו, מליאור ועד נטע. אומנם את ברוך לא נפגשנו, אך אנחנו מכירים היטב.

    תודה לך על הזיכרונות, החיבוקים והאהבה והשמחה האמיתית לראות אותנו לצדך.

    תודה על מי שאת ועל שהפכת אותנו לאנשים טובים יותר.

    נוחי בשלום סבתא אהובה, הגיע הזמן שתחבקי את סבא וברוך.

    אוהבים, הנכדים

     

  • תודה לחיים – הושמע בעת ההלוויה

    Gracias a la vida

    Gracias a la vida, que me ha dado tanto.

    Me dio dos luceros, y cuando los abro,

    perfecto distingo lo negro del blanco,

    y en el alto cielo su fondo estrellado,

    y en las multitudes al hombre que yo amo.

    Gracias a la vida, que me ha dado tanto.

    Me ha dado el odo que, en todo su ancho,

    graba noche y da ros y canarios

    martillos, turbinas, ladridos, chubascos,

    y la voz tan tierna de mi bien amado.

    Gracias a la vida, que me ha dado tanto,

    me ha dado el sonido y abecedario.

    Con l las palabras que pienso y declaro,

    “padre,”, “amigo,” “hermano,” y est alumbrando

    la ruta del alma del que estoy amando.

     

    Gracias a la vida, que me ha dado tanto.

    Me ha dado la marcha de mis pies cansados.

    Con ellos anduve ciudades y charcos,

    valles y desiertos, montaas y llanos,

    y la casa tuya, tu calle y tu patio.

     

    Gracias a la vida que me ha dado tantoMe dio el corazn, que agita su marco.

    Cuando miro el fruto del cerebro humano,

    cuando miro al bueno tan lejos del malo.

    Cuando miro el fondo de tus ojos claros.

     

    Gracias a la vida que me ha dado tanto.

    Me ha dado la risa, me ha dado el llanto.

    As yo distingo dicha de quebranto,

    todos materiales que forman mi canto,

    y el canto de ustedes que es es mismo canto.

    y el canto de ustedes que es mi propio canto

    תודה לחיים

    תודה לחיים שנתנו לי כל–כך הרבה,

    נתנו לי שני מאורות שכאשר אפקח אראה,

    את ההבדל הברור בין הבהיר לכהה,

    ומול כוכבי הרקיע אשתאה,

    ובהמון את פני אהובי אזהה.

     

    תודה לחיים, שנתנו לי הרבה כל–כך

    נתנו את השמיעה בעלת רוחב הטווח

    לתפוס יום וליל, צרצר ואוח,

    פטישים, נביחות, גשם עז ניתח,

    וקולו של אוהבי, הרך כל כך.

     

    תודה לחיים, על כל מה שהואילו לי לתת,

    נתנו לי את הצליל ואותיות האלפבית

    ועמו המילים, להצהיר ולהתלבט

    רע, אח, אם ואור מאותת

    ואת דרכה של הנשמה שאני אוהבת

     

    תודה על החיים, על מתנותיהם הנדיבות.

    נתנו את מצעדן של רגלי הדואבות

    איתן על החופים הותרתי עקבות,

    בהרים ועמקים, משלוליות לרחובות,

    ולבית שלך, לרחוב, למבוא.

     

    תודה לחיים, על מתנותיהם הגדולות.

    נתנו לי את פעימות הלב העולות,

    כשעיני מהרוח האנושית מתפעלות,

    ולנוכח המרחק בין הצדק לעוולות,

    וכשמביטה לעומק עיניך הצלולות.

     

    תודה לחיים, על כל כך הרבה דברים

    נתנו לי את הצחוק, ודמעות לצערי,

    כדי להבחין בין שברי לאושרי.

    שני החומרים המרכיבים את שירי,

    והשיר שלך, שהוא שירי,

    והשיר של הכל, שהוא שירי.

    הושמע בעת ההלוויה ע”י מרסדס סוסה בשפת האם של שושנה ז”ל

     

  • תעודת זהות

    שושנה גולן   ז”ל

    בת טובה ואשר- זליג הוכמן

    נולדה בארגנטינה כ”ג בניסן תרפ”א, 1.5.1921

    עלתה לארץ בנובמבר 1949

    הגיעה לרמת יוחנן מכיסופים בשנת 1953

    נשואה לדב

    אמא לברוך (ז”ל), בן ציון, רבקה, יצחקי

    נפטרה ו’ בתשרי תש”ף, 5.10.2019

    בת 98 במותה

    יהי זכרה ברוך