שלום ברמן

05/07/1946 - 3/10/2013

פרטים אישיים

תאריך לידה: ו' תמוז התש"ו

תאריך פטירה: כ"ט תשרי התשע"ד

שם האב: בנימין

שם האם: חנה

ארץ לידה: רומניה

שירות בטחון: נח"ל

שליחות תנועתית: קליטה לאחר קום המדינה

תנועה ציונית: השומר הצעיר

עבודה: לול, נהגות

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: ברמן יעל

שלום ברמן  (1946-2013)
אנו מלוים בצער את חברנו שלום ברמן למנוחת עולמים.
טרם זמנו ובייסורים רבים הלך מאתנו. סביבו בני משפחתו האוהבת כואבים את כאביו ומעניקים לו חום ודאגה לאורך כל מסע הסבל. תם המסע. נדמה היה כי כוחו הרב וגופו החזק יעמדו לו בשעותיו הקשות. ולא נסתייע. בתוך האיש הענק טמון היה לב רחב ורגיש המעניק מטובו לכל. מעודו לא הרע לאיש. כל חייו קיווה לטוב. איש משפחה, מסור ליעל ולילדיו עד כלות.
שלום, סילביו, השם שנתנו לו הוריו, נולד בבוקרשט, רומניה בקיץ 1946 בן יחיד להוריו, חנה ובנימין ברמן  משפחה יהודית, אנשי עבודה, חילוניים אך שומרי מסורת ישראל בדרכם, דוברי השפה האידית. לאחר המלחמה אותה עברו ההורים במחנה עבודה, השתקעה המשפחה בבוקרשט שברומניה הסוציאליסטית וילדם התחנך במוסדות חינוך מקומיים עד גיל 14.
בשל אירוע שקרה למשפחה מול שלטונות המדינה העניקה להם המדינה את האפשרות להגר לישראל. בשנת 1960 עלתה המשפחה ארצה  והופנתה לקריית גת – עיירת פיתוח קולטת עלייה. מאחר ולא נמצאה עבודה לאב עברה המשפחה למעברת חולון.
בינואר 1961 נשלח שלום ע”י הוריו לקבוץ אילון לקבוצת נערים במסגרת עליית הנוער. הם רצו להרחיקו מההשפעות השליליות של הרחוב. ההורים נותרו בחולון.
לאחר פרוק הקבוצה באילון עברו שלום עם מספר חברים מקבוצתו לחברת הנוער בקיבוץ מגן, שם התחנך, סיים את לימודיו, משם יצא לשירות צבאי וגם התקבל כחבר בקיבוץ.
את שירותו הצבאי עשה שלום בנח”ל ואחר כך בבית הספר לצניחה כמדריך צניחה. עם השחרור חזר לקיבוצו ושם פגש ביעל שהגיעה למגן כחיילת במסגרת עזרה למשק צעיר. הקשר בין השניים ניצת במהרה והביא לנישואיהם בקיבוץ ואף לניסיון חיים בו כמשפחה.
לאחר ההחלטה על עזיבת קיבוץ מגן עברו על המשפחה 12 שנות חיים ברעננה ליד בני משפחת יעל. בתקופה זו נולדו שלושת הילדים: רינת, ברק ונדב. שלום עבד בעבודות שונות בעיקר בנהגות מקצוע אהוב עליו במיוחד. שלום אהב לנסוע ברחבי הארץ מצפון ועד דרום. אולם חיידק הקיבוץ לא עזב את שלום ולאחר חיפוש קיבוץ שיתאים לשאיפותיהם הגיעה המשפחה: שלום, יעל ושלושת הילדים בשנת 1978 לרמת יוחנן.
שלום השתלב בעבודה בענפי המשק לפי הצורך. תחילה בלול פיטום, בלול רבייה, כמסדר עבודה,
תקופה מסויימת עבד במדגריה וא”כ השתלב בעבודה בפלר”ם
בכל מקום השקיע ממרצו וכוחו. שקט ומאיר פנים קשוב וחברי.
המשפחה שהקים עם יעל הילדים, הכלה והנכד הסבו לו אושר ושמחה.
לרוע המזל פקדה אותו המחלה ושבשה את מהלך החיים.
זכו שלום ויעל לחבוק את נכדם הראשון יהלי. כמה רוך ואהבה הרעיף על הפעוט! וצר צר עד מאד שאת נכדו השני, שאך נולד, לא זכה להכיר.
שלום יחסר בנוף הקיבוץ, יחסר לבני משפחתו ולחבריו.
לבנו אתכם, יעל, רינת, ברק ונדב, הנכדים וכל בני המשפחה המורחבת.
אין נחמה. תהיו גאים בזכרו של אביכם.

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • האיש הטוב לכל אורכה של הדרך – אורלי

    הוא לא היה האיש הטוב, שבאמצע הדרך,

    הוא היה האיש הטוב לכל אורכה של הדרך.-אורלי (האחות של טלי)

    “שלום שלנו איננו” הייתה ההודעה,

    שלוש מילים, ויותר לא נקרא.

    שלום שלנו עבר מן העולם,

    אחרי שנה של כאב, בא הזמן.

    ולמרות שכולם ידעו וצפו,

    על האובדן הזה הגלים עוד יכו.

    ואני, שלא צברתי עימו ים של זכרונות,

    שהייתי רואה אותו בשנה רק פעמים ספורות,

    כואב לי, עצוב לי בלב,

    בא לי מותו בטרם עת.

    שלום שלנו – אותי ואת חיי ליווה מרחוק.

    התעניין אם הגיע לחיי כבר הטוב.

    ביקש לדבר עימי, לטעת בנפשי תקווה,

    ממרומי גילו להבהיר לי, כי יש אור בקצה מנהרה.

    בכל שיחה,

    אם בחג ואם בשגרה…

    עטו פניו חיוכים,

    כי שלום שלנו- טבועה בו הייתה שמחת החיים.

    תמיד עם בדיחה מוכנה,

    תמיד עם אופטימיות במיטבה.

    אפילו בתבשיליו זרע טעמים,

    שלחיך כה היו ערבים.

    כשהולך אדם מן העולם,

    שואלים איך יזכרוהו כולם.

    מה היה בו ויישאר,

    ולא יימוג עם לכתו לעולם אחר.

    אני חושבת, שמעשיו יהיו לו לזכות,

    שחסדיו יטביעו בכולנו את חותם הערבות.

    אני יודעת, שלעד ייזכר,

    בוודאי כאדם, אך בעיקר כחבר.

    שלום היה חסון, ולא רק בגופו,

    שלום היה חסון בהווייתו.

    בנוכחותו הקרין חוסן, מן הזן הנדיר,

    והחיבוק שלו – את הנפש עטף למכביר.

    שלום שלנו היה איש טוב.

    ולא זה, שבאמצעה של הדרך,

    טוב ליבו ניכר לכל אורכה של הדרך.

    ערב היה לכולם בדרכו,

    הרקיע הוא שהיה לגבולו.

    ראיתי אותו רק לפני שבועות ספורים.

    אי שם בחגים.

    חיוך היה על פניו,

    אף שניכר, כי חלשו עוצמותיו.

    ואף שכך, חשבתי לעצמי,

    כי מאחור נותרו הימים הקשים,

    ושלעיתים, נענות התפילות וקורים ניסים.

    קיויתי , כי בכוחו גבר, התעלה,

    ומן הסתם, ימתין לו מעט העולם הבא.

    ואתמול,

    בקוראי את שלוש המילים,

    הבנתי שכשלו הניסים.

    שלום שלנו הלך מן החיים,

    ולי נשארו זכרונות ספורים וכמה מילים.

    משפחה יקרה,

    איך אתכם אנחם? מה אומר?

    כשמולנו רגבי העפר.

    הייתה לי הזכות להכיר אדם,

    כזה, הבולט מכולם.

    הוא העניק לי מתנה נפלאה,

    כשעל אוהביי ורעיי הוא נמנה.

    את הזכות הזו אוקיר לעד,

    לעולם לא תהא מובנת מאליו.

    תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

    ראש חודש חשוון, תשע”ד

     

     

  • שלום, שלום – בנצי גולן

    שלום שלום – בנצי גולן

    שלום איננו, אינו נמצא עוד בינינו,

    קשה משאול הבשורה, קשה ומרה.

    ידענו מה קשה מחלתו, אך קיווינו לטוב.

    התפללנו וביקשנו, אך תרופה לא מצאנו.

    נזכור אותך שלום: יפה, גדול וחסון.

    מחייך ומאיר פנים לגדול ולקטון.

    דבר לא קשה לו, רק תבקש, מיד ועושה הוא.

    חבר טוב, אחד יחיד ומיוחד, נֶחְסַרְךָ לעד.

    יעל היקרה, אשת חיל מסורה ורעיה נאמנה.

    לידך צעדה ואותך סעדה בשנה הקשה.

    לרגע לא נחה וכל אבן רפואות הפכה.

    ממיטתך לא משה עד כלות נשימותיך.

    נוח בשלום חבר יקר ואהוב,

    על משכבך נוח בשלום, חבר שלום.

    יעל, רוני, ברק ונדב, קבלו מאיתנו ניחומים,

    יהי זיכרו ברוך.  אנחנו: כבר מתגעגעים.

    טלי ובנצי וכל החברים

  • שלום יקר – רוחלה

    שלום יקר,

    אנו כאן איתך, יעל, הילדים, בני משפחה וחברים. המומים, דואבים ומסרבים לקבל.

    אמנם אתה, השלו והחסון עם החיוך המיוחד, סבר הפנים הנעים והמבט האוהב, איננו. איש חרוץ, אוהב אדם, שבדרכך המיוחדת, בסובלנות וביכולת ההקשבה, מצאת תמיד את דרך הפשרה בשקט המיוחד לך.

    כאן ברמת יוחנן בפינת חמד זאת רכשת חברים. התמדת בעבודה, בנסיעות המתישות, בלול, במפעל, ובכלל. וכשצריך היה לשנות ולהתמקצע  ישבת ובמאמץ רב למדת ורכשת מיומנויות והתפתחת.

    עם יעל יחדיו בניתם משפחה נהדרת. לכל ילד באופיו המיוחד ובכישוריו נתתם את המירב. קבלתם בברכה את משפחתה של דנה וזכיתם בנכדים. וכשהגיע הזמן להתרווח ולהנות זחלה לה המחלה הארוכה בדרכה הכואבת. נאבקת בכל יכולתך ובעזרתם ומסירותם הבלתי נלאית והעקשות של יעל והילדים. ניסית הכל. ואכן היו ימים טובים שנתנו קצת נשימה ואור.

    כלפי חוץ שידרת לנו שהכל בסדר, לא נורא, לא כואב, זה יעבור, אין צורך לדאוג ועוד…כי באצילותך חששת להכאיב לסובבים אותך. ראינו, ידענו, קיוינו, ואיתך בשקט כאבנו.

    רצית עוד זמן להנות מביתך לעקוב אחר גידולו של יהלי ולקבל את הרך הנולד. ואנו רצינו עוד זמן איתך. אך הזמן יחסי הוא, לך ולכולנו.

    היה שלום איש יקר ואהוב, שתהא דרכך קלה ונשמתך צרורה בצרור החיים, ובאשר תהיה איתנו אתה.

    אוהבים אותך.

    יהי זכרך ברוך.

     

  • שלומ’לה יקר שלנו

    שלומ’לה יקר שלנו

    כל כך הייתי רוצה לשמוע אותך אומר עוד פעם אחת את מה שנהגת לומר בכל מפגש שלנו: “ריבקוש אוהב אותך”, משפט שהיה מלווה בחיבוק מהלב.

    ניפגשנו לראשונה לפני 39 שנים כשעברנו להתגורר בשכנות. ראיתי אותך עומד בחצר, איש גבוה וחסון. אך מהר מאוד הבנתי שכל הגודל הזה מכיל בתוכו נפש רכה ולב רחב מאין כמוהו.

    תוך זמן קצר הפכנו לחברים קרובים כשהמרחק בין חברות ל”כמעט” משפחה הלך והיטשטש. אהבנו להתארח ולארח ולהתענג על טעם הבשר שהכנת לנו במקצועיות רבה.

    בראש השנה האחרון, למרות שכבר נחלשת, זכינו לאכול בפעם האחרונה את הסטייקים המדהימים שהתאמצת להכין.

    תחסר לנו מאוד, שלומ’לה. היית חבר אמיתי ואהוב.

    שמוליק ואני ומשפחתנו כולה נפרדים ממך בצער רב וביגון קודר ומרכינים ראש.

    נוח בשלום על משכבך!

  • פרידה – אורלי (אחות של טלי גולן)

    אתמול הייתי בלוויה של חבר.

    למותו חיפשתי הסבר.

    הקשבתי לכל מילה, לכל הספד,

    לדברים, שנשאו אוהבים מן הלב.

    וכשהגיע התור שלי: לומר, להגיד…

    ביקשתי לחלוק כבוד אחרון לעמית.

    אף שחנקו הדמעות את גרוני,

    יצאו המילים, ונשמע קולי.

    שלום שלנו עזב, מהחיים נפרד,

    וכולם בוכים, כי טרם מיצה את חייו.

    הבטתי בתילי העפר, מנסה לעכל,

    בשלט הנושא את שמו, ומכאיב לנו, כל רגע יותר.

    עמדתי שם מול זרי הפרחים.

    הם הונחו על קברו. כה רבים ויפים.

    אך לפני שבוע נולד נכדו השני.

    ואף שידע על בואו – לא ראה,

    הלך מבלי לדעת למי דמה.

    בדיוק בשלב, שהנחת נושק לחיים,

    שבאים ועולים הדורות הבאים,

    שלום שלנו נפרד לשלום,

    ליבו נדם, ובא התום.

    לאדם תכניות בחייו,

    כבסולם, רואה את שלביו.

    לא על הכל בידיו השליטה,

    ואולי צריך לשנות את הגישה.

    לחיות, לחוות, להגשים

    כי החיים חולפים, לעיתים, מבלי משים.

    ניצבתי דקות ארוכות מול רגבי העפר,

    הספדים וקבורה…הכל כבר נגמר.

    שלום שלנו הלך. וזה סופי.

    הלב נחמץ. כה ניחר גרוני.

    רבים היו שם וחלקו לו כבוד אחרון.

    רבים שהוכו בעצבות וביגון.

    וכולם כאחד עמדו דוממים,

    מניחים אבנים בין זרי הפרחים.

    בצאתנו, הבטנו שוב לאחור,

    נעלמו הצבעים. ונותר רק אפור.

    כל איש לביתו הלך,

    בליבו נפרד, ברוחו דעך.

    ולא שברגע יעוכל מותו,

    כה אהוב היה בחייו, כה יחסר עם לכתו.

    יהי זכרו ברוך.

    – אורלי (אחות של טלי גולן)

  • שלום יקר שלי – יעל

    שלום יקר שלי –

    בקיץ 1966 פגשתי אותך בקבוץ מגן, שנינו היינו חיילים, אתה מדריך צניחה ואני בטירונות, ומאז שעינינו נפגשו היינו ביחד, מה שנקרא אהבה ממבט ראשון. היית כל כך יפה, גבוה, חסון, חזק, תכול עיניים ובעיקר טוב לב, עם נשמה ענקית. מאז עברו כמעט יובל שנים, יחד גידלנו שלושה ילדים נפלאים ויש לנו שני נכדים מתוקים ומקסימים, חבל שלא זכית לראות את הנכד החדש, רני, והכי חבל שלא תזכה לראותם גדלים.

    מאז שחלית במשך יותר משנה ליוויתי אותך וטיפלתי בך, ניסיתי להקל עליך כמה שרק היה אפשרי. היה לי קשה מאוד לראות אותך בימים האחרונים, כיצד אתה הולך ודועך מיום ליום, אך לצערי הרב המחלות הארורות היו חזקות יותר מכל הכימותרפיות והאנטיביוטיקות וגם יותר ממך, הן  אלו שהכריעו את הכף. נלחמת כגיבור ובאצילות נפש עד נשימתך האחרונה.

    שלום, אני מבטיחה לך לשמור על רינת, נדב, ברק ודנה וכמובן על יהלי ורני הנכדים שלנו, ועל שלמות המשפחה.

    כפי שהבטחתי לך להיות איתך עד הסוף, אז גם לי יש בקשה, כשתגיע למעלה לשמים תמסור ד”ש להורים שלנו ואל תשכח אותי, כי אנחנו עוד ניפגש למעלה.

    היה שלום אהוב יקר ונוח בשלום על משכבך.

    אוהבת יעל

  • תעודת זהות

    שלום (סילביו) ברמן ז”ל

    בן חנה ובנימין

    נולד ו’ בתמוז תש”ו 5.7.1946

    בבוקרשט – רומניה

    עלה לארץ בשנת 1960

    הגיע לרמת יוחנן בשנת 1978

    נשוי ליעל

    אבא לרינת, ברק ונדב

    נפטר כ”ט בתשרי תשע”ד 3.10.2013

    בן 67 במותו

    יהי זכרו ברוך

  • 30 לשלום- יעל ברמן

             שלושים לשלום

    שלום,

    עבר חודש ימים מאז לכתך, זה פשוט לא נתפס ולא נקלט. מיום ליום אני מתגעגעת יותר וזה הולך ונעשה קשה עבורי. הילדים  שלנו, גם הם מאד מתגעגעים אליך.

    שלום, עברת שנה קשה מאד.  מי כמוני יודעת זאת. ההתמודדות שלך הייתה משותפת לי לרינת, לברק, לנדב ולכל בני המשפחה והחברים. הייתי איתך 24 שעות ביממה בכל הטיפולים והאשפוזים, גם בטיפולים באשפוז יום,  ובאשפוזים  בבידוד עם טיפולי כימותרפיה שהיו  קשים מנשוא ושנמשכו יותר מחודש בכל פעם.  לך היה אותי, ולי, לא תמיד היה אותך. בכל אשפוז קיבלת/קיבלנו “סוויטה” של 3X3 עם חלון גדול וסגור הצופה לים, ושירותים צמודים במחלקת ההמטולוגיה ברמב”ם. אפילו פיתחנו  הומור מיוחד בקשר לסוויטות, שהיה רק שלנו. אהבתי מאד לצפות בים, שהיה משרה עלי רוגע, רק לפעמים הצטרפת אלי לצפייה בים, כי עיקר ההתעניינות שלך הייתה, כמו תמיד, מתי תוכל לעשן את הסיגריה הבאה.

    הצלחת להחלים מהמחלות למרות הקשיים הרבים, אבל לצערי הרב המחלות חזרו לאחר הפוגה של כחצי שנה. כשחלית התעניינתי וידעתי שהמחלות שלך סופניות. ידעתי שהן יחזרו, כי אלו הן מחלות  קשות מאד והסיכוי להבריא אפסי. אבל, לא ציפיתי שיחזרו  כל כך מהר.  הפעם טיפלו בך בכימותרפיה שונה וקלה מקודמתה, והמחלות פשוט צחקו על כולנו, כי הוידאזה פשוט דקדקה אותם.

    מאז שהמחלות הארורות חזרו, שמרתי עליך, שלא תדבק והיית ממש בהסגר בתוך הבית. נסענו רק לרמב”ם ומדי פעם נסענו לדנה ברק ויהלי. לבקשתך לקחתי אותך פעמיים לבית הקברות בחולון, כנראה שבתוך תוכך ידעת ורצית להיפרד מההורים שלך.

    המחלות התקדמו בקצב  ולא הרפו, והביאו עימם את “החברים” שלהן, מחלות נוספות וסופניות שפלשו לתוך גופך הגדול  ועשו בו שמות,  במיוחד בשלושת הימים האחרונים.

    אתה הרגשת והבנת, את מה שהיה קשה לי לקבל. ידעת שאין עוד תקווה וביקשת שיפסיקו להאריך את  חייך בצורה מלאכותית, פשוט לא רצית לכאוב ולסבול יותר.

    הייתי לידך, ליטפתי אותך ונישקתי  אותך עד שהכרתך שקעה.

    רינת וברק הגיעו להיפרד, ואתה חיכית לבוקר, חיכית לנדב שיחזור מחו”ל.  הבוקר הגיע, רינת ואני בחדר לידך, נדב יושב  ונפרד ממך,  ואז יצאה נשימתך האחרונה וליבך נדם !

    הנחמה היחידה היא שאתה עכשיו נח, לא כואב לך ואתה לא סובל.

    שלום, היית בעל, אבא וסבא לתפארת, הספקת לטייל כמה פעמים בארצות הברית תאילנד הודו ונפל, עם רינת ברק ונדב.

    נזכור אותך, יפה, גדול, חזק, עם נשמה ענקית, והחיבוק הגדול והעוטף שלך,  שמשרה רוגע אין סופי, יחסר לכולנו.

    היום באנו לחנוך את המצבה  על קברך, ואני הקפתי אותך בהמון פרחים  צבעוניים ויפים.

    היה שלום אהוב יקר .

    יהי זכרך ברוך.

    אוהבת יעל